חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג עד

למה תהי' נאמנת אונס הייתי. והא גם התם איכא חזקת כשרות ואע"פ כן לא מהני ויש לחלק דבאומרים אנוסים היינו לא שייך רק על הבעל דין שאנסו דעל אחרים אין חשש כיון] שאינו נוגע. ולכך כיון שדנין על הבעל דין אדרבה איכא חזקת כשרות של הבעל דין שלא אנס אותם. ומשא"כ כאן באשה דשכיחי פריצים בעולם שפיר נאמנת שאנסוהו ומהני חזקת כשרות דידה כנ"ל

והנה לקמן סימן קע"ח ס"ג כתב הרמ"א ב' דיעות בנתיחדה וטוענת נאנסתי (די"א] דאינה נאמנת שהפסידה מיגו שלה כיון שנתיחדה ע"ש. והא מה בכך שהפסידה המיגו הא אף בודאי זינתה נאמנת נאנסתי ומהני ברי דידה אף בלא מיגו וכן להמתירים ל"ל טעמא משום מיגו] ויש לומר דגם שם עיקר טעם המתירין הוא משום ברי דידה וכמ"ש במרדכי פרק ב' דכתובות דמכשיר מטעם דהלכה כר"ג אפי' ברוב פסולים ע"ש. או י"ל דשם בנתיחדה איתרע גם החזקת כשרות דידה כיון שעשתה איסור עכ"פ אבל כאן אם נאנסה יכול להיות שלא עשתה איסור כלל ומהני שפיר בלא מיגו ג"כ הברי והחזקה כנ"ל

ובירושלמי ריש כתובות מבואר דבהא דמשארסתני נאנסתי אסור לקיימה משום ספק סוטה ולא מהני ברי דידה. אולם בזה לטעמיה אזיל דסבר שם דאף באשת ישראל אסורה בטענת פתח פתוח וליכא ספק ספיקא דספק אונס אינו ספק כלל דקול יוצא לאנוסה ופליג [אגמרא[ דילן ולכך אמר שפיר דלא מהני ברי דידה שנאנסה כיון שהוא נגד רוב גמור דאונס קלא אית לי' ולא חשיב ספק כלל. משא"כ לגמ' דילן דספק אונס הוי ספק שפיר נאמנת כנ"ל כיון שאין רוב רצון רוב גמור כמ"ש תוס' ואין ראיה לדידן מירושלמי הנ"ל אמנם ממוכת עץ יש ראיה כמ"ש לקמן

וכל זה בטוענת נאנסתי. אבל באשת כהן שטוענת אין תחתיו נאנסה אינו מבואר בהרא"ש ז"ל אי נאמנת לר"י או לא. אולם הה"מ בפרק י"ח מא"ב הלכה י'] כתב דאף אין תחתיו בכהן נאמנת ע"ש. ובאמת יש להסתפק בזה דהא איכא חזקת הגוף דאלים טובא שתחתיו נאנסה וכאן ליכא חזקת כשרות וצדקות כלל נגדה דהא אמרינן באמת שנאנסה רק תחתיו ואין בין תחתיו לאין תחתיו חזקת כשרות כלל. ואין כאן רק חזקת היתר לבעליהן ולכהונה ופשוט דזה גרע טובא מחזקת הגוף כמ"ש תוס' פרק המדיר דחשיבא כמאן דליתא נגד חזקת הגוף ואין כאן רק ברי דידה לחוד וי"ל דלא מהני להתירה ועוד דאיכא ספק ספיקא לאיסור ספק תחתיו ואם תמצא לומר אין תחתיו שמא נבעלה לפסול לה כמ"ש הרא"ם ז"ל. ואף דתחתיו הכל פסולין אצלה מ"מ לא שייך בזה שב' הספיקות הם שם אחד שנבעלה לפסול דהא תחתיו נאסרה מצד איסור אחר. גם דאי אין תחתיו הוי מקח טעות ופועל יותר לענין דנתבטלו הקדושין ולית לה כתובה משא"כ תחתיו. וא"כ יש ספק ספיקא עם החזקת הגוף לאיסור ועיין בש"ס דלמא אזלה איהי לגבי' דהוי קבוע כו' דיש ספק אם הוא רוב כו' וכש"כ בזה דתחתיו הכל פסולין ויש ע"ז חזקת הגוף שהי' תחתיו ואין כאן אף מיעוט כשרין והא בשבוי' קי"ל אף ניסת תצא ואשת כהן שנשבית אסורה כמבואר במשנה כתובות דף נ"א] דלא קרי ואהדרינך לאנתו רק ואהדרינך למדינתך ולא מהני ברי דידה. ויש לחלק קצת

ומ"מ נראה דהרמ"א ז"ל דייק וכתב וי"א דהא דנאסרת באשת ישראל דוקא כשאינה מתרצית כו' ולא כלל חד באשת כהן ג"כ דשניהם נזכרים במחבר ולמה שבקה. ונראה מזה דסבר דלא כדעת הה"מ הנ"ל רק דדוקא בפחותה מג' להר"י נאמנת נאנסתי אבל בכהן שפיר לכ"ע אינה נאמנת לומר אין תחתיו נגד החזקה וגם דבכהן שייך מעלה דיוחסין ג"כ ואסורה. וגם מדברי הרא"ש ז"ל נראה דדוקא באשת ישראל פחותה מג' נאמנת נאנסה שדקדק וכ' והא דנאנסה באשת ישראל ע"ש וכן בכל הפוסקים המתירין לא נזכר כלל שתהי' נאמנת אין תחתיו ולא הזכירו רק טענת מוכת עץ ונאנסה ע"ש זולת הה"מ שהשוה טענת אין תחתיו לנאנסה ופסק הרמ"א דלא כוותיה בזה. ובאמת בטענת נאנסה דעת כל גדולי הראשונים שנאמנת ומותרת בפחותה מג' הרמב"ן ורשב"א והר' יונה והרא"ש והר"ן והטור ולא נמצא חולק בפירוש על זה רק הה"מ שכתב בשם יש מפרשים שאוסרין. ומ"ש הה"מ שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל. לא ידעתי שום משמעות מדברי הרמב"ם ז"ל שהעתיק רק לשון הש"ס כדרכו דבכהן ופחותה מג' אסורה וכמו דאיירי הש"ס במכחשת או שותקת כן יתפרשו דברי הרמב"ם ז"ל. ואדרבה הרמב"ם ז"ל כתב שטוען שמצאה דרוסת איש משמע שטוען כן והיא מכחשת אותו בתולה אני ולא מיירי כלל היכא שמודית וטוענת טענה אחרת מוכת עץ או נאנסה וי"ל שפיר דנאמנת כנ"ל. ובאומרת ברי מוכת עץ אני נראה ודאי דנאמנת ועדיף מטענת נאנסתי דאיכא חזקת כשרות שלא זינתה כלל ומסייע הרוב כמ"ש הר"ן ז"ל דרוב נשים אינם מזנות. ועוד דלתירוץ תוספ' דלכך ליכא ספק ספיקא ספק מוכת עץ כו' משום דאם היתה מוכת עץ היתה טוענת דאין גנאי כו' א"כ כשטוענת מוכת עץ נאמנת מטעם ספק ספיקא וגם באשת כהן שפיר מותרת כנ"ל מטעם ספק ספיקא

והנה לדינא נראה דיש לסמוך על כל הראשונים ז"ל הנ"ל דמותרת באומרת מוכת עץ או בנתקדשה פחותה מג' ואומרת נאנסתי. אמנם שוב מצאתי בהלכות גדולות הלכות מיאון שכתב היתה מעוברת כו' ר"ג ור"א אומרים נאמנת כו' וה"מ פנוי' אבל אשת איש מעוברת וקאמרה אנוסה אני לא מהימנא כו' ע"ש מבואר להדיא דבנברר שזינתה לא מהימנא נאנסתי. ותמהני שלא הביאו הפוסקים דברי הגאון ז"ל. אמנם אפשר דמודה לדעת הר"י והרמב"ן ז"ל דכאן בפתח פתוח איכא מיגו דמוכת עץ ודוקא במעוברת דליכא שום מיגו לא מהני הברי. משא"כ כאן דעכ"פ איכא מיגו דטענה טעליותא או למ"ש דמוכת עץ ודאי נאמנת איכא מיגו גמורה. וסברי דלא כהרא"ש ז"ל רק באמת משום מיגו נאמנת ולא מטעם ברי לחוד וכן נראה יותר דאם הי' בה"ג חולק לא הוי שתקו הראשונים ז"ל מלהביא דעתו כנ"ל. לכן נראה לע"ד דאין להוציא מבעלה בטוענת ברי נאנסה או מוכת עץ בטענת פתח פתוח. אבל באשת כהן ואומרת אין תחתיו יש לאוסרה כמ"ש לעיל דזה לא מצינו כלל רק בדברי הה"מ ואדרבה משמע להיפוך מהפוסקים כמ"ש. וברואין שהיא מעוברת ואומרת נאנסתי נראה לע"ד דאסורה ואינה נאמנת כדעת בה"ג ז"ל כיון שיש לפרש דברי הפוסקים הנ"ל דמודים לדברי בה"ג בלא מיגו ובנתיחדה ועשתה איסור תלוי בב' הדיעות סימן קע"ח דבזה איתרע החזקת כשרות ג"כ ולא הי' מועיל ברי דידה בלא מיגו כמ"ש לעיל ולכך לא התירו המתירין שם אלא מטעם מיגו כנ"ל. ואף דלכאורה הא בירושלמי מבואר גם בטוענת מ"ע דאסור לקיימה משום ספק סוטה וא"כ בשלמא לענין מה דאמר בטוענת אונס דאסורה י"ל כמ"ש לעיל דלטעמי' אזיל דספק אונס לא הוי ס' כלל דקול יוצא לאנוסה משא"כ בש"ס דילן דאיתא בהדיא דחשיב