חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג לט

אך י"ל בפשיטות לע"ד דמשכחת לה כשפחה שילדו לו בן דהרב יכול לשחררו בע"כ ובעודו קטן דאינו צריך לקבל עליו עול מצות כדאמר יבמות מ"ז ע"ב והוי גר קטן מה"ת כנ"ל. ועדיין יש להסתפק בזה לשיטת תוס' אי מותרת לישראל בעודה קטנה או לא. ובנכרית מעוברת שנתגיירה נראה דלמ"ד עובר לאו ירך אמו א"כ לא מהני רק מצד טבילת עצמו ושוב כשהגדילו יכולין למחות כמו בשאר גר קטן. משא"כ למ"ד ירך אמו אין יכולין למחות אח"כ כנ"ל. ונראה לענין כתובה דא"צ ליתן לה עד שתגדיל מחשש שמא תמחה כמ"ש הגאונים ז"ל וכמ"ש לעיל. אך צריך עכ"פ ליתן ביד ב"ד הכתובה כמ"ש בשיטה מקובצת שם ע"ש

שוב ראיתי בהגהת אשרי פרק קמא דכתובות] כתב להדיא דמותרת גיורת קטנה וגם גר קטן מותר לישא ישראלית אף בעודו קטן. גם כתב דגיורת קטנה חייב ליתן לה הכתובה בקטנותה אף קודם גדלות משום שלא תהי' קלה כו' להוציאה כרבא וקנס לא יהבינן לה עד דגדלה כו' ע"ש וסבר דגם בזה שייך שתהי' קלה כו' כיון שלא יצטרך ליתן לה עד דגדלה כנ"ל

סעיף ד קטנה פחותה מג' שנים וי"א שנבעלה אפי' בא עלי' גדול כתובתה ר' וקטן פחות מבן ט' וי"א שבא על הגדולה כתובתה ר' ודוקא שלא הסיר בתולי' אבל אם הסיר בתולי' אין לה אלא מנה

(ט) ודוקא שלא הסיר כו' נראה דבסתמא שיודעין שבא עלי' קטן אמרינן שלא הסיר וכתובתה כמבואר במשנה ובש"ס סתם קטן הבא כו' כתובתה ר' וכן מבואר בירושלמי קטן אין בו כח ליגע בסמנין וע"כ התוס' [כתובות י"א ע"ב ד"ה ושמואל] צריכין לפרש עכ"פ בסתם אמרינן דאין בו כח כו'. וכן נראה דיש עליו טענת בתולים אח"כ ואף שלא נמצא בתולים מ"מ לא תלינן דמסתמא השיר. ועיין ברמב"ם ז"ל דכללא כייל כל שכתובתה ר' יש לה טענת בתולים ע"ש. ודוקא בידוע שהשיר בזה כתבו תוס' דאין לה אלא ק' דלא גריעא ממוכת עץ. ולענין טענת בתולים יש להסתפק קצת

(י) אין לה אלא ק'. כ' הב"ש דאפי' לא הכיר בה ואף דאמר בש"ס דלכך לא דמי מ"ע לבעולה משום דלא איתעבד בה מעשה בידי אדם וכאן איתעבד כו' מ"מ במסקנא לא תלי' רק בקפידא ובביאת קטן אין קפידא ע"ש. ולכאורה דברי' נגד הש"ס דמבואר דקטן פחות מבן ט' לא מיקרי כלל איתעבד בה מעשה בידי אדם כמו שאר מ"ע דהא אמר לרב דעשאה מ"ע ופריך ממתני' ומשני דגם הבא על הגדולה פליגי ר"מ ורבנן כו' ע"ש וא"כ קשה הא אמר הטעם דלר"מ מוכת עץ כתובתה ר' הוא משום דלא איתעביד בה מעשה בידי אדם וא"כ למה בקטן הבא על הגדולה סבר ר"מ דיש לה ר' הא כיון שעשאה מ"ע ואיתעביד בידי אדם הוי כבעולה דבזה לא שייך [בי'[ קפידא דהכיר בה. ומוכח ע"כ דכיון שהוא פחות מבן ט' לא מתקרי איתעביד בידי אדם כיון שאין ביאתו ביאה כנ"ל. אולם דברי' נכונים דלתוס' איירי בלא השיר בתולים א"כ ניהו דרב סבר עשאה מוכת עץ אבל מ"מ לא שייך לדמות לבעולה שיהי' נק' איתעבד מעשה כו' דהא עדיין בתולה הוא רק שדינה כמוכת עץ. והא דאמר נדמי' לבעולה הוא על מ"ע ממש שאבדה בתולים. אבל הב"ש קאי אהשיר בתולים בזה הי' שפיר אפשר לומר דמיקרי איתעבד בה מעשה בידי אדם ונדמי' לבעולה בלא הכיר בה. וע"ז כ' הטעם דתלי' בקפידא ובקטן אין קפידא. אמנם כפי מה דפשטא דש"ס פליגי רב ושמואל בסתמא רב סבר עשאה מוכת עץ היינו דסבר מסתמא השיר בתולים דאל"ה למה תיאסר לכהן גדול הא לא אימעט מבבתולי' כיון שכל בתולי' קיימין. וע"כ כנ"ל דסבר דהשיר כו' וא"כ שוב קשה לרב למה יש לה ר' לר"מ וע"כ דלא מיקרי איתעבד בה מעשה בי"א בקטן כנ"ל. ויש לדחות

ונראה בנבעלה לבהמה דדינה כמוכת עץ דיש לה מנה ואפי' לא הכיר בה כדאמר בש"ס יבמות נ"ט ע"ב דכשרה לכה"ג דלא מיקרי' בעולה ופי' רש"י ז"ל דאינה רק מ"ע בעלמא ע"ש וממילא גם לענין קפידא לא שייך כיון שאינו ביאה והוי כקטן פחות מבן ט' ואף שעשתה איסור מה בכך הוי כשאר עבירה שאינו מקח טעות כנ"ל

(יא) אלא מנה. יש להסתפק בגדול שבא עלי' בהעראה או שלא כדרכה ולא הסיר בתולין אי מיקרי בעולה וכתובתה ק' ובלא הכיר בה אח"כ אין לה כלום או כיון דבתולה היא יש לה ר'. ולכאורה נפשט מכאן כיון דאיירי קטן כו' בלא הסיר בתולי' ומוכח דדוקא קטן שאין ביאתו ביאה יש לה ר' בלא הסיר אבל גדול דהוי ביאה הוי כבעולה אף שלא הסיר בתולי'. אך למ"ש לעיל אין ראי' די"ל דאיירי בסתם ובקטן כנ"ל אמרינן מסתמא לא הסיר משא"כ בגדול שבא עלי' מסתמא הסיר אבל בידוע שלא השיר י"ל דעדיין בתולה היא. והנה תוס' כתובות ל"ט ע"ב ד"ה טעמא כ' דבבא עלי' שלא כדרכה בתולה גמורה היא ויש לה כתובה מדאורייתא אח"כ דהא יש לה קנס. אך אין ראיה משם אדרבה קצת מוכח להיפוך דניהו דתוס' הקשו כן ונשארו בתימה אבל מ"מ מוכח מש"ס דאמר סתמא טעמא מאי תקינו רבנן דאפי' שלא כדרכה הוי בעולה וכתובתה מדרבנן. וכן ר"י ב"י דסבר יש לה כתובה מנה מוכח דדינה כבעולה. אולם גם לזה אין הוכחה די"ל דתוס' לא הקשו רק אמאי דנקיט סתמא אבל גוף הדין פשיט להו דכתובתה ר' ובאמת ע"כ איירי דוקא בבא עלי' כדרכה או כמו שתירצו הראשונים ז"ל שם תירוץ נכון דמה"ת לכ"ע יצא כסף קנסה בכתובתה דהא נותן לה מוהר הבתולות. רק הא תיקנו חכמים שלא יתן לה מעות הכתובה רק שיהי' חוב עליו כדי שלא יאמר טלי כתובתך וצאי ובזה פליגי שפיר דזה רק שלא תהא קלה כו' ע"ש בשיטה מקובצת. וא"כ אין ראיה מש"ס. אמנם י"ל אף דפשיטא לתוס' דדינה כבתולה מ"מ היינו דוקא לטעמייהו דכתובת בתולה מן התורה וילפינן מכמוהר הבתולות א"כ דמי ממש לקנס וכיון דשלא כדרכה משלם אח"כ קנס כבתולה ושייך גבה מוהר הבתולות עדיין ממילא גבי כתובה יש לה ר' מה"ת. אבל לדעת רוב הפוסקים דגם כתובת בתולה דרבנן ממילא י"ל דלא תלי' כלל בקנס וכיון דאיתרבי שלא כדרכה והעראה כביאה שוב הוי בעולה ולא תיקנו לה חכמים רק ק' וכמו בתולה מן הנשואין דאמר בירושלמי אף שיש לה קנס מ"מ כתובתה ק' דבטל חינא

והיה נראה ראי' מדאמר קדושין י' תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ודחיק לאשכוחי נ"מ בפשטה ידה וקבלה קדושין כו' ע"ש. ולהנ"ל יש נ"מ בפשיטות לענין כתובה דאי סוף ביאה קונה א"כ היא בשעת קדושין כבר בעולה מעצמו ואין לה אלא מנה כיון שכבר הערה בה דאף בעולת עצמו כתובתה ק' כמבואר בש"ס כתובות ל"ט לר"י ב"י באונס כו'. ואי תחלת ביאה קונה יש לה ומאתים. וגם למסקנא קשה דקי"ל דדעתו על גמר ביאה