חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג פז

ולא נאנסה קודם דא"כ הוי מקח טעות ונתבטל ואמרינן דאף דנעשה קודם מ"מ היא מוכת עץ ולא נתבטל הרשות ונאמנת כנ"ל. ויש לדחות דלא מצינו זה רק בהדי חזקת הגוף דאמרינן שנעשה אח"כ כדי שלא יתבטל הרשות אבל לא כשב' הספיקות בזמן א' כמו כאן שגם מוכת עץ היא קודם הקידושין רק שלא נתבטל בשביל כן דליכא חזקת הגוף י"ל דלא אמרינן סברא הנ"ל ואדרבה מסייע חזקת פנוי' כו'

והנה למ"ש תוס' ט' ע"ב בשם ר"י דלכך לר' יהושע אינה נאמנת מוכת עץ אף דאיכא ספק ספיקא ספק מוכת עץ ואת"ל ד"א שמא משנתארסה נאנסה היינו משום דר"י סבר מוכת עץ לא שכיח ולא חשיב ספק ספיקא ע"ש וא"כ ממילא לר"ג דכולהו מיחבטין ושכיח כו' שפיר נאמנת מוכת עץ אף בלא חזקת הגוף רק מטעם ספק ספיקא כנ"ל. ולא צריך לטעמא דחזקה רק גבי משאירסתני נאנסתי דלא הוי ספק ספיקא דמדלא טענה מוכת עץ אין לספק כמ"ש תוס' וצריך לחזקה. אבל בטוענת מוכת עץ נאמנת משום ספק ספיקא כנ"ל. רק לתירוץ הב' שכתב תוס' שם דזה לא חשיב ספק ספיקא שאינו שקול את"ל ד"א שמא משנתארסה נאנסה דצ"ל ב' צדדין שהי' באונס וגם תחתיו זה לא הוי ס"ס דאף דנאנסה שמא קודם ואף אי תחתיו שמא ברצון ע"ש ולא שייך טעם הנ"ל דליכא ספק ספיקא אף שטוענת מוכת עץ כנ"ל

אך מ"מ יש לומר הטעם משום ספק ספיקא כנ"ל דעד כאן לא כתבו תוס' דלא חשיב ספק ספיקא רק לר"י דלא מהני חזקת הגוף להוציא אמרינן שפיר דליכא ספק ספיקא דאת"ל דרוסת איש יש ב' ספיקות שאינו מגיע לה שמא רצון ואף אי אונס שמא אין תחתיו דחזקת הגוף לא מהני כנ"ל. אבל לר"ג דבטוענת משאירסתני נאנסתי נאמנת משום חזקת הגוף דודאי תחתיו וא"כ ממילא בטוענת מוכת עץ שפיר איכא ספק ספיקא את"ל ד"א שמא תחתיו נאנסה ולא שייך טעם הנ"ל שיש ב' צדדין שמא אין תחתיו דז"א דע"ז איכא החזקת הגוף דודאי תחתיו ואין כאן ב' ספיקות להפסידה אף שהיא דרוסת איש ושפיר הוי ספק ספיקא. ואף דלהתירה באשת ישראל אמרינן ספק ספיקא שמא אין תחתיו היינו משום דאיכא חזקת היתר נגד החזקת הגוף כיון שרוצין לאסרה משא"כ כאן לענין כתובה דאמרינן דתחתיו נאנסה ומותרת שוב לא הוי ס"ס לדידי' שמא אין תחתיו דאיכא חזקת הגוף דודאי תחתיו. וגם כאן נמצא כאן היה דתחתיו ושפיר הוי ס"ס לדידה כנ"ל. או י"ל בפשיטות דניהו דהיא טוענת שמוכת עץ קודם הקדושין ויצתה מחזקת הגוף ע"פ דיבורה מ"מ איך רוצה להפסידה גם המנה משום שמא משקרת ונאנסה קודם הא אי משקרת ואין לסמוך על דיבורה א"כ יש חזקת הגוף דודאי תחתיו נאנסה ומדלא טענה אין ראיה כמ"ש תוס' דאינה רוצה לפסול מכהונה וא"כ או דנאמין לה שהיתה מוכת עץ או דאי נאמר שנאנסה ממילא ודאי תחתיו נאנסה ואית לה מאתים. ולכך שפיר נאמנת על מנה עכ"פ שמוכת עץ

אך י"ל דפלגינן דיבורה ועל זה מאמינים לה שיצאה מחזקת בתולה קודם הקדושין. וע"ז אין מאמינים שע"י מוכת עץ רק שנאנסה וכמו כל האומר לא לויתי כו' דמהני ההודאה לחוב ולא לזכות. אך ז"א כמ"ש לעיל דבדבר א' לא שייך זה דכיון שאין מאמינים לה שהיתה מוכת עץ רק שנאנסה ממילא יכול להיות שנאנסה אח"כ משום החזקה. אמנם י"ל דזה מיקרי ב' דברים במה שמודית שבשעת קדושין לא היתה בתולה וכאלו הי' עדים על זה. ושוב ליכא החזקת הנוף ואין הס' רק אי מוכת עץ או דרוסת איש אז כנ"ל ואינו מוכרח: (כז) מוכת עץ אני נאמנת ותחזיר כתובה כו' היינו באומרת מוכת עץ מעיקרא. ובאומרת מוכת עץ אני תחתיך כתב הב"ש דתליא בתרי לישנא בש"ס אי טעמא דר"ג משום מיגו דטענה מעליא א"כ במוכת עץ תחתיך דליכא מיגו דלית לה טענה מעליא מזה אינה נאמנת ולטעמא דחזקה נאמנת. והרי"ף לא הביא רק טעמא דחזקה והרמב"ם וטור וש"ע חוששין גם לתירוץ הראשון דמיגו ע"ש. ונראה דדייק מדכתבו ותחזיר כתובתה מנה. ולמה לא כתב סתם דנאמנת מוכת עץ והוי משמע בין מעיקרא ובין טוענת מוכת עץ תחתיך וע"כ דנקטו בדוקא מעיקרא דאיכא מיגו. אך באמת אין ראי' דנקטו לשון המשנה דאמר בש"ס טענתייהו במנה ולא כלום ואין הוכחה מדבריהם יותר מש"ס. וכ"כ בס' הפלאה

עוד כתב דמוכח מהמשנה דלא איירי במוכת עץ תחתיך דא"כ ע"כ הוא אומר דרוסת איש מעיקרא דתחתיו נסתחפה שדהו רק מעיקרא וא"כ בין קודם הקדושין לאח"כ טענתייהו והיינו משנה דמשארסתני נאנסתי ועד שלא ארסתיך ע"ש. ואין זה הוכחה כלל דב' הצריכות דאמר בש"ס שייך גם בזה דכמו לר"י דאתי' כר"מ וקמ"ל דאף דליכא מיגו כיון שטוענת גם עכשיו מאתים ע"ש וזה שייך גם במוכת עץ תחתיך דקמ"ל אף דליכא מיגו דבמשארסתני כו' איכא מיגו דפסלה מכהונה משא"כ מוכת עץ תחתיך. ולר"א דקמ"ל לאפוקי מדרב"ח מוכח ג"כ כמ"ש לקמן ואין ראיה כלל

והנה לכאורה יש ראי' מדפריך בש"ס י"א ע"ב לרב"ח דאמר מוכת עץ לא הכיר בה ולא כלום ממתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני כו' ודחה בשביל זה דברי רב"ח ולמה לא מוקי דאמרה מוכת עץ אני תחתיך ואית לה מאתים אבל מעיקרא ולא הכיר בה באמת לית לה כלל. ומוכח או דסבר הש"ס דלא מהימנא מוכת עץ תחתיך או דפשיטא לי' דמתני' לא איירי רק במוכת עץ מעיקרא. אך אין ראי' דבאמת מוכח לרב"ח דאי לא הכיר ולא כלום רק דנימא מתני' היא אומרת מוכת עץ אני היינו תחתיך א"כ למה תני דאמר לא כי אלא דרוסת איש הוי לי' למימר דאמר עד שלא אירסתוך דג"כ לית לה כלום ודייק שפיר

שוב מצאתי כן בשיטה מקובצת. וא"כ זה שפיר למידק דלא כרב"ח אבל לדידן דלא הכיר בה ג"כ מנה יכולין שפיר לפרש במשנה דטוענת מוכת עץ תחתיך ואעפ"כ משיב לא כי אלא דרוסת איש ולית לך כלל דאי הוי טעין מוכת עץ מעיקרא אית לה מנה ואין ראיה כנ"ל. אך א"כ למה אמר ר"א טענתייהו במנה ולא כלום הי' לו לומר דטענתייהו במאתים ולא כלום דאומרת מוכת עץ תחתיך ואית לה מאתים והוא אומר דרוסת איש ולית לה כלל

שוב ראיתי להרא"ה ז"ל בחידושיו שהקשה תימה למה לא מוקי ר"י כרבנן וכדאמרה מוכת עץ תחתיך ור"א נמי אמאי לא מוקי במאתים ולא כלום כנ"ל. והנה קושיא ראשונה לא קשה כמ"ש דלר"י דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ג"כ אית לה מנה וא"כ אי נימא כרבנן למה טוען דרוסת איש לימא מוכת עץ מעיקרא דלית לה ג"כ אלא מנה וכמו בעולה וע"כ מוקי לה כר"מ רק קושיא שני' קשה כמ"ש. וע"ש שתירץ וכתב ונראה דסברי דמתני' מדלא מפרש בהדיא היא אומרת מוכת עץ