חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קצו

מו"ל וגם לש"ך בעדים י"ל בכתובה ג"כ כעדים שת"ז כנ"ל

ואפשר דהגם דאית לה מיגו דאתפסה ונאנס מ"מ עכשיו מודית שלא נאנס ושייך דלמא אתפיס דק להאמין במיגו י"ל דהוי מיגו להוציא בלי שטר דהא השטר איתרע היינו המעשה ב"ד ע"י שהי' לה כתובה ונאבד לא אמרינן שוב מיגו להוציא ככל ע"פ כנ"ל. ולכך אין ראיה מגמ' דאמר אלמנה מאירוסין לטעון כו' פרעתיו כנ"ל דבארוסין דל"ל כתובה ואין ריעותא לא טענינן להו שפרע תוך זמנו וצררי דא"ל מיגו דנאנס דהוי מיגו בשטר דמעשה ב"ד כשטר כנ"ל. ופשוט י"ל ג"כ כיון דלא איתרע לא חיישינן תו"ז גם לצררי כנ"ל. וכמלוה ע"פ ת"ז דא"נ פרעתי. ואף לטעם דסמוך למיתה ג"כ י"ל דלא שייך בארוסה שאינה תחתיו כו' ולכך דוקא שפרע היורש כו' משא"כ לדידן כנ"ל

ולדעת הסמ"ע וש"ך דבטוען ברי שלא נאנס המשכון נאמן ואינו נוטל בשבועה ע"ש סי' ע"ב ס' י"ד וא"כ טענין להו שהי' אביהן טוען ברי דלא נאנס הצררי דאתפסיה כנ"ל. וגם למ"ש הש"ך סי' ע"ב דמשכנו שלא בשעת הלואה קני גם לאונסין כרש"י. וכשהוא מדעת הלוה אף שלא ע"י ב"ד עיין שם. א"כ ממילא באתפסה צררי גם למשכון אחר נשואין הוי משלב"ה דגם באונסין חייבת ואף שהוא בבעלים כיון דמשום קנין הוא כנ"ל. ודוקא התנה בפירוש להתחייב באחריות ושוב אין נאמנת כנ"ל

גם י"ל דדוקא רבנן ור"י דס"ל משהה אדם א"א בלא כתובה כו' מה שאין כן למאי דקי"ל כר"מ דאסור להשהות שעה אחת ובאירכס שטר כתובה צריך לכתוב אחרת או להתפיס מטלטלין ודאי ג"כ תוך זמנו בכתובה חיישינן כיון שאבדה דאתפיס צררי ושוב אף אם תטעון נאנסה עדיין אמרינן שחזר והתפיס כיון דאסור כו' וכמו שכשאבדה הכתובה חיישינן דאתפיס כן כשאבדה המטלטלין והי' באחריותו אמרינן דחזר ואתפיס. ואף דריש אעפ"י ביחד כו' וליתנהו כו' דוקא דאתפיס מיד ע"ש

הרא"ש ז"ל הביאו ב"י דר"י במקום שא"כ ולא שייך א"כ מה הועילו ופשיטא דל"ק דמצי לאתרויי בשעת גירושין אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני כו' וקשה הרא"ש וטור ח"מ סי' ע' פסקו דדוקא שקיבל עליו לוה התנאי ואל"ה א"צ לפ' ונאמן. וא"ל דהוי כמו בב"ד שם דמהני התראתו דח' בכתובה שם הטעם כיון שהוצרך להביאו בב"ד. וזה לא שייך כאן. ולמסקנת אביי דאטו כל דמגרש בב"ד מגרש א"כ שייך שפיר מה הועילו שיגרשנה שלא בב"ד ולא יועיל התראתה ויטעון אח"כ פרעתי כנ"ל

וי"ל כיון דבשתיקה לא מהני דלא שייך טעמו דמשום דהימנו מעיקרא לא חייש להשיבו כיון שהחיוב ע"י הגירושין והוי כמו בשעת הלואה רק כשמוחה בפירוש י"ל דג"כ לא מהני דדוקא בשעת הלואה ממש דכשאין רוצה לקבל לא הי' לו להלות לכך מהני. ואחר הלואה שוב שייך כיון שכבר הימניה. משא"כ בשעת הגט לא שייכי ב' הטעמים שפיר גם הרא"ש וטור מודים לרמב"ם דמהני התראה אף שמיחה. וא"כ אפשר לדידן גם מקום שכותבין ואין כתובה בידה והתרה בשעת גירושין לפני הע"מ אל תפרעני כו' גם כן א"נ אח"כ שפרע. ואינו מוכרח דאפשר כוונת הרא"ש ז"ל דעכ"פ קמ"ל ר"י דס"ד דל"ש מה הועילו דסגי בתקנתא שכשאומרת אל תפריעני כו' יועיל כמו בב"ד. משא"כ בלא אמרה כו' ודוחק דאי מהני מחאתו אין חילוק כנ"ל. וברמב"ם כתב שצריכה לישבע שמת כו' ותמה ב"י שהרי כתב לכשתנשאי כו'. ואין תימה לענ"ד שהרי כ' בתנו לי כתובתי כו' דמתירין לינשא ואין נותנין לה כתובה וע"ש ס"ל דלא שייך בהא לא מדרש כ' ולא הק"ו דלאיסור ח"א התרתי. דלינשא מתירין משום מתוך חומר כו' אבל כל שלא נשאת חוששין שלא תנשא באמת כלל רק כתובה רוצית. וכיון דלא תליא שפיר משביעין אותה שמת קודם שמגבין לה הכתובה דכל שלא נשאת אין הק"ו ולא מדרש כ' ואף שלא הזכירה כתובה אנו חוששין שכונתה רק לכתובה לענין שבועה. וכשנשא' י"ל דגבי' בלי שבועה כנ"ל. ולטור דתליא כתובה בנשואין א"צ לישבע כנ"ל. ואם תפסה אין מוציאין דספיקא לרמב"ם ז"ל. וקשה דפ"ד מה' גזילה בספק כתב הה"מ דלא מהני תפיסה כיון שספק בתקנה ע"ש. א"כ הא תפיסה מטלטלין לא"מ מדינא לא מהני כלל רק, מתקנות הגאונים ובספק לא תקנו. ואף למ"ש הלח"מ שם בספק דתק' נגזל במסור מהני תפיסה מ"מ בתקנת הגאונים י"ל לכ"ע דלא תקנו בספק שפטורין מדינא. וי"ל דאין חילוק. או דרמב"ם לטעמיה שאין כח בתקנת הגאונים רק כשכותב מטלטלי או שידע וא"כ מדינא מחויב. א"כ בלא ידע י"ל גם לדידן לא מהני. או אפשר דכיון דאומרת מת גבי' רק שמגרע מה שאומרת תנו לי כתובתי וספק אי מגרע נא מפסדא מספק. גם דהוי תפיסה בברי ז"א דגם נגזל כן או י"ל כיון דהניח קרקע י"ל דמהני תפיסה דמטלטלין מדינא עד שיגבה קרקע. ונ"מ באין רק מטלטלין לא יועיל כנ"ל

בטור ואם הוציאה כ' בלי גט כו' שהוא במקום שא"כ ואומר מפני כו' לא האמינו לי שכ' והוצרכתי לפרוע כו' ע"ש. ותמוה מאוד דזה אמר בגמ' למ"ד א"כ שובר שאף שהיה חייב לא הוצרך לפרוע וצ"ל שלא האמינו משא"כ לדידן דכ' שובר כפשטיה שפרע שהי' אז חייב וכשאמרה אבד כ' והודה שמגיע לה הוצרך לפרוע וכ' שובר ואבד שוברו. וגם מקום שכ' שייך הדין לדידן. גם תמוה למה הוצרך שלא האמינוהו שכתב לה הא מקודם כתב דהרא"ש דמקום שא"כ אף שכתב לה אפסיד אנפשיה וגבי' בלי כ' ומסתמא גם הוא ס"ל כן. גם מה שכתב דמסכנה אף שאין עדי גרושין גבי' למה הא א"ל מגו. ותוס' שכתבו דאלמוה לטעמייהו דגם מקום שכ' ואתרע אלמוה גם בזה אלמוה אבל לרא"ש וטור דדוקא מקום שא"כ לא צ"ל דאלמוה כלל שלא יועיל מגו גם ממ"נ אי חשיב אתרע מה שאין הגט כמו הכתובה א"כ למה אינו נאמן בלי מגו כמו מקום שכ'. וע"כ דלא חשיב ריעותא א"כ מה מחלק בין מסכנה ואילך או קודם כיון דלא מטעם ריעותא כנ"ל. וצ"ל דחשיב קצת ריעותא לא כמו הכתובה ודוחק גם מנ"ל דינים הנ"ל

ונראה דהוי קשי' ליה לטור ז"ל פי' המשנה לדידן. דהא ע"כ אף דמוכח לשמואל דמשא"כ עליו הראיה שכ' דאי מייתי ראיה שכ' לא גבי' ולרא"ש אפסיד אנפשיה וע"כ דשמואל דסבר דטוען אמב"ד נאמן רק דא"כ שובר א"צ לשלם כשכ' אף שמודה דיכול להפסיד כו' משא"כ לדידן כר"י דאל"כ במשא"כ אפסיד אנפשי'. וא"כ איך פי' המשנה דלפרש הוציאה גט במקום שא"כ ע"כ ולכך גבי' וכ' ואין עמה גט א"א לפרש במש"כ דא"כ גם גט בלי כ' לא יפרעו. וע"כ במשא"כ וכתב לה וכ"כ הרא"ש בפ"ק דב"מ להדיא דבהכי מוקי מתני' ע"ש. אמנם קשה למה באמת תני דלא יפרעו הא אפסיד אנפשיה. ואי משום ריעותא דאין הגט בידה זה שייך רק או לרב דגט גובה עיקר כו' או לס"ד דאביי דמשא"כ גט היינו כתובה אבל