חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג כח

קיים. רק דאף שיודעת דתנאי בטל מ"מ כיון שמתנה בפירוש ואינו רוצה ליתן לה רק ק' לא סמכה דעתה דאף שתוכל לגבות בע"כ מ"מ אינה רוצה למיקם בדינא ודיינא כיון שיודעת שאינו רוצה ליתן יותר יעשה כל טצדקאי שלא יתן יותר וכמ"ש הרא"ש [ב"מ הא דאמרי'] פ"ב דקדושין [דף מ"ח] דלא סמכה דעתה שמא ימחול ואף דיצטרך לשלם מדינא דגרמי אינה רוצה לדון עמו ע"ש

ומדוקדק לשון הש"ס וכיון דאמר לה לית לך אלא ק' לא סמכה כו' דאי כפי' הנ"ל שטועה הוי ליה לומר אף דתנאו בטל סברה דקיים ולא סמכה דעתה כו'. ולמ"ש מדוקדק שפיר אף דבטל מ"מ כיון שהוא אומר לית לך כו' לא סמכה דעתה כיון שתצטרך להוציא בע"כ דלכך פשרה דינו כמכר דעביד אינש דזבין דיניה וכאן כשאינו רוצה אין הסך הזה שוה כמו אם הי' מתחייב ברצון והוי זה עצמו פוחת במה שאינו רוצה ותצטרך להוציא בדין. והיה התקנה דוקא שיתחייב ברצון וכשפוחת הוי ביאת זנות כנ"ל. ולכך כתב הש"ע וטור שפיר דבמחילה ע"פ כשמוחלת אח"כ מעצמה בע"פ והוא לא התנה כלל אין איסור כיון דלא מהני המחילה שפיר יכולין להודיעה או מסתמא יודעת וסמכה דעתה דתגבה הכל כיון שלא התנה ועל טעות בדין לא חיישינן כלל

ומיושב בזה קושית תוס' בכתובות] נ"א דלמא ר"מ איירי כל הפוחת כו' סוף ביאה דלא מהני המחילה כו' ע"ש. ולמ"ש א"ש דאז כיון שאינו מצד תנאו רק מוחלת מעצמה ולא מהני שוב לא שייך לא סמכה דעתה ואינו ביאת זנות. וי"ל דזהו מה שתירצו תוס' דאז אינו פוחת רק היא פוחתת לעצמה וי"ל דלא הוי כלל ביאת זנות כנ"ל. והראיה שמביא הב"ש דלמחבר גם כתיבת התקבלתי לא מהני ואעפ"כ אסור לדור כו' נראה דלא קשה לא מבעי' למ"ש הב"ש אח"כ או למ"ש לעיל דאיירי קודם החופה והוי בתורת תנאי שאינו רוצה להתחייב יותר ועושה באופן זה שתכתוב התקבלתי א"כ לא קשה כלל דבזה שפיר אף דמדינא לא מהני גם הכתיבה ותגבה מ"מ כיון שאינו רוצה יותר לא סמכה דעתה כנ"ל. רק אף אי איירי אח"כ וכותבת מצד עצמה התקבלתי ומ"מ אסור אף דלא מהני מ"מ לא קשה דהא הרמב"ם ז"ל כתב להדיא דכתבה התקבלתי והיא לא נתקבלה כו' אז לא מהני. אבל ודאי אם באמת קיבלה ק' פירעון על הכתובה אינה יכולה לגבות רק ק' דמה בכך דמחילה לא מהני הא מ"מ נתפרעית כמבואר מדברי הרמב"ם וא"כ כשכותבת התקבלתי אף דעכשיו יודעין האמת שלא נתקבלה והוי רק מחילה ולא מהני מ"מ אח"כ כשתבוא לגבות כתובתה והוא יוציא השובר שכתבה התקבלתי לא תוכל לגבות דיהי' מהני בתורת הודאה דהודאת בע"ד כק' עדים והודית שנתקבלה באמת ק' וכשיטעון פרעתי יהי' שפיר נאמן דאית ליה שובר. וגרע טובא מנאבדה דפי' רש"י ז"ל [כתובות ד' נ"ז ע"א ד"ה זו] דלא סמכה דעתה שיטעון פרעתי ע"ש. ולכך שפיר כשכתבה התקבלתי אף דלא מהני באמת כיון שלא נתקבלה והוי רק מחילה מ"מ שפיר אסור לדור עמה אח"כ והוי ביאת זנות דבאמת לא תוכל לגבות כנ"ל. אבל כשמוחלת ע"פ ולא מצד תנאו והמחילה לא מהני ע"פ דין שפיר לא הוי ביאת זנות כלל דסמכה דעתה שתגבה והוא לא יהיה נאמן כלל פרעתי כנ"ל. ולכן כתבו הש"ע ורמ"א שפיר ודוקא שכותבת התקבלתי אז הוי איסור כנ"ל אף דלא מהני כו' משא"כ ע"פ כיון דלא מהני ואינו בתנאי אין איסור כלל כנ"ל

ומיושב בזה דלכאורה קשה דמשמע מדברי הפוסקים דבכתב מהני אף בתורת מחילה שכותבת שמוחלת לו ולא דוקא התקבלתי בדרך הודאה. וא"כ למה נקיט ר"י במשנה באמת התקבלתי דוקא ולא נקיט לשון מחילה כנ"ל. ולמ"ש י"ל דהא ר"י קמ"ל דלא כר"מ רק דמותר לדור בלא כתובה כשפוחת וגם דמהני המחילה בכתב וא"כ אי הוי נקיט רק לשון מחילה ה"א דגם ר"י סבר דלא מהני המחילה אף בכתב ולכך אמר דרצה כותבת כו' כיון שכותבת שמוחלת ולא מהני לכך מותר דאינו ביאת זנות שתוכל לגבות לעולם שידעו דלא הועיל המחילה אבל היכא דמהני המחילה או נאבדה ס"ד דמודה לר"מ דאסור ולכך תני דכותבת התקבלתי דשוב ליכא למימר כנ"ל דמותר משום דלא מהני דניהו דלא מהני מ"מ לא תוכל לגבות מטעם הודאה שיאמר באמת שנתקבלה כנ"ל ומוכח שפיר דלא ס"ל דר"מ ומותר לדור אף שפוחת כנ"ל

ולמ"ש א"כ לדעת הרמב"ם דגם כתיבה לא מהני א"כ דוקא בכותבת התקבלתי אסור לדור עמה דלא תוכל לגבות מ"מ כנ"ל אבל אם כתבה לו שמחלה לו הכתובה שפיר מותר לדור דהא תוכל לגבות שידעו שלא הי' רק מחילה ולא מהני אף בכתב וכיון שתוכל לגבות מותר. רק י"ל שצריך להודיעה דאין המחילה מועלת כנ"ל. ולכך דייק שכתב התקבלתי בדרך הודאה אז אסור כו' משא"כ במחילה. ולפ"ז אין ראיה דהרמ"א ס"ל כדעת המרדכי דבכתב מהני די"ל דסבר ג"כ כהרמב"ם ז"ל דלא מהני כלל ולכך כתב ודוקא התקבלתי באופן זה אסור במחילה אף דלא מהני משא"כ כשכתבה שמוחלת דרך מחילה י"ל דמותר להרמב"ם כנ"ל כיון שלא יועיל כלל כנ"ל

(יא) התקבלתי כתובתי כו'. כ' הב"ש שזה דעת המרדכי דע"פ לא מהני מחילה רק בכתב דוקא ואף דבשאר שטרות מהני מחילה ע"פ מ"מ בכתובה לא מהני. ויש להסתפק אי דוקא כתיבת התקבלתי מהני להמרדכי אבל דרך מחילה אף בכתב לא מהני דכיון דפסק כר"י רצה כותב כו' משמע דוקא התקבלתי שהוא הודאה מהני ולא מחילה כן משמעות פשטא דלישנא דמתני' וברייתא דר"י. עוד יש לדקדק כן מדאמר רבין אבל סוף ביאה ד"ה אינה מוחלת כו' ופירושו דלא מהני ע"פ רק בכתב כמ"ש רש"י ז"ל וקשה למה סתם אינה מוחלת הא שפיר מוחלת בכתב והוי ליה לומר אינה מוחלת ע"פ. ולהנ"ל א"ש דבאמת אינה מוחלת דרך מחילה כלל אפי' בכתב רק התקבלתי הוא הודאה דהא מבואר גבי איסור גיורא דאודיתא הוי קנין אף שהוא שקר וכן בזה אף שבאמת לא נתקבלה כתובתה מ"מ כיון שאם באמת נתקבלה יפטר ממילא אף שלא נתקבלה קונה מטעם הודאה כיון שמודית שנפטר מכתובתה משא"כ במחילה אין חילוק בין ע"פ לבכתב. או דכיון דיכולין לחייב עצמו בדבר שאינו חייב א"כ כשכותבת התקבלתי ק' אף דהמחילה לא מהני מ"מ נתחייבת להחזיר לו ק' שהודית שקבלה וממילא לא יצטרך לשלם לה הק' הנ"ל שחייבת לו דמשועבד לעצמו מדר"נ. אך טעם זה אינו דא"כ מה קא' גבי נחבל תזבין כתובתה כו' ומשני לגבי בעלה ודאי מחלה וע"ז כתב המרדכי דתכתוב התקבלתי ואי נימא מטעם חיוב כנ"ל ורק מצד שמחויבת להחזיר לו מה שקבלה א"כ כיון שמכרה קודם לכן הכתובה לא יועיל כלל מה שקבלה דהלוקח הוי בע"ח מוקדם וקי"ל [בחו"מ סי' ק"ד] בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה וכיון דקי"ל זה גובה וזה גובה שפיר יגבה הלוקח אף שתכתוב התקבלתי