חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג סב

שהדם יוצא ונתברר שהוא שקר ואין לה מכה שוב לא אמרינן להאמינה על מה שאומרת שאינו מן המקור כיון שאומרת רק מצד המכה וזה שקר. וכן כאן שאומרת רק מצד דם בתולים שפתחה סתום וזה יודע שהוא שקר שוב אמרינן שהוא מהמקור. רק מטעם הנ"ל נראה דתולין. אולם הב"י ס"ס קפ"ז מסיים דצריך הוכחה שהוא דם בתולים דוקא ע"ש וא"כ בזה שפ"פ ולא ידעינן כלל אם חיתה המכה או לא י"ל דלא תלינן בד"ב ואינו מוכרח. ולדיעה הב' ע"ש בח"מ ס"ק ו' שכתב דאם יש יש דם עדיין אין פ"פ לגמרי ולכך אמרינן שלא זינתה ותולין בד' לילות. נראה דכיון דלענין איסור אסורה ומהימן פ"פ א"כ אף באשת ישראל דשרי' מ"מ שוב אמרינן שהוא דם מן המקור כיון דנאמן דהי' פ"פ לגמרי ולא שייך למתלי בדם בתולים להח"מ הנ"ל ממילא לא תלינן בצדדין ושווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וכן אם ראתה ג' פעמים אסורה ברואה מחמת תשמיש דגם לזה שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא. ועדיין צ"ע בזה

הנה מדברי הר"ן ז"ל מבואר דאף לדיעה זו שהיא דעת הרמב"ם ז"ל דאף ביש דם נאמן פ"פ מ"מ דוקא בלא משמוש אז נאמן גם להפסיד כתובתה אבל במשמש אותה ומצא דם אינו נאמן רק לאוסרה עליו דלזה תלינן בצדדין וכה"ג כיון דמ"מ טוען ברי שפ"פ אבל להפסיד כתובתה אינו נאמן דכיון דיש דם לפנינו אמרינן דשקורי משקר במה שאומר פ"פ ולא הי' פ"פ כלל ולא מהני חזקה דאין אדם טורח כיון שמבורר לפנינו. ולא כב"ש שכ'. ס"ק י"א דלהר"ן גם לדיעה ב' איירי רק להפסידה ולענין איסור כ"ע מודים ע"ש ודבריו תמוהים דבהדיא כ' הר"ן ז"ל ב' הדיעות לענין איסור ע"ש שהוכיח מרש"י ז"ל דאינה נאסרת כשיש דם. וא"כ אף שכתב שם לדעת הרמב"ם ז"ל דנאמן להפסידה כתובתה אף שיש דם מ"מ היינו דוקא בלא משמש ונאמן שהוא דם צפור וכה"ג אבל במשמשה נראה דגם הרמב"ם ז"ל מודה דאינו נאמן להפסידה. דהא באמת קשה מהירושלמי שמביא הר"ן ז"ל הוא אומר דם צפור הורע כחו כו' ואינו נאמן

אך נראה דהרמב"ם מפרש לה דוקא במקום שנהגו למשמש ולא משמש אז הורע כחו שלא נהג כמנהג כו' אבל לדידן שאין מנהג למשמש נאמן. ואדרבה קצת ראי' להרמב"ם ז"ל דכשאין מנהג נאמן פ"פ אף שיש דם. אבל עכ"פ מוכח מהירושלמי דאם משמשו אותה ויש דם שוב אינו נאמן פ"פ להפסידה כנ"ל. גם ראיה מהא דביהודה היו ממשמשין אותו שלא יאבד הדם ומה מועיל הא עדיין יטעון פ"פ ואף שיהיה דם והיה נאמן להפסידה. וע"כ כיון דממשמשין גם אותה לא והי' נאמן כשיהיה דם כנ"ל. ויש לדחות דכשיהי' דם לא יוכל להעיז ולטעון פ"פ דנראה שקרן ולכך חוששין שמא יאבד כנ"ל. ואף שהרמב"ם ז"ל סתם וכתב הואיל ופ"פ אין כאן בתולים מ"מ הוא לא כתב כלל דין משמוש ולא איירי כלל במשמשו אותה וי"ל שפיר דמודה כנ"ל

(יב) וי"א שאפי' לא בגרה א"י לטעון פ"פ אם מצא דם כו'. הר"ן ז"ל הוכיח לדעת רש"י שכ' וטענת דמים אין לו כו' דאם הי' דם לא היתה נאסרת ג"כ בטענת פ"פ ע"ש. ולכאורה תמוה כיון דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ונאמן יותר מק' עדים מה מהני שיש דם ובשלמא אם הי' הדם בירור גמור שהיא בתולה הוי שפיר דלא שייך שוי אנפשיה כמ"ש תוס' יבמות [ד' פ"ח ע"א ד"ה אתא] דבדבר הנגלה לכל העולם לא שייך תרי כמאה וכן שוי אנפשיה חתיכה דאיסורא לא שייך בדבר שרואין ונגלה להיפוך אבל באמת כיון שיש לתלות בדם נדה או צדדים או מכה או ד' לילות וכה"ג ואינו בירור גמור ודאי דשייך שוי אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שאומר ברי פתח פתוח. ונראה לע"ד דרש"י ז"ל לטעמי' שפי' מלתא דר"א דאיירי בבחור ופי' מ"ד לא קים ליה כו' מתוך שפנוי' הי' וקמ"ל דאסורה ואף דאנן קי"ל באמת בבחור דלא מהימן להפסידה כתובתה משום דלא קים ליה מ"מ לענין איסור כיון שאומר ברי אסורה. ולזה פירש"י ז"ל שפיר דדוקא באין הדמים ראיה אבל אם הי' דם כיון דדם נדה וצדדין לא שכיח שוב אמרינן גם לענין איסור דלא קים ליה בפ"פ דהדמים מורין ע"ז ויש ראיה דודאי לא קים ליה בפ"פ ולא שייך שוי אנפשי' חתיכה דאיסורא. ועכ"פ ראי' של הדם פועל שיהי' ספק אי (קים] לי' בפ"פ או לא ושוב הוי ס"ס אף באשת כהן ומותרת, ופי' שפיר במשפחת דורקטי וכה"ג. אבל בנשוי דודאי קים לי' בפ"פ ושוי אנפשי' חתיכה דאיסורא נראה דגם רש"י ז"ל מודה לשאר פ' דאסורה אף שיש דם ותולין הדם בדבר אחר כיון דקים לי' ושוי אנפשיה חתיכה דאיסורא כנ"ל

והיה נראה לע"ד ראי' לדיעה הנ"ל דאמר בש"ס כתובות מ"ו כיצד הוצאת שם רע פלוני לא מצאתי לבתך בתולים ופריך בשלמא לראב"י ופרשו השמלה דברים ככתבן להראות שיש דם כיון דאיירי בבעל כו' ותמהו בתוס' מה תועלת בפרישת השמלה הא אף שיש דם לא מתכחשי עדים בהכי ונהרגת רק ע"י הזמה ואין צורך להשמלה ע"ש שנדחקו הרבה

וי"ל בפשיטות דהא קשה איך כתב לא יוכל לשלחה במוציא שם רע הא קי"ל בהיתה חייבי לאוין או שניות אסורה ולא קרינן בה לו תהי' לאשה וא"כ בכל מוציא שם רע כיון שאמר לא מצאתי בתולים אף שהוזמו העדים שהעידו על הזנות מ"מ הא שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ואסורה עליו מצד הודאתו ולא קרינן ביה לא יוכל לשלחה ולא מבעיא לדעת הירושלמי דאף דאיכא תרי ספיקא אסורה באומר פ"פ מצאתי ודאי קשה בכל הנשים כנ"ל דלא משכחת מוציא ש"ר שתהי' מותרת. רק אפי' לש"ס דילן מ"מ הא קרא סתמא כתיב ואף בכהן או נתקדשה פחותה מג' דליכא רק חד ספיקא ואסורה ומה בכך שהוזמו העדים הא מ"מ אסורה דהא לא נתברר שלא זינתה. ובברייתא תני במוציא שם רע ג"כ אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר והא בכהן בל"ז אסורה. ולרבנן א"ש דאיירי בלא בעל ומה שאומר לא מצאתי בתולין היינו כשרי בתולין ע"י העדי זנות. אבל לראב"י דאיירי בבעל וכפשוטו א"כ אסורה כנ"ל. אך כשטוען לא מצאתי דם ופורשין השמלה ורואין שיש דם לא שייך שוי אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שגלוי לכל להיפוך כמ"ש לעיל

ומיושב תמיהת התוס' דופרשו השמלה הוא כדי שתהי' מותרת לו אחר ההזמה ולא תיאסר מטעם שוי אנפשי' חתיכה דאיסורא כנ"ל. אמנם הא בטענת לא מצאתי בתולים נכלל ג"כ שפתח פתוח מצא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דטענות בתולים כולל שתיהן וא"כ עדיין מה מהני שיש דם הא אסורה משום טענת פ"פ דע"ז שוי אנפשי' חתיכה דאיסורא ולא נתברר להיפוך. אולם לדעת רש"י ז"ל הנ"ל א"ש דכשיש דם מותרת. אף שאומר פ"פ ומהני שפיר פרישת השמלה כנ"ל ומוכח כנ"ל

ולשאר פוסקים דמהני טענת פ"פ אף שיש דם י"ל דבמוציא שם רע אינו טוען כלל פ"פ רק