חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג ק

או י"ל למ"ש הרא"ש בבא מציעא בתופס לבע"ח דלא מהני ע"י שליח ג"כ דלא איתרבי שליחות היכא שיש חוב לאחרים בשליחות זה. ע"ש ובח"מ מבואר דכשהלוה בעצמו נותן לשליח לזכות בשביל המלוה מהני אף דחב לאחרים כיון שבידו ליתן לו בעצמו ולהפסידם שוב אין חב בשליחות ע"ש. וא"כ גם כאן בכהן אינו יכול לעשות שליח לכהן אחר כיון דחב לאנשי משמר והיכא דחב לאחרים לא איתרבי שליחות. רק דכשהכהן יכול לעבוד בעצמו הוי כמו שלוה מתפיסו כיון שיכול להפסידם כנ"ל. מה שאין כן בזקן וחולה שוב לא מהני מטעם חב, לאחרים מה שאין כן בשאר דוכתי שפיר מהני כנ"ל

אמנם הי' נראה לכאורה ראיה דלא מהני אף כנ"ל. ממה שכתבו תוספות ישינים עירובין י"ג ע"א שכתבו וצריך לחלק בין וכתב לונתן דבנתינה בעי שליחות ולא בכתיבה משום דמסתמא איירי קרא שכל אדם יכול לגרש אשתו ואפילו ידיו קטועות כו' ע"ש. וכן כתב הרא"ש פרק ב' דגיטין דרוב אין בקיאין ע"ש. ואם כן מה ראיה זו הא אף אי וכתב קאי אבעל מ"מ יכול כל איש לגרש ויעשה שליח על הכתיבה. ומוכח כנ"ל דאי נימא דוכתב קאי אבעל שוב לא יועיל שליחות גם כן כשידיו קטועות משום כל דלא מצי עביד כנ"ל. ויש לדחות דכוונת ת"י הוא כיון דוכתב דקרא קאי אבעל רק ממילא מהני שליחות. וא"כ כיון דקרא קאי על כל אדם שירצה לגרש וכתב כו' והא יש שידיו קטועות ואיך אמרה תורה על כל אדם ומוכח דקאי אסופר. אבל לא שנאמר דלא יועיל שליחות בכהאי גוונא

עוד אפשר לומר למאי דאמר בש"ס פרק קמא דבבא מציעא דאף דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואפילו עשאו שליח להרבה פוסקים. מ"מ שאני פועל דידו כיד בעל הבית. וכן כתב הש"ך סימן ק"ה דגם בתופס לבע"ח דלא מהני שליח מ"מ כשעשאו שליח בשכר ששכרו לכך מהני משום דיד פועל כיד בעל הבית אף דלא מהני מטעם שליחות ע"ש. וא"כ נראה דאף אי נימא דגידם וכהאי גוונא לא מצי משוי שליח משום כל מילתא כו' מ"מ בעשאו שליח בשכר לכתוב הגט מהני דהא ידו כיד הבעל ויש לו יד לכתוב. ואף להחולקים שם על הש"ך י"ל דמודים כאן כיון שבאמת יש בכוחו לעשות הדבר רק שאין לו יד וכיון דיד הפועל כידו היינו יד דידיה. וכמו בקטן כותב וגדול מוליכו בידו דמהני ע"ש. ואין חילוק בין כותב ע"י הקולמוס או ע"י יד של הפועל כנ"ל. וא"כ כיון דמהני בכהאי גוונא שוב מהני גם בעושה שליח לכתוב בחנם מטעם שליחות לחוד דלא שייך שוב כל מילתא דלא מצי עביד כו' שהוא גידם כנ"ל. דהא שפיר מצי עביד ע"י פועל בשכר ושוב מצוי משוי שליח ג"כ. וכדאמר גבי זקן דמצי עביד ע"י הדחק דהוי משוי שליח עיין שם בבא קמא ומיושב כנ"ל

והי' מיושב בזה מה שהקשו תוספ' להפוסקים דבעי שליחות בכתיבה מהא דהכל כשרין לכתוב הגט אפילו חרש שוטה וקטן ופריך דלאו בני דיעה ולא משום שליחות כנ"ל. ולמ"ש י"ל כיון דהבעל נותן השכר סופר או שהיא נותנת ואקני ליה רבנן והוי הסופר שכירו לכתוב הגט. ואם כן אף חרש שוטה וקטן דלאו בני שליחות מ"מ מהני מטעם פועל כו' דידו כיד הבעל דזה מהני אף היכא דליכא שליחות וכמו תופס לבע"ח דאימעוט שליחות בחב לאחרים. ומ"מ מהני מטעם פועל ולכך לא פריך רק דלאו בני דיעה כנ"ל. אך דא"כ יהי' מועיל גם בנתינה היכא דעשה לחרש שוטה וקטן שליח בשכר וגדול עומד על גביו או שאר בני שליחות מטעם פועל וזה ודאי לא מהני דלא אישתמיט חד מהפוסקים לכתוב כן בנכרי וכהאי גוונא. ויש לחלק

ולכאורה הי' אפשר ליישב קושית ת"י הנ"ל דכמו דונתן קאי אבעל כמו כן וכתב. וי"ל דאף דקאי אבעל. מ"מ לא מיפסל כשלא כתבו הבעל למאי דאמר בש"ס מועד קטן כ"א דפריך אלא מעתה ועמד ואמר בחליצה ותנן בין עומד בין יושב כשרה ומשני מי כתיב ויעמוד ויאמר כו' ע"ש דמבואר דמשום דלא כתיב לשון ציוי ויעמוד כו' אינו מעכב וכן כתבו תוספ' יבמות ק"ד ע"ב דלכך אין בילה מעכבת משום דלא כתיב ויבלול ע"ש. ובתוס' שם ק"ג ע"א ד"ה בין כתיב דהיכא דלא כתיב מעשה בתריה הוי לעיכובא רק התם משום דכתיב ועמד ואמר וכתיב מעשה אחר העמידה אינו רק סיפור עיין שם. וא"כ י"ל הכא בפשיטות כיון דלא כתיב ויכתוב רק וכתב ונתן ממילא הוי כמו עמידה דלא מעכבא ואף דקאי אבעל מ"מ אינו מעכב כשכתבו אחר כיון שאינו ציוי כנ"ל. ובנתינה שפיר מעכב אף דכתיב ונתן כיון דלא כתיב מעשה בתריה רק אכתיבה כיון דכתיב אחר כך ונתן הוי כמו ועמד ואמר כנ"ל. ולאו דוקא בעמידה שכתבו תוספ' שם כמו עמדו וקדשו כו' דהא לענין בעל מיפר בלא שמיעה כתבו תוספ' גם כן דושמע אינו לעיכובא משום דאורחיה דמילתא שאינו מיפר בלא שמיעה וכן בכתיבה ג"כ כנ"ל וי"ל דלכך לכתחלה באמת בעינן שיכתוב הוא או שליחו רק דלא מיפסל כנ"ל וכמו שכתבו תוס' גבי חליצה לחד תירוצא שם דבעינן עמידה לכתחלה עכ"פ מטעם הנ"ל. והי' מיושב בזה מאי דאמר אביי משום בזיון דבעל כו' ופי' רש"י ותוס' שעליו מוטל לכתוב דכתיב וכתב כו'. ותמוה דהתוספ' סברי דלא בעי שליחות. ולהנ"ל אתי שפיר דלכתחלה עכ"פ בעינן ושוב איכא בזיון דעליו מוטל כנ"ל. אך באמת יש לחלק בין ועמד ואמר לוכתב הנ"ל

או י"ל דדוקא שם שייך כנ"ל ואמרינן דועמד לא נכתב כלל לקפידא בדיעבד וכן ושמע גבי הפרה כנ"ל ואינו מעכב. אבל כאן הא ילפינן מוכתב ג"כ בכתיבה מתגרשת ולא בכסף וכן לשמה מחד וכתב. וע"כ האי וכתב נכתב לעיכובא גם בדיעבד כיון דאותן הדברים פוסלין דיעבד. וא"כ שוב מאי דמשמע מוכתב שיכתבנו הבעל או שלוחו ג"כ הוי לעיכובא בדיעבד דהא חזינן דוכתב לא נכתב משום אורחא דמילתא כנ"ל. ולכך שפיר פסול להפוסקים הנ"ל דוכתב אבעל וקאי אפילו דיעבד ולהנ"ל הי' אפשר ליישב קושית הרשב"א ז"ל ג"כ מהא דריש זבחים דדייק דסתמא לשמה דילמא הטעם משום שליחות. ולהנ"ל י"ל דהא לר"י הגלילי דדריש מספר כו' דאינה מתגרשת בכסף ולא מוכתב כו' וכן פשטא דש"ס ריש קדושין ע"ש וא"כ לא שייך תירוץ הנ"ל דהא לא דרשינן כלל מוכתב לעיכובא ושפיר י"ל דאף דקאי וכתב אבעל מ"מ אינו מעכב דיעבד. אך י"ל דהא אף דלא בעינן שליחות מ"מ בעי שיכתבנו הבעל או אחר בציוי משום לשמה דפסול אפילו בדיעבד וא"כ כיון דבכלל וכתב גם דיעבד משום לשמה שיהא בציוי שוב ממילא צריך שיכתוב הוא או שלוחו ג"כ ומעכב אף דיעבד כתירוץ הנ"ל. אך כל זה לדידן דסתמא לאו לשמה ובעינן ציוי דוקא משום לשמה אבל לס"ד דרבא דסתמא לשמה ולא בעינן בציויו כלל שוב ממילא לא ילפינן כלל לעיכובא בדיעבד מוכתב ואינו מעכב משום שליחות גם כן כנ"ל