חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג כט

לבעלה כיון דלא מהני מצד מחילה רק שהבעל ג"כ ב"ח שלה ושפיר הלוקח מוקדם דלא נתחייבה לבעלה רק בשעת כתיבת התקבלתי. וכשבאמת נתקבלה נפטר מצד פרעון משא"כ כנ"ל שלא נתקבלה ומחילה לא מהני רק משום החיוב כנ"ל. אך י"ל שיתן לה החיוב שלו לפרעון. ויש לדחות. ולכך נראה הטעם כנ"ל דכיון שמודית שנתפרעה מהני זו ההודאה שיפטור באמת דאודיתא קני' ולכך עדיף ממחילה כנ"ל דאף דמחילה לא מהני מ"מ כיון שפרעון באמת מהני ממילא גם ההודאה של הפירעון מהני כנ"ל. או דכל הטעם דלא מהני המחילה הוא משום דחכמים עשו חיזוק שלא יועיל כדי שתוכל לגבות. וגם שלא יהי' ביאת זנות כמ"ש לעיל בשם הת"י וא"כ י"ל דוקא במחילה שייך התקנה שאם לא יועיל ממילא תוכל לגבות ולא יהי' ביאת זנות ג"כ כמ"ש לעיל ולא מהני אבל בכתיבת התקבלתי שפיר מהני דאין תועלת בהתקנה שאף אם לא יועיל מ"מ לא תוכל לגבות דיוכל לטעון שבאמת נתקבלה כמ"ש לעיל ועדיין יהי' ביאת זנות דלא סמכה דעתה ולכך שוב מהני באמת המחילה דאין תועלת במה דנימא דלא מהני ולא תיקנו כנ"ל

וגם לטעם שכתב הח"מ וב"ש י"ל ג"כ דגם במחילה בכתב שייך דמשחקת היתה או דברי הבאי כו' משא"כ בהתקבלתי דעכ"פ לא תוכל לגבות שוב מטעם הודאה אם יאמר שבאמת נתקבלה ושוב לא שייך שכוונתה לשחוק כו' ומהני באמת דודאי כיוונה למחילה גמורה כנ"ל. ומלשון רש"י ז"ל נ"ז אינה מוחלת ואמירתה לאו כלום אא"כ כתבה שובר התקבלתי כו' נראה דתרתי קאמר כתובה דוקא וגם בלשון הודאה התקבלתי וכן במשנה ע"ש. אך יש לדחות כל הנ"ל ולומר דאין חילוק בין התקבלתי למחילה רק בין בכתב או בע"פ והתקבלתי דנקיט ר"י לאו דוקא רק דזה הוי מחילה. וכן משמע דפריך הש"ס טעמא דכתבה כו' הא ע"פ לא משמע דהחילוק הוי רק בין בכתב כנ"ל. ויש לדחות דהדיוק הא ע"פ היינו בתורת תנאי כמ"ש לעיל. וכן משמע מדברי הרא"ה ז"ל בחידושיו דהתקבלתי לאו דוקא רק הקפידא שימחול בכתב אחר שנתחייב ע"ש שכתב כלומר כאלו התקבלתי ומחילה היא דמחלה ליה ע"ש וא דבמחילה בעלמא לא מצינו חילוק בין בכתב או בע"פ מ"מ בכתובה עשו חיזוק שלא יועיל ע"פ. גם דמצינו בפשרה דצריך קנין כיון שדומה קצת לאסמכתא וטעות ע"ש בתוס' סנהדרין [ד' ו']. וכן בכתובה דלא ידעה דמחלה דשמא לא יהיה לה לכך לא מהני בע"פ ודוקא בכתב כו' ולכך י"ל חילוק הב"ש דביודעת שרוצה לגרשה שוב מהני ע"פ ג"כ המחילה כנ"ל. גם יש להסתפק במודית ע"פ לפני עדים שנתקבלה אי מהני

והנה הי' נראה לי להביא ראיה לדעת המרדכי הנ"ל דע"פ לא מהני מחילה אח"כ מהא דפרק קמא דבבא מציעא מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר כו' דפריך וניחוש כו' ומשני ש"מ איתא לדשמואל כו' ופירש"י ותוס' ז"ל הטעם משום מיגו דאי הוי מחלה השתא ע"ש ותמוה למה להו מיגו הא זה עצמו הוי מחילה מה שמודית שנתפרעה כבר ושהשובר אמת והש"ך ז"ל באמת דחה וכתב כן ע"ש. אמנם להנ"ל מיושב שפיר דניהו דזה הוי מחילה מה שמודית ומצוית להחזיר מ"מ מחילה זו הוא רק בע"פ ולא מהני בכתובה ואם השובר שקר לא נמחל בכתב וע"פ לא מהני כנ"ל. רק מטעם מיגו שפיר מהני דהא בידה למחול בכתב ויהי' מהני כיון דמוכר שט"ח ומחלו מחול ופירש"י ז"ל שפיר משום מיגו ונאמנת שהשובר אמת והוי רק מטעם נאמנת ובזה איירי התם בעודה תחתיו ע"ש. והקשו תוס' שם שפיר דתצטרך לשלם הכל ולא הוי מיגו ע"ש

ובאמת לדעת הרמב"ם ז"ל כפח מה שפירשו הה"מ והר"ן ז"ל דלא מהני מחילה כלל בעודה תחתיו אף בכתיבת התקבלתי. קשה בהא דמצא שובר למה יחזיר לאשה האף דאיתא לדשמואל מ"מ ליכא מיגו דאי בעי מחלה דאינה מועיל המחילה כלל אף בכתב ועכשיו כשיחזירו לו השובר בעדים יפסידו הלקוחות שיאמר באמת נתפרעה ומיגו ליכא כנ"ל. וצ"ל או דאיירי כשכבר גירשה או דבידה למחול ויגרשנה ויחזיר אותה. והי' נ"מ בכהן אין מחזירין דליכא מיגו בעודה תחתיו. ולמ"ש לעיל א"ש ע"ש בהא דנחבל. וכן בהא דמבואר במשנה ב"ב כותבין שובר לאשה אף שאין בעלה עמה ע"ש וקשה קושית הש"ס וליחוש דלמא זבינתא לכתובתה כו' ולא שייך תירוץ תוס' שם בשובר שכתוב בו אף אם לא ישלם לה כו' ע"ש דהא לא מהני כלל כשלא נתקבלה באמת אף שמוחלת בכתב וכותבת התקבלתי להרמב"ם ז"ל וא"כ יפסידו הלקוחות כנ"ל ולמחול אינה יכולה אף דאיתא לדשמואל כו' וי"ל בדוחק. ואי נימא כפי הב"ש וכמ"ש לעיל דדוקא בשעת קדושין ונשואין לא מהני כתיבת התקבלתי אבל אח"כ מהני א"ש הכל. וכן מורין פשט דברי הרמב"ם ז"ל פי"ו מה"א ה' י"ט ופ' י"ב ה' י"א ע"ש

ונראה דבכל הנך יכול הבעל לומר קים לי כ קל ק התקבלתי והן בתנאי בתחלה אף פירשו לדעת הר והרא"ה ז"ל ולדעת הרי"ף ז"ל כמן ו"כ הם קי ל' דתנאו קיים כר' יוסי ולא עשו וא ן לומר הרמב"ם ז"ל. ואפשר דגם מחילה ע"פ אח"כ יכו להוציא קים לי דמהני וצ"ע. ובכל הנך דאינה יכולה נה ממנה ממילא צריך לכתוב כתובה אחרת דאסור לשהות כו' כיון שלא תוכל לגבות ובתנאי בתחלה אף אי לא מהני צריך לכתוב אחרת. ומשמע דלא מהני אף שמודיעין אותה דתנאו בטל כנ"ל

(יב) צריך לכתוב יחרת בעיקר הכתובה. וכתב איכ' בר הב"ש דמה שהוא יותר מכתובה דאורייתא לכ"ע מהני מחילה ופשוט ונראה לע"ד דעכשיו אף שמוחלת לו ע"פ ג"כ צריך כתובה אחרת. ולא סגי במה שמודיעה דלא מהני המחילה כמ"ש ב"ש דהא לקמן ס' ו' הביא בש"ע ב' הדיעות אם שיעור הכתובה כסף מדינה כיון שהוא דרבנן והיא שמינית מהשיעור דאורייתא ולדעת הרא"ש ז"ל ושאר פוסקים היה התקנה כסף צורי כמו דאורייתא ע"ש דלכך כותבין דחזי ליכי מדאורייתא דאז גובה במעות צורי לד"ה כיון שכותב ומתחייב כן כנ"ל ע"ש בח"מ ס"ק כ"ו. ונראה לי הטעם שהנהיגו כן אף דמספיקא לא מפקינן ממונא מ"מ כיון דקי"ל כל הפוחת כו' הוי ביאת זנות וא"כ אם יכתוב סתם ולא תוכל לגבות רק כסף מדינה יש ספק שמא כדעת הרא"ש ושאר פוסקים שהי' התקנה כסף צורי וממילא כיון שלא תגבה מספק רק כסף מדינה הוי ביאת זנות דפוחת כו' שלא תגבה כתקנת חכמים. ולכך צריך לכתוב דחזי לים דאורייתא שתגבה כנ"ל ומתחייב בכסף דאורייתא ולא הוי ביאת זנות לדברי הכל כנ"ל. וא"כ במוחלת על פה ניהו דעיקר כתובה לא מהני מחילה ע"פ כו' מ"מ כיון דמה שהוא יותר מכתובה דאורייתא רק מתחייב מעצמו מהני המחילה וא"כ ממילא לא תוכל אח"כ לגבות רק כסף מדינה מספק שמא כדעת הפוסקים שאינו רק כסף מדינה ואף שכתב דחזי ליכי מה"ת כו' מ"מ נגד החול שנתחייב מעצמו הועיל המחילה ע"פ כנ"ל. וכיון ש"א תוכל לגבות יותר ממילא לדעת הרא"ש ושאר פוסקים דהי'