חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג ל

דהי' התקנה כסף צורי אסור לשהות עמה דתוכל לגבות רק פחות מהתקנת חכמים מספק ומה מהני מה שמודיעין לה הא באמת אחר המחילה לא תוכל לגבות רק כסף מדינה כנ"ל. ושפיר צריך לכתוב לה כתובה אחרת שתגבה כסף צורי שלא יהי' ביאת זנות לד"ה כנ"ל

הנה לכאורה לדעת הפוסקים ח"מ סי' ר"ט כשמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר הבא לעולם וכן כל דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה לא קנה כלל כמו קני את וחמור ע"ש א"כ י"ל כאן כשנכלל התוספת עם הכתובה אף שמחלה סתם הכתובה דנכלל התוס' והעיקר כדאמר ריש אע"פ וכיון דעל העיקר לא מהני המחילה י"ל דלא מהני גם על התוס' כיון שכללה בדיבור אחד הכל ואינה רוצה שיהי' נמחל זה בלא זה. אך י"ל כיון דגם על העיקר מהני בכתב א"כ משכחת בי' קנין הוי כמו דבר הנקנה בכסף עם דבר שאינו נקנה רק בקנין אחר דפסק שם דמהני בי' קנין ע"ש. אמנם להרמב"ם י"ל דאף בכתב לא מהני בעיקר כתובה א"כ דמי להנ"ל בקני את וחמור. ואפשר לחלק בין מחילה לקנין

גם נראה דבנכלל בכתובה יתר מהעיקר ומחלה אף ע"פ דלא מהני נגד העיקר מ"מ לדעת הרא"ש ז"ל נדרים וח"מ סי' נ"ה בשטר שנמחל מקצתו דאינו גובה ממשועבדים אף מה שלא נמחל משום גזירה שמא יגבה הכל כמו מוקדם ע"ש וא"כ כיון שנכלל בשטר כתובה גם היותר מן העיקר וע"ז מהני המחילה שוב אינה יכולה לגבות גם העיקר ממשועבדים. וכיון שהתקין שמעון בן שטח שיהיו נכסין אחראין צריך לכתוב אחרת. ויש לדחות

הב"ש כתב דבמחלה לו אף דצריך לכתוב כתובה אחרת מ"מ אינו צריך לכתוב רק על מנה דהא בעולה היא עכשיו ע"ש. ובטור לא משמע כן כו' וכן בבעל העיטור. וברא"ש ריש פ' אע"פ כתב ג"כ שצריך לכתוב לה כתובה אחרת כראשונה ע"ש ומשמע דעל ר' כנ"ל. וכן קצת ראיה ממ"ש הר"ן פרק נערה גבי מוחלת דבעי אי אית לה כתובת בנין דיכרין וכתב שאלו לרי"ף ז"ל איך מוחלת בעודה תחתיו והא אסור להשהות בלא כתובה ע"ש. ומה קושיא באמת כותב לה כתובה אחר ומ"מ נ"מ כשנמחל כתובת בנין דכרין מהכתובה ראשונה שוב אינו כותב רק על מנה ולית להו כתובת ב"ד רק על ק' משא"כ אי אית לה כנ"ל וע"כ דצריך לכתוב על ר' והקשה שפיר דמה נפקא מינה כנ"ל. אך יש לדחות די"ל דסבר דבשביל זה דאסור לשהות כו' לא מהני כלל המחילה כהרמב"ם ז"ל ולכך לא תירץ כמ"ש הר"ן ז"ל שם דעבר ומחל ע"ש משום דלא מהני. וממילא אין ראי' דלא כב"ש דלדידן דמהני המחילה שפיר י"ל דדינה אח"כ כבעולה כנ"ל

אך הר"ן ורא"ה ז"ל כתבו בדעת הרי"ף דמהני מחילה גם הר"ן ז"ל בעצמו למה לא כתב כן שכותב לה על מנה ומותר כנ"ל ובס' הפלאה הביא ראי' מהא דפרק החובל תזבין לבעלה גופיה ומשני דאסור לשהות כ' ולהב"ש תוכל למכור ולהשאיר ק' ע"ש. וגם זה יש לדחות דגם הב"ש מודה כשמוחלת ק' מה"ר שיש לה בכתובה דאסור לשהות כו' דשייך כל הפוחת דהי' התקנה שיהי' החיוב קיים וכיון דעדיין הכתובה של בתולה קיים רק שפיחתה ממנה אסור לשהות כנ"ל. והב"ש לא קאמר רק כשמחלה הכל דמהני בדיעבד וכבר נתבטלה כתובה הראשונה לגמרי רק דצריך להתחייב מחדש וכיון דעתה בעולה א"צ רק ק' ולא הוי פוחת מתקנת חכמים כנ"ל. וממילא אין ראי' משם דאינה מוחלת לבעלה רק שתמכור לו ק' וישאר הכתובה על ק' זה שפיר אסור דפוחת מהכתובה של בתולה. וגם דאף שמוכרת הכל מ"מ לא נתבטלה כתובה ראשונה כיון שלא מחלה וממילא צריך לכתוב על ר' אח"כ משא"כ במחלה הכל י"ל כדברי הב"ש ומ"מ נראה כדברי הטור ז"ל דהא ע"כ הטעם שתיקנו חכמים ר' לבתולה ושלא יפחות היינו שחשו חכמים כשנשאת לו בתולה שלא יפחות דתהי' קלה להוציאה יותר אחר הנשואין כשהכתובה מועטת ובבעולה לא חשו כ"כ לתקנתה וסגי בק' ואף שקלה להוציאה יותר מבתולה לא חשו לה כ"כ [חסר הסיום]: סימן סז

סעיף א בתולה שנתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן האירוסין ונשאת כתובתה ר' ויש לה טענת בתולים

(א) או נחלצה כו'. כתב הח"מ לרבותא נקיט אע"ג דשומרת יבם לא מיחסר כניסה לחופה דיכול ליבמה בע"כ אפ"ה לאו בחזקת בעולה היא כ"כ התוס' עכ"ל. ובאמת מ"ש לאו בחזקת בעולה אינו בתוס' ולע"ד אינו מובן דאיך ס"ד דבחזקת בעולה היא מהיבם וכתובתה ק' הא אם בעלה לא הועילה החליצה כלום בלא גט והיא א"א גמורה דכיון שבעלה כאשתו היא לכל דבר ואין קדושי הב' קדושין כלום. וודאי דאין שום חשש שנבעלה ליבם ותקלקל עצמה לינשא בחליצה וא"ל דאיירי בעשה מאמר ונתן גט למאמרו ג"כ דדוחק ועוד דאם בעלה למה חלץ כלל ודאי דעדיף מאלמנה [מאירוסין] גרידא נגד היבם לחוש על בעילתו. (וי"ל לפי שהביאה הי' בלא ויצטרך חלוצה). אולם כוונת התוס' כמבואר בלשונם י' ע"ב כיון דלא מיחסרא כו' והוי כנשואה קמ"ל ע"ש והיינו דכיון שאין צורך עוד לדבר ויכול לבוא עלי' מיקרי נשואה ולא תיקנו לה חכמים רק ק' כמו בתולה נשואה בשביל שהיא בחזקת שתיבעל לו כמ"ש הרמב"ם פ' י"ג מה"א. וגם ביבמה כנ"ל אף שלא נבעלה בודאי כיון שחלץ מ"מ אז היתה בחזקת שתיבעל לו קמ"ל דמ"מ כתובתה ר'. ויש לפרש בדוחק גם כונת הח"מ כן. ואף דגם ביבמה צריך חופה כמבואר לקמן סי' קס"ו בהג"ה מ"מ זה רק מדרבנן וס"ד כיון דמדאורייתא לא צריך הוי כנשואה. ואפשר דגם מדרבנן לא צריך רק לחומרא

והנה לכאורה הי' אפשר לפרש במתניתין פי' אחר למ"ש תוס' יבמות מ"ב ד"ה לאחר אומר ר"ת דוקא חלץ שהחליצה מוכח שלא בא עלי' אבל מת היבם צריכה להמתין דיבמה קרובה לביאה יותר מארוסה ע"ש וא"כ י"ל דנקיט במתניתין דוקא חלוצה שחלץ לה היבם אז היא בחזקת בתולה דחלוצה מוכחת שלא בא עליה כנ"ל אבל אם מת היבם י"ל דספק בעילה היא ואין לה רק ק' דקרובה לביאה טפי מארוסה. וטובא קמ"ל דבמת באמת כתובתה מנה אף באלמנה מן האירוסין, והי' נ"מ גם לדידן בדין זה. אמנם נראה עכשיו למ"ש הב"ש] סי' קס"ד סק"ג דבזמן הזה דכופין לחלוץ אינה קרובה לביאה ע"ש וא"כ גם במת כתובתה ר' לדידן כנ"ל. ובל"ז יש לחלק דדוקא לענין גזירה לא פלוג רבנן כיון דקרובה לביאה משא"כ בהנ"ל. (עוד פ') ובשיטה מקובצת [כתב] דנקיט חלוצה לרבינא דס"ד דבטל חינא כיון שנחלצה בב"ד ולא יהי' לה רק ק' קמ"ל

(ב) מן האירוסין כו' יש להסתפק ביהודה שמיחד עמה