חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג לו

כהירושלמי ולכך מהא דאין לה טענת בתולים מוכח דכנסה בחזקת בתולה כו' יש לה מנה. ור"א דחי ש"ה שכנסה ראשון וטעמא דבחזקת בעולה קיימי. ואחר כך פריך ניחוש שמא תחתיו היינו לרבה דבחזקת בתולה היא שפיר תהי' אסורה באשת כהן דאיתרע שזינתה כיון דלא מחזקינן לה כלל בנבעלה מהא' וע"ז משני בקידש ובעל לאלתר. אבל לר' אשי דהטעם דמחזקינן לה בבעולה מהא' י"ל דאינה אסורה כלל אף באשת כהן כיון דלא איתרע. ולכך י"ל דהשמיטו הרי"ף והרמב"ם כיון דקי"ל כר"א לא קשה כלל ולא בעי קידש ובעל לאלתר דאינה נאסרת כנ"ל. שוב מצאתי בלחם משנה פרק ל"א מה"א שכ' כמ"ש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ומבואר מדבריו ג"כ דבאשת כהן גם כן מותרת לדידן. אמנם מדברי תוספ' ורא"ש ורשב"א ז"ל שם מבואר להדיא דאסורה באשת כהן דפי' קושית הש"ס וניחוש כו' אר"א ומוקי לה אמתניתין ע"ש:

אך י"ל דשם איירי שהיא מכחשת ואומרת בתולה הייתי או שותקת ובזה ליכא לספוקי בבעולה לראשון מדלא טענה וכמ"ש תוס' לענין מוכת עץ. ומדברי תוס' לעיל ט' ע"ב ד"ה אבל בגליל כו' שהקשו דהוי ליה לאתויי הא דבתולה מן האירוסין כו' ע"כ לענין כתובה דאי לאוסרה גם מן הנשואין יש לה טענת בתולים עיין שם. ולכאורה מוכח דלא כנ"ל דאם כן י"ל דאיירי לאוסרה ובסיפא כשאומרת נבעלה לראשון מותרת משא"כ ברישא ז"א כמ"ש תוס' שם דכיון דתני סתמא אין לה טענת בתולים משמע בין אומרת בא עלי' ובין שמכחשת לגמרי ע"ש. וגם בהך מן הנשואין דתני אין לה טענת בתולים ע"כ גם במכחשת ובזה אסורה כנ"ל וע"כ דלכתובה איירי כנ"ל. ולפירוש רש"י ז"ל בהא דניחוש שמא תחתיו שיתברר כו' אין ראיה כלל שתהי' אסורה באשת כהן בלא עדים במתניתין. כיון דהקושיא היא רק שיבא לב"ד ויבאו עדים ע"ש. לכן נראה דכשטוענת שנבעלה לראשון מותרת אף באשת כהן דהא מבואר לקמן סי' ס"ח ובב"ש ס"ק ט"ו דבאשת כהן שאומרת נאנסתי קודם אירוסין מותרת ע"ש ואף דעכ"פ זינתה מכש"כ כאן שאומרת בהיתר נבעלה לבעלה ואף שהי' קול שלא נבעלה להא' הא קי"ל דאפילו יצא שם מזנה בעיר אין חוששין כמבואר לעיל סי' ו'. ואפילו בהכל מרננים אחרי' מבואר לעיל סי' ד' דעכ"פ לא תצא בכהן ע"ש. וכש"כ כאן דלא מהני הקול להיות בירור שלא נבעלה כיון שכל נשואה בחזקת בעולה. ואין מוציאין אותה בשביל זה מבעלה הכהן ומוקמינן אחזקת כשרות לכהונה. ואי משום חזקת הגוף הא גם באומרת נאנסתי קודם איכא חזקת הגוף ואפ"ה מהימנא כנ"ל ואי משום שכבר אמרה בשעה שקידשה הב' שהיא בתולה מ"מ הא לא שייך בזה שווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שלא הי' איסור אז ועוד כמ"ש לעיל ע"ש

אך אפשר דכיון שאמרה בשעת קדושין שהיא בתולה יש ראיה דמסתמא באמת היתה אז בתולה דאי או הכי הי' לה לומר האמת שנבעלה לבעלה כיון שאין שום נ"מ דבין כך ובין כך כתובתה מנה ואין גנאי כלל דהא בשיטה מקובצת הביא סברא זו בשם הראב"ד ז"ל לאוסרה אף באשת ישראל דלא הוי ספק כלל שמא אין תחתיו דאם הי' כן הי' לה לומר שנבעלה לבעלה הראשון וע"כ דתחתיו זינתה ע"ש. וא"כ נהי דכל הפוסקים חולקים עליו ומותרת באשת ישראל מ"מ י"ל דהטעם הוא כיון שבאמת זינתה קודם א"כ כיון שלא היתה יכולה לומר האמת דגנאי לה רק שהי' לומר שקר אחר שנבעלה לבעלה שוב מזה אין ראיה כיון שעכ"פ היתה צריכה לשקר אין הוכחה ממה שאמרה שקר זה ולא שקר אחר ולכך סברי דהוי ספק שמא אין תחתיו כנ"ל. אבל לענין הספק שמא נבעלה באמת לבעלה י"ל דכ"ע סברי סברא הנ"ל. דמה הי' לה לשקר הי' לה לומר האמת שנבעלה לבעלה וע"כ דבאמת היתה בתולה אז וזינתה תחתיו אח"כ ולכך חוזרת בה כנ"ל. ועיין ש"ס קדושין ס"ד מי שאמר בשעת קדושין יש לי בנים ע"ש דמוחזק לו כו' ועדיין צ"ע. ועכ"פ הי' נראה דבנותנת אמתלא למה אמרה בתולה אני נאמנת עתה לחזור ולטעון שנבעלה מבעלה. כיון שגם על עדים גמורים כתבו תוס' דשייך לשבחה אמרו כן וכש"כ לגבי דידה דשייך שאמרה לשבחה כנ"ל

וביש עדים שלא נבעלה מבעלה הראשון נראה דודאי אסורה באשת כהן דאף דלגבי דידיה סבר ר' אשי דלא סמיך אעדים וכנסה בחזקת בעולה. אבל מ"מ אנן ודאי אעדים סמכינן וכיון שע"כ זינתה וליכא רק חד ספיקא אסורה. ואף שהי' נראה לע"ד טעמא דר"א ללישנא דמוקי לה אברייתא. למאי דקי"ל כל מלתא דלא רמיא עלי' דאיניש לאו אדעתיה ומבואר שם דעת הראשונים ז"ל דקאי אעדים עיין ח"מ סי' ע' ס' ב' ובש"ך ס"ק ו' כ' דכולהו סברי כן דכיון שלא הזמינם לכך ולא הי' תועלת בעדותם הוי לא רמיא עלייהו ואף שאומרים שלא פרע בפניהם יכול להיות שטועים ע"ש. וא"כ גם כאן הא ודאי דלא רמיא עלייהו כשכנסה הראשון לחופה אם נבעלה לו או לא דלא הי' אז שום תועלת ולא הי' עדות כלל דאטו מסקי אדעתייהו שימות ותינשא לכהן ולא ימצא בתולים. וכן בש"ע הלכות עדות דעת הגאונים ז"ל בכותי ונתגייר דהוי לא רמיא עלי' אז ע"ש משום דגירות לא שכיח וכן הכא כנ"ל. ולכך סבר ר"א דכנסה בחזקת בעולה אף שיש עדים. שוב מצאתי בשיטה מקובצת ג"כ כמ"ש. ואם כן אפשר לומר דגם לגבי דידן לא מיקרי עדות כלל ולא נאסרה. אך מבואר מדברי הפוסקים דליתא רק דאנן ודאי סמכינן אעד ים גם הא לחד לישנא אמרינן גם אצלו דסמיך אעדים ע"ש

וי"ל הטעם דהוי רמי עלייהו דהא קי"ל כר"י דנסתרה אינו יכול לטעון אח"כ טענת בתולים ולא נסתרה יכול לטעון לעולם. וא"כ יש נ"מ בעדותם נגד הראשון ג"כ לידע אם נסתרה עמו ולא יוכל עוד לטעון טענת בתולים נגדה אח"כ או לא והוי רמי עלייהו כנ"ל. ולכך באשת כהן אסורה כנ"ל אף שאומרת שנבעלה לראשון כיון דיש עדים. דהא ע"כ מוכח דעדות מהני כמ"ש לעיל דמצינו בכמה דוכתי נכנסה לחופה ולא נבעלה וע"כ מהני עדות שלא נבעלה כנ"ל

ובקידש ובעל לאלתר מותרת גם בכהן כיון דודאי לאו תחתיו. אמנם התוס' כתבו דצריך לאוקמי שגם הראשון אחר שקידשה כנסה ומת מיד דאל"ה אסורה שמא זינתה תחת הראשון ונבעלה לפסול לה ממילא ע"ש. וא"כ בלא"ה אסורה לדעת תוס'. אולם דבריהם תמוהים מאוד כמ"ש בשיטה מקובצת דהא תוס' הקשו לעיל ט' נוקמי בחזקת כשרה לכהונה דלאו תחתיו ותירצו דאדרבה העמיד על חזקת הגוף דהשתא נבעלה ע"ש וא"כ כאן לענין דניחוש שתחת בעלה ראשון נבעלה שפיר מוקמינן אחזקת כשרה לכהונה וגם חזקת הגוף מסייע שזינתה אחר מיתת בעלה ולא חיישינן כנ"ל וכן הקשה בס' פ"י עוד הקשה עדיין לפי תירוצם קשה בחלוצה שמא זינתה בעודה שומרת יבם וקי"ל שומרת יבם שזינתה אסורה לכהן כו' והניח בצ"ע ע"ש

והנה קושיא הב' תמה אני על הרב ז"ל איך כ' דברי