חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג ה

היו נעשים משוחררים ושוב הי' לאו דלא תתחתן דבגירותן א"ל חתנות והי' חשש שיתערבו באיסור. לכך גזר דוד עליהם עבדות גם שאין בית המקדש קיים ובזה ודאי הפקר ב"ד כו' שאין יוצאין בעבדותן ושוב גם כן אינם יכולים להתגייר כנ"ל ול"ל חתנות רק לא יהי' קדש כו' אמנם אותן שנתגיירו מיד קודם שגזר עליהם יהושע עבדות וכן אותן שבאו בימי משה רבינו דנתגיירו נגזר עליהם אחר כך רק לדור זה. דבזה נראה דלא שייך כלל הפקר ב"ד שיהי' להם דין עבד דאי אפשר לישראל או גר להיות עבד כנעני ואותו עבדות הוא רק כשכיר ופועל ועבד עברי ושוב גם בימי יהושע לא היו (אלא) עבדי' כלל מן התורה גם אחר שגזר רק מדרבנן. אך שוב הי' עליהם לאי תתחתן ולכך גזר על כולן עבדות גם עליהם שלא יטמעו בישראל כנ"ל. גם י"ל דאותן שבאו להתגייר בימי משה רבינו עליו השלום ונתנם חוטבי כו'. לא שייך גבייהו לאו דלא תתחתן דאף דקאי בגירותן היינו אחר הציוי לא אותן שנתגיירו קודם הציוי דלא תתחתן וקודם כבוש ארץ וי"ל דעדיף מהא דאברי בשר נחירה שהכניסו כו'. וא"כ כיון דרק להאי דרא גזר לא הי' כלל עליהם דין עבדות גמור גם להאי דרא דכהאי גונא שלא השוו כשל תורה לא אמרינן הפקר ב"ד הפקר מן התורה כמו שכתבו תוספ' יבמות גבי הדר לטיבלא והיו אסורין רק מדרבנן לא מלאו דחתון ולא מחמת עבדות ושוב גם שיהושע גזר אלדורות מ"מ עליהם לא הי' אפשר לחול שם עבדות דאורייתא כיון דמן התורה היו גרים מקודם כנ"ל וגם לאו דחתון לא הי' עליהם רק מדרבנן נאסרו משום עבדות. רק אותן דבימי יהושע שפיר היו עבדים גמורים מן התורה וגם אחר זמן בית המקדש אם היו מפקיעים מהם עבדות הי' לאו דחתון מן התורה ולכך גזר דוד עליהם גם על אחר זמן בית המקדש

סעיף ל"ג האסופי שנמצא כו' קידש כו' גט מספק. רש"י מפרש ליוחסין ולכך פ' במשלטי הדמי' דל"ב משום אסופי דאל"ה אין נ"מ ליוחסין אבל רמב"ם מפרש לענין קדושין שייך גם באסופי. וע"כ גם לזה עשו מעלה אף דבלא"ה אסור משום אסופי שלא יועיל רוב לחשב ודאי ישראל אם קידש רק ס' ויהיה תופסין קדושי שני ג"כ. וכן רוב כותים צריכה גט. לכאורה הא אמר פ"ב דקדושין גבי ה' נשים דרב מספקא ליה אי קדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין. וא"כ גם בהנ"ל הב' הוי קדושין שאין מסורין לביאה שמא כותי. ולרמב"ן ושאר פוסקים דהאיסור דרך חיתון דוקא מה"ת א"כ איסור ביאה בא ע"י הקדושין. אך ז"א דעליו אין איסור ממ"נ רק לדידה. וי"ל דאמ"ל דוקא מצדו דיליף כי יקח ובעלה כו'. אך א"כ בתינוקת מושלך היה קדושין שאין מסורין לביאה דאסור עליו. אך באמת ז"א דבכותית ליכא קדושין רק מ"מ חיתון מקרי לפ' הנ"ל אבל אין איסור ביאה בא ע"י קדושין שע"פ דין תורה הנכלל בכי יקח. רק מצד חתון כותי ושפיר אם ישראל הוי קדושין כנ"ל

מ"מ קשה דכלל כל הג' לספק. וברוב ישראל צריכה גט מה"ת ומהב' מדרבנן. ורוב כותים להיפוך ומחצה צריכה משניהם מה"ת. והה"מ כ' דל"ש רוב דהוי קבוע. ותמוה דנמצא כמ"ש תוס'. וצ"ל דכונתו דלכאורה לא שייך בזה קבוע בתינוק ולא שייך למגזר שיהיה צריך ב' רובי דדוקא בזנות משום דלמא אזלה לגבייהו. משא"כ תינוק הנמצא לענין אי ישראל ולכך כ' הה"מ דגם בזה שייך אטו לקח תינוק מבית א' וא"י מאיזה ויש נ"מ. דהא סתמא אמר רב ליוחסין לא. משמע גם דאיכא רוב סיעה ישראל דשייך שמא הושלך מהם. והיה נראה דדוקא בזנות דבעיר החשש אזלה לגבי' וכרוב סיעה ל"ש החשש ולכך גזרו ברוב סיעה אטו עיר ובשניהם מהני דחלוקין הם. אבל גבי תינוק נמצא לא שייך החילוק ול"ש אטו קבוע ג"כ רק דלא פלוג ואסרו בליוחסין ברוב א'. ולכך גם רוב סיעה לא מהני דאין חילוק בין סיעה לעיר דגם בעיר לא שייך חשש קבוע. ושוב כמו דלא פלוג בין רוב כפל בין רוב מאה פעמים כן ל"פ גם שיש רוב סיעה. אבל להה"מ גם בזה החשש אטו לקח ויש חילוק בין רוב עיר ושוב מהני ב' רובי. וראיה לדבריו דהא גם בנמצא חתיכה בט' חניות הוי בעי לחלק אם דלתות מדינה נעולות חשיב ב' רובי. אך לס"ד ע"כ הגזירה אטו לקח מקבוע אבל בתינוק לא שכיח כלל שיקח תינוק מבית ולא ידע מאיזה בית ולהיות גונב נפש ומנ"ל שיהיה שייך גזירה בזה דפריך ר"י על דאמר הלכה כר"י. ומשום לא פלוג ג"כ קשה. ואפשר דהה"מ ס"ל דגזרינן אטו גדול שא"י דהוי קבוע. עכ"פ הוי דרבנן ויש חלוק בין הג' ולא היה להשוותם. וצ"ל להרמב"ם דהא דאמר ש"ס ד"ת אסופי מותר ס' יבא כו' ומדרבנן. ולמה הוצרכו הא בל"ז אסור מספק וכן משלטי הדמי' כו' וצ"ל עיר שכולם ישראלים. או דיש רוב סיעה ג"כ כנ"ל. ולכאורה למה נקיט הרמב"ם האסופי שנמצא דהא משמע דמודה לרש"י דגם שאין בו משום אסופי שייכים דינים הנ"ל. והיה אפשר דלכאורה כמו דהוחזק ע"פ ע"א ק רמב"ם דלוקין אח"כ. כן נימא כאן כיון דקודם שגדל דיהיה שייך לדין לענין להשיאו אשה הוחזק בישראל כיון דרוב ישראל להחיותו ולכל דבר ושוב כיון שהוחזק יהיה מועיל גם כשגדל ובא לישא. ומאי מדמה לזנות דדנין מיד רק אי מותרת לכהונה דלש"ד אין נ"מ שייך מעלה כו'. וצ"ל דגם כאן בתינוק נמצא אינו מתחיל חזקה לענין לישא כלל. וא"כ י"ל דוקא באסופי שכשנאסף משוק אין אביו כו' נאמנים אינו, מתחיל חזקה להיתר יוחסין. משא"כ במשלטי כו' ורעבון דא"ב משום אסופי רק ספק כנ"ל. י"ל דאביו ואמו נאמנים דדוקא אסופי יש ריעותא מדהשליכו משא"כ בהנ"ל דאין ריעותא י"ל דנאמנים בכל ספק. וא"כ כיון דרוב ישראל היה בחזקת שיבואו אביו כו' ויהיה מותר לישא. ושוב גם שלא באו הוי הוחזק כו'. דמחמת רוב חשיב ג"כ חזקת, אף דאיתרע להפוסקים בגבינת להתיר כנ"ל. אך י"ל גם להיפך דנקיט רבותא אסופי דבלא"ה יש ריעותא שלא באו אביו כו' עד שגדל משא"כ אסופי דאין נאמנים. אמנם עיקר דגם משלטי הדמי' כו' רק ספק כנ"ל ג"כ אין אביו ואמו נאמני' כשנאסף דג"כ שייך יצא קול כו' וזהו כונת הרמב"ם האסופי שנמצא כו' היינו כשכבר נאסף משוקי דא' נקרא אסופי הוי ספק בכל הני ואין אביו ואמו נאמנים גם ברוב ישראל. וקודם שנאסף גם בזה אביו ואמו נאמנים אף רוב כותים דלברר ע"א נאמן. אך חזינן ליוחסין לא מהני גם ע"א. מ"מ במושלך דבל"ז ספק י"ל דנאמנים כל שלא נאסף. ולכאורה מוכח דאם היה הדין חלוק במושלך הול"ל י"א יוחסין גם נמצא חזינן מושלך וע"כ דבכלל אסופי הוא. אך לרש"י ע"כ חלוק אף במשלטי כו' דלית ביה משום אסופי וי"ל דהך דאסור בכל הנשים לא חשיב. גם היה אפשר דניהו דמשלטי כו' ל"ב משום אסופי היינו בכולן ישראל אבל כשנכרים ג"כ שוב מה"ט אף דמשלטי כו' הי' להם לחוש שיקחנו כותי וגם יהי' אסור בכל הנשים ויש בו דין אסופי. ושפיר נכלל באסופי וכן לרמב"ם קורא אסופי גם בהנ"ל

גט מספק דאם קדשה אחר גם מב' צריכה גט. ובתינוקת מושלכת ג"כ כשנתקדשה צריכה גט מספק.