חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג ו

אבל אם קדשה אחר א"צ גט מב' ממ"נ אי ישראלית היא א"א ואי נכרית לת"ק. רק אם נתגיירה וקדשה ב' צריכה גט גם משני כנ"ל

לכאורה ברוב ישראל כו' כיון דבכל הני אסור בכל הנשים הן ישראלית הן נ' הן ממזרי' וגיורת מספק א"כ כיון דבחצי עבד כו' תיקנו לכוף שיעבור על עשה כדי לקיים פ"ו. מכ"ש ברוב ישראל דמה"ת מותר שלא הי' לחכמים לתקן לבטל פ"ו ושיאסר בכולן כנ"ל. וצ"ל מעלה ביוחסין גם בזה דמ"מ שמא נכרי. אך לרמב"ם דבלא"ה אסור משום אסופי רק גיורת הי' מותר לא הי' שייך מעלה דגרים לאו קהל ולא הי' לתקן ברוב ישראל לאסרו בגיורת. וצ"ל דתקנה אחת היה וכיון דהי' מותר מה"ת גם בישראלית תיקנו באסופי בכולן ישראל לאסור חוץ גיורת ובס' נכרי הכל. או משום משלטי כו'. ועיקר נראה משום דאפשר לו להתגייר ויהי' מותר ויכול לקיים ומחוייב להתגייר כדי שיקיים פ"ו וא"ל כדאמר פרק א"נ שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר ע"ש. דאין לחוש כאן כיון דבאמת מחוייב להתגייר כנ"ל ועוד אם גם כשנתגייר יהיה אסור בכל הנשים א"כ יבטל מפ"ו ולא יוכל לתקן וע"ז לא תיקנו כו' גם דלכאורה ל"ח גירות זה קבלת מצוות כיון דחייב מה"ת שכל המצות גם קודם ברוב ישראל דמ"מ מה שמקבל עליו גם אם הוא כותי חשיב שפיר גירות. ועוד דהא אמר מי לא טבל לקריו כו' לנדתה דגם שלא נתכוין לגירות בזה רק להתנהג בד"ת מהני ליחשב גירות וע"כ דלא דמי לעודר כו' וסבר דשלו כו'. כיון דמתכוין לד"ת ישראל. כן כאן כנ"ל. וממילא אף שנודע אח"כ שהי' נכרי א"צ גירות חדש דלא חשיב בטעות דגם אי ידע הוי ניחא ליה כדאמר במחילה משום דליקו בהמנותא כן בגרות דזכות הוא לו דגם לר"מ הא לא טעים איסורא כמו בגר קטן כנ"ל

גט מספק. פ' ט"ו מהלכות א"ב עיינתי בלשון הה"מ משמע דאינו משום גזירה אטו לקח או בבית רק דהוי קבוע ממש ולכך כל ה' ג' שוים בין רוב ישראל או מחצה כו'. ונראה דס"ל דניהו דבקטנות להחיותו או להאכילו נבילות חשיב שפיר לגבי דידן והב"ד נמצא כמו בט' חניות דהספק נולד בפירש. אבל לענין קדושין שהוא גדול ועדיין הספק עליו ועתה יש לו איזה מקום קביעות והוי כהך דנזיר בשליח כו' בשוקא אשכח כו' הדר לניחותא. וחשיב קבוע ע"ש בתוס' ולכך בזה שהוא קבוע והס' אם הוא בין קבועים ישראל או בין קבועים כותים וכמו אם שכח על חנות א' אם הוא מהמוכרים כשרות או נבילה דנראה דקבוע דאורייתא הוי כיון שיש קבועים כן וכן. ולע"ד תליא הא דסוף פ"ק דיבמות דאמר ר"א כותי שקידש חוששין כו' מי' שבטים. ופריך מרובא פריש ומשני באתרי דקביעו דכ' וינחם כו' ופירש"י ז"ל משום דקבוע כמחצה ע"ש. והיא ממש כנ"ד. ואולם תוספות חולקים על רש"י דבאזיל לגבה ע"ש. ולע"ד חדא כמ"ש בנזיר דהדר לקביעות ועדיין ספק. ועוד דבקדושין דכ' כי יקח ולא תלקח ובדידיה תליא והיא מבטלת דעתה כמ"ש הר"ן נדרים דל"ח ד"א מקנה ע"ש. א"כ חשיב בקדושין תמיד כמו אזלה היא לגבי'. וכ"ש בנשואין דנפקא לן מבית אישה שנכנס לרשותו. וכ"ש אם החופה והקידושין ביחד שמכניסה לרשותו דחשיב אזלא לגביה דהוי קבוע והוי ספק אם הוא מקבועי ישראל. ואפשר לא כ' תוס' רק על קדושין לחוד. כיון דעכשיו בשוק ופירש הוי מקדש בלא עדים וגם דהדר לניחותא לא הוי קדושין. אולם רש"י ס"ל כיון דמיד חשיב קבוע משום הדר הוי בעדים כנ"ל. עכ"פ א"ש כאן דס"ל לרמב"ם והה"מ כרש"י הנ"ל ושפיר כל ג' שוין דצ"ג מספק כנ"ל. ויתישב בזה קושי' תוס' דפריך ר"י וליוחסין לא בעי ב' רובי והא כו' ואמר רב ל"ש כו' ליוחסין לא מה פריך הא איכא חזקת היתר משא"כ ס' נכרי כו'. ומ"ש תוס' הוי מצי לשנוי' כו' תמוה הא מהך ק' אמר לר' חנן כו' מאן דמתני הא כו' ע"ז

ולהנ"ל א"ש דבכיון דבקטנות שנמצא הוי פירש והוחזק ישראל להחיותו וכה"ג דמרובא פריש א"כ כשנעשה גדול ודנין לענין קדושין דיחשב ספק שקול משום קבוע והא הוחזק בישראל קודם הספק וחשיב חזקה גמורה כמ"ש רמב"ם בחלב ע"פ ע"א דלוקין אח"כ וכאן הוחזק אז כדין לגמרי גם לענין יוחסין כיון דהיה שייך מרובא פריש א"כ בגדול שנעשה קבוע יש כאן חזקת ישראל וכן להיפוך בר"ן. וא"כ יש רוב סיעה ג"כ איכא רוב וחזקה ומ"מ לא מהני לרב דסתמא אמר ומוכח דגזר רוב סיעה כנ"ל

וא"ל א"כ ישאר ק' הש"ס רוצח דלמא טריפה וגם דאזלינן בתר רובא מ"מ אם יש בעיר ב"א טריפות שדרים נחשב קבוע שמא הנהרג מהקבועים טריפות ז"א דנהרג הוי פירש דלא הדר לקביעותא. מ"מ י"ל דוקא בשוק אבל אם הרגו בביתו ויש קבועים כנ"ל. אפשר לא חשיב פירש כיון שהחיוב בשעת הריגתו הוי כלקח. והי' מיושב בזה המשנה סוף פ"ק דמכות דאמר ר"ע כו' אי טריפה הרג כו' דתמהו תוס' הא קי"ל בתר רובא ע"ש והוא תימה רבא ע"ש. ולמ"ש י"ל כנ"ל דהיו בודקין העדים שמא הרגו בבית הנרצח ויש קבועים ב"א טריפות והוי כמחצה ולא קשה מקרא דל"א. די"ל בשוק או שאין קבועים ודאי טריפות דלא חשיב קבוע דעל כל א' אזלינן בתר רובא שאינו טריפה ואין כאן קבוע כלל משא"כ ביש ודאים כנ"ל. ושפיר היו חוקרין העדים כנ"ל. וכשאמרו א"י בטל כנ"ל. ורבנן ס"ל דאין לחקור כו' כיון דקבוע חידוש וכל שלא נודע נ א"צ לחוש כמ"ש בש"ע ס' ק"ו בי"ד גם על למפרע מה"ט כנ"ל:

מס' רמב"ם וטור כ' מי שהרגו אינו נהרג ע"ש. משמע דאם הוא הרג נהרג. וקשה דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו במחצה או רוב כותים. דלא יהרגו שמא נכרי. וכיון דמחצה שמא ישראל הוא ובעי עדות גמור. ובנפשות לכ"ע בעי עדות שאתה יכול להזימו וצ"ל בהרג בפני ב"ד דלא בעי יכול להזימו. או משום אם יתברר דישראל הוא יהיו חייבין מיתה למפרע כיון דא"צ התראה. כמ"ש תוס' סנהדרין פ"ב גבי ב' מיתות ע"ש. וכן צ"ל על קושית העולם. פלגא משלם הא קי"ל פלגא נזקא קנס ובעי עדים ואי אתה יכול להזימו שמא כותי ויהיו פטורים. וצ"ל כנ"ל

מ"ש ח"מ ס"ק ל"א בשם ראב"ד כ' סתמא ובאמת לא קאי רק על רוב כותים. אך למ"ש דהוי קבוע אפשר דבכולן כן

מ"ש טור ובש"ע דבנזקין צריך לשלם נ"ש ברוב כותים דל"ש בכותי אין הולכין כו' כיון דרוב דחייב. מ"מ נראה אם נתגייר קודם שגבו ממנו שוב אין הולכין בממון אחר הרוב ושמא ישראל הי' גם קודם כיון דעכשיו ודאי ממון ישראל: קשה שלא הוזכר בש"ע אם מהול דאין בו משום אסופי שגם ס' נכרי אינו וכשר ואם נאמר דלמ"ד סי' ל"ד לא מהני דז"א דעם פריעה נראה דהוי סימן מובהק אות הוא כו' כחותם בת"ח דערבי מהול לא שכיח כלל. ובאינו מהול להחשב סימן ודאי נכרי נראה דאינו סימן גם שנראה גדול ודאי אחר ח' וגם אין ס' שמונח מקודם ח'