חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג ט

תופסין בה דהוקשה לשאר עריות דכתיב בהו לא יקח דגם קיחה דנשואין בכלל דהא בנדרים ס"ב ע"ב דנערה מאורסה אביה ובעלה כו' מקרא דאם היו תהי' לאיש כו' מסיק אב"א הוי' קדושין משמע ומה שהקשה הר"ן שם דמשמע ביבמות דהוי' גם נשואין משמע. היינו לר"מ אבל לר"י ור' שמעון אדרבה מבואר שם סי' ע"א דאשר לא היתה פרט לארוסה וכמ"ש רש"י ז"ל דהוי' לשון קדושין משמע כו' ע"ש. א"כ אין הוכחה בנדה מקרא דהוי' רק דתופסין קדושין אבל נשואין י"ל דאין תופסין בה כשאר חייבי כריתות. ואף דלא כתיב קיחה בנדה מ"מ מהיקישא דר' יונה קדושין ס"ח) דהוקשו כל חייבי כריתות לאחות אשה דכתיב לא תקח כו' מה אחות אשה לא תפסי קדושין כו' דפריך א"ה אפילו נדה נמי לא ליתפסו קדושין ומשני מקרא דתהי נדתה כו'. א"כ לענין קנין חופה נשאר ההיקש מאחות אשה דכתיב ביה לא תקח שנכלל בו קיחה דקדושין וקיחה דנשואין שאין תופסין בה. ואף דכיון שאין קדושין ממילא אין נשואין מ"מ שניהם נכללים בלא יקח שאין קדושין ולא נשואין. ושייך ההיקש לענין הנשואין דהא ב"ה סבר יבמות ס"א דדנין אפשר משאי אפשר. ויש לדחות כיון דגלי קרא בנדה דלא איתקוש לאחות אשה לענין קיחה דקדושין שוב גם לנשואין לא איתקוש. וגם דלמא מה שאמרה תורה לא יקח באחות אשה הוא דלא תפסי קיחה דקדושין וממילא לא תפסי נשואין אבל לא הנשואין מצד עצמם ושוב א"א ללמוד נדה לענין נשואין שלא יתפוס. ואיננו מוכרחת

והי' נראה לפרש הפלוגתא דיש חופה לפסולות גם לדידן דהא לרבא דקי"ל כוותי' בכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופריך ריש תמורה והרי אלמנה לכהן גדול דאמר רחמנא לא יקח וקדושין תופסין בה ומשני אמר קרא לא יחלל חלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים כו'. וממילא מדאינו ממזר מוכח דתפסי קדושין. וא"כ הא ע"כ קושיית הש"ס אפסולי כהונה דוקא דכתיב בהו לא יקח ואמר קדושין ע"ח לאביי קדש לחוד לוקה משום לא יקח. ואף לרבא דקידש לחוד לא לקי מ"מ כשבעל לקי שתים משום לא יקח ולא יחלל כו'. והוי הקיחה בכלל האיסור ושייך עביד לא מהני. ורק משום דגלי לא יחלל שאינו ממזר וא"כ הא מזה שאינו ממזר אינו מוכח רק דתפסי קדושין. אבל לענין קנין החופה שיגמור להיות נשואה. נראה דשייך ביה אי עביד לא מהני כיון דקיחה הוי קיחה דנשואין ג"כ מן התורה וא"כ בלאו דלא יקח עובר גם בקיחה דנשואין דזה נקרא קיחה בפני עצמה דהא בכהן גדול שבגרה קודם נשואין עובר בעשה דבתולה יקח כו' וא"כ בכהן גדול באלמנה או גרושה בכהן הדיוט עובר בנשואין ג"כ משום לא יקח כיון דקדושין תופסין ונקרא הנשואין ג"כ קיחה מה שגומר רק דלא לקי בפ"ע ממ"נ דהא לקי משום לא יקח דקדושין, וכשלא התרו בו על הקדושין והתרו בו על הנשואין נראה דלקי על הנשואין לאביי אף בלי ביאה ולרבא כשבעל ללקות שתים כנ"ל וא"כ ממילא כיון שהחופה בכלל האיסור כנ"ל שייך ביה אי עביד לא מהני כקושית הש"ס. דע"ז לא שייך התירוץ מקרא דאינו ממזר דאין הוכחה רק דקדושין תופסין. מ"מ לענין קיחה דנשואין שפיר י"ל דלא מהני כנ"ל. אך י"ל כיון דגלי קרא דגבי לא יקח אי עביד מהני י"ל דגם קיחה דחופה כן. ואינו מוכרח:

ומיושב הסוגיא שפיר בעז"ה דפליגי רב ושמואל אי יש חופה לפסולות היינו בפסולי כהונה כו' דכתיב בהו לא יקח. והא פליגי ר"מ ור"א ור"ש אי קדושין פסלי מתרומה. וע"כ אף דאינה מתחללת רק משום דמשתמרת לביאה פסולה כו'. ועיקר הטעם נראה כיון דהקדושין בכלל לאו דלא יקח וכשבעל אח"כ עובר למפרע על הקדושין ג"כ ולקי שוב הוי זה התחלת הפסול ופסלה מתרומה. וכמו ח"ש שהוא אסור מן התורה בשביל שהוא התחלת האיסור כנ"ל ור"א ור"ש סוברים דלא פסלי. ולכך אמר רב"ח שפיר דבאנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש דאי קדושין פסלי חופה נמי פסלי כיון שגם זה מכלל לא יקח ואי קדושין לא פסלי משום דכל שלא בעל לא פסל גם חופה לא פסל ודחי הש"ס דע"כ ל"ק רק קדושין דקני לה. אבל חופה לחוד דלא קני בלא קדושין אף לענין גמר אינו בכלל לא יקח כלל. דבשלמא כשכבר קידש גם החופה בכלל לא יקח משא"כ חופה לחוד ולהיפוך ג"כ ע"כ לא קאמרי ר"א ור"ש כו'. ופלוגתא דרב ושמואל דרב אמר יש חופה לפסולות כו' היינו חופה אחר קדושין כמ"ש תוס' ופליגי בהנ"ל לרב החופה גומרת ולא אמרי' א"ע לא מהני כיון דגלי לענין קדושין דמהני כנ"ל וממילא אף לר"מ דקדושין לא פסלי מ"מ חופה שהוא קיחה הקרובה לביאה יותר פוסלת. וממילא ג"כ בבגרה תחתיו מהני בכהן גדול ושאר ח"ל דכהונה נעשית נשואה בחופה ושמואל אמר אין חופה כו' היינו שאינו גומר משום אי עביד לא מהני ואינו קיחה ואינה פוסלת ואף לר"מ אין הפסול משום קיחה דנשואין רק משום הקדושין ונ"מ לכהן גדול שבגרה תחתיו שאין החופה גומרת ולא נפסלה ע"ש בתוס'. וכן אין חופה גומרת כלל כנ"ל ודייק ר"ש שפיר מברייתא דארוסה כו' דיש חופה שגומרת כנ"ל. וא"כ לפי' הנ"ל לדידן דקי"ל כרב שפיר לא' אמרינן אי עביד לא מהני ובפסולי כהונה אף דכתיב לא יקח מהני חופה שתהי' נשואה כיון דגלי דלא אמרינן לענין הקדושין אי עביד לא מהני כנ"ל. ומ"מ בנדה י"ל כנ"ל דהוי חייבי כריתות ואינו מוכרח כמ"ש לעיל. וא"כ בהני פסולי דלא כתיב בהו כי יקח לכ"ע החופה גומרת אף לשמואל ור' ששת דייק מסוטה דלאו דידה מלא ישוב כו' לקחתה אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה כמ"ש תוס' קדושין ס"ח וג"כ לא לקי רק ע"י הקדושין ומינה הוכיח הש"ס דסוטה תפסי קדושין מדכתיב להיות לה לאשה דכתיב בה הוי'. וא"כ חופה לא תפסי כנ"ל. וא"כ גם לגבי בעלה קודם שגירשה מ"מ כשזינתה באירוסין שוב אין החופה תופסת ליעשות נשואה דקיחה זו הוי קיחה דאיסור ובכלל לא ישוב לקחתה אף שהיה הקדושין בהיתר. וכמו בבגרה תחתיו כנ"ל. ודייק ר' ששת שפיר דיש חופה לפסולות בפסולי כהונה כנ"ל

ומיושב הירושלמי דריש יומא דכונס ביום הכיפורים אף דהביאה אסורה. ובשאר דוכתי דאשכחן דחופה קני באיסורי ביאה. דכל הני דלא כתיב בהו קיחה שפיר גומרת חופה כנ"ל. אך לשון הרמב"ם ז"ל בנדה משמעותו משום שאין ראויה לביאה ולא משום תפיסת קנין כנ"ל

עוד היה נראה למאי דפליגי אביי, ורבא קדושין נ"א קדושין שאין מסורין לביאה אי הוי קדושין אמר רבא בר אבינא אסברא לי כי יקח כו' ובעלה קדושין המסורין לביאה הוי קדושין ושאין מסורין לא הוי קדושין כו'. ופירש"י דובעלה שתהיה ראויה כו' ותוס' הקשו עליו מחייבי לאווין ועשה דהוי קדושין. ולכך פירשו דוקא כשאיסור הביאה בא ע"י הקדושין ע"ש. וקושייתם לכאורה תמוה דהא חייבי לאוין ועשה בהדיא רבי' קרא כדאמר קדושין ס"ח לרבנן דר"ע מוכי תהיינה לאיש כו' שנואה כו' דאית בה הוי' כו'. וע"כ קושית תוס' דליגמר מהני דכל קדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין. ולכך תירצו דדוקא כשאיסור הביאה ע"י קדושין והיכא שאין בא ע"י