חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג כ

וכן אח"כ דפריך מדין ודברים כו' וקי"ל מאי כותב אומר כו' מה חילוק בין אם הי' הפי' כותב או אומר. לכן נראה דודאי במחילה לא שייך מתנה על מה שכתוב בתורה דמתנה על מה שכתוב בתורה אינו רק כשמתנה שלא יהי' כמו שאמרה התורה או שלא כתקנת חכמים וזה שפיר כשמתנה בעיקר החיוב שהתורה אמרה כשנושא אשה מתחייב בשאר כסות וכתובה והוא מתנה שלא יתחייב וכן כשהאשה מרוצית קודם הנשואין שלא יתחיל החיוב עליו. אבל כשנתחייב כתקנת חכמים ואחר הנשואין מוחלת לו א"כ אינו כלל כנגד התקנה דנתקיים התקנה שנתחייב ואעפ"כ מוחלת כשאר חיוב ומהני דהא לא הי' [כנגד] התקנה וכן לא אמרה תורה כלל שלא תמחול אח"כ. אמנם כשמוחלת צריך דוקא בכתב דמחילה ע"פ לא מהני במלוה בשטר להרבה פוסקים ובכתובה ודאי לא מהני די"ל שמשחקת בו וכה"ג כמ"ש הח"מ. אבל אם הי' מועיל בתורת תנאי ודאי מהני ע"פ ג"כ דהוא מצד תנאי שלו שמתנה שלא דיחול עליו חיוב כלל ובזה אין צורך לכתב

ומיושב שפיר פי' הש"ס דר"י אמר במשנה דהוא כותב מקודם שטר של ר' וכותבת התקבלתי ופריך טעמא דכתבה היינו דלא מהני מצד תנאי שלו דתנאו בטל ומ"מ חל עליו חיוב ר' רק מצד מחילה וממילא צריך בכתב דוקא כנ"ל. אבל ע"פ היינו מצד תנאי שאז היה מועיל בע"פ לא דתנאו בטל והא סבר ר"י דתנאו קיים וא"ש. ולא קשה קושית תוס' שם דלישני מה כותב אומר דמ"מ יקשה למה ליה להתחייב בר' והיא תמחול אח"כ לא יתחייב מיד רק ק' אי תנאו קיים כנ"ל

אך אפשר לפרש דברי תוס' דנימא דבאמת מהני רק דכותבת התקבלתי לראי' כמו שאר שובר דבלא שובר תגבה דאף דלא כתב לה בתולה גובה ר' כנ"ל ואח"כ פריך הש"ס מפירות דין ודברים אין לי כו' ואף דשם י"ל ג"כ מטעם מחילה אח"כ שכבר יש לו הפירות כתקנת חכמים. ולכך מייתי מה כותב אומר וע"כ בכותב לה ועודה ארוסה דאח"כ לא מהני ע"פ דידו כידה. וע"כ בתורת תנאי שלא יגיע לו כלל החיוב פירות כתקנת חכמים. ומוכח דבדרבנן תנאו קיים כנ"ל ופריך שפיר אבל במחילה לא שייך כלל מתנה על מה שכתוב בתורה. אמנם זה שפיר לר"י ולרבנן דמותר לשהות עם אשתו בלא כתובה וא"כ לא הי' התקנת חכמים רק שמתחלה בשעת הנשואין יתחייב לה אבל אח"כ מותר וא"כ מה שמוחלת אינו נגד התקנה אבל לר"מ דאסור לשהות בלא כתובה והיה התקנה שתמיד יהי' עליו חיוב כתובה עד שיגרשה ממילא גם מחילה הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דמה שמוחלת שאינה רוצה עוד בהחיוב הוא ג"כ נגד התקנה שהיתה שיהי' עליו החיוב גם אח"כ וכמו אי אפשי כו' גבי פירות דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה. ולכך שפיר לא מהני מחילה כלל כנ"ל אמנם לר"מ דסבר בדרבנן תנאו קיים רק משום דכתובה דאורייתא תנאו בטל כדאמר בש"ם. וא"כ שפיר מהני המחילה דהא בכתובה דאורייתא הוא רק החיוב מתחלה אבל מה שיהי' עליו החיוב אח"כ זה רק דרבנן דאסור לשהות כו'. וא"כ בשלמא כשמתנה מתחלה שלא יהיה עליה חיוב כתובה הוי מתנה על מה שכתוב בתורה בדאורייתא ותנאו בטל אבל מחילה אח"כ אף דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה נגד התקנת חכמים שיהי' החיוב תמיד מ"מ שוב בדרבנן תנאו קיים כיון דהחיוב דאורייתא מהני המחילה שאינו נגד הדאורייתא שבאמת נתחייב רק שמוחלת רק נגד התקנה הוא ושוב ע"ז מהני התנאי לר"מ ושפיר מהני המחילה לר"מ. ולכך לא דייק בש"ס רק מדאמר כל הפוחת אפי' בתנאה כנ"ל

אמנם לדידן דקי"ל כר"מ ולא מטעמי' רק אף דכתובה דרבנן תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק כמ"ש הר"ן והה"מ ע"ש וא"כ שוב לא מהני מחילה כלל גם אח"כ דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה כיון דקי"ל בזה כר"מ דאסור לשהות כו' והתקנה הי' שיהי' גם אח"כ החיוב והוי המחילה נגד התקנה ושפיר לא מהני כלל דבדרבנן תנאו בטל בכתובה כנ"ל. ושפיר פסק הרמב"ם דלא מהני המחילה אף בכתיבת התקבלתי כנ"ל. דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה דבטל וכר"מ רק מטעם דעשו חיזוק כנ"ל

ומיושב ממילא הש"ס בחבלה דאמר לגבי בעלה מחלה דהתם מוקי לה בש"ס כר"מ ממש ע"ש. ולר"מ דכתובה דאורייתא מהני שפיר המחילה דבדרבנן תנאו קיים משא"כ לדידן כנ"ל. ואף דקי"ל כש"ס דהתם דאינה מוכרת בנחבל כו' זה לא קשה דהא יכולה לכתוב שקיבלה באמת ויועיל מטעם הודאה כמ"ש לקמן. רק מלשון הש"ס דמחלה כו' ובזה י"ל כנ"ל

ובזה מיושב קושית תוס' נ"א ע"א שהקשו דאמר מני ר"מ מנ"ל לר' מאיר לא מהני כתיבת התקבלתי אף דסבר כל הפוחת ע"ש. ולהנ"ל מיושב דהא בהא תלי' כיון דכל הפוחת כו' לא מהני מחילה דהוי ג"כ מתנה על מה שכתוב בתורה כנ"ל. וסתם מתני' סבר דכתובה דרבנן גבי נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיא כנ"ל

עוד י"ל להרמב"ם ז"ל דלא מהני המחילה ע"כ דהיה התקנה דלא יועיל מחילה בכתובה דאלמוה לשיעבוד כתובה כנ"ל וא"כ כיון שבכל תקנת, חכמים יכולין לומר אי אפשי בתקנת חכמים ומהני א"כ במה יהי' עדיף תקנה זו מכל התקנות. ואף שתיקנו שלא יועיל המחילה מ"מ הא יכולה לומר על זה עצמו אי אפשי בתקנת חכמים מה שתיקנו שלא יועיל המחילה ושפיר יועיל כנ"ל. אמנם הא גם באי אפשי כו' הוי מתנה על מה שכתוב בתורה כדאמר בש"ס לענין פירות. רק מחילה לא מיקרי מתנה על מה שכתוב בתורה שאינו נגד התקנה כנ"ל כיון שנתחייב כתקנה כנ"ל אבל בתקנה זו שהיה התקנה שלא יועיל המחילה ממילא כשאומרת אי אפשי כו' רק שיועיל המחילה הוי שוב מתנה על מה שכתוב בתורה שהוא נגד התקנה ולא מהני ושפיר פסק הרמב"ם ז"ל דלא מהני. אבל לר"מ דבדרבנן תנאו קיים ממילא מהני המחילה דזה רק בדרבנן מה שלא יועיל המחילה ויכולה לומר אי אפשי ומהני המחילה ואמר שפיר בש"ס לר"מ לגבי בעלה ודאי מחלה כנ"ל

או י"ל דלר"מ כיון שהיו רוצין לתקן שלא יועיל המחילה ולא היה מועיל התקנה דעדיין תוכל לומר אי אפשי כו' ולכך הי' התקנה שיתחייב מחדש גם אחר המחילה ובזה אף שתאמר אי אפשי מ"מ נתחייב אח"כ כנ"ל. ולכך אף שאינו מועיל המחילה גם לר"מ מ"מ לגבי הלוקח מהני שלא יוכל לגבות שכבר נמחל החיוב שמכרה כמ"ש לעיל. אבל לדידן שפיר י"ל דהי' התקנה שלא תועיל כלל המחילה וגובה מזמן ראשון ואעפ"כ אינה יכול לומר אי אפשי כנ"ל. ויש לדחות כיון שהי' תקנה שלא יועיל מחילה שפיר גם אי אפשי אינו מועיל דיש כח ביד חכמים לתקן אף שתאמר אי אפשי כו' ג"כ לא יועיל כמו שגוף המחילה אינה מועלת. ואינו מוכרח: