חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קצז

למאי דהדר ביה מהך סברא דגט לאו היינו כתובה. א"כ כמו דמקום שא"כ וכתב לה דג"כ יש ריעותא דא"ל הכ' ומ"מ ע"כ דוקא מקום שכ' דהכתובה סמכא דעתה עלה והוא עיקר השטר הוי ריעותא משא"כ לר"י דמב"ד כנקיט שטרא אינו מגרע הריעותא מה שאבד הכ' דהריעותא בדבר אחר שאינו עיקר השטר וממילא ג"כ בגט למסקנא דלאו היינו כ' אינו מגרע כח המב"ד דאי נימא דגם זה ריעותא שוב מה ראיה יש על משא"כ וכתב לה דלמא ג"כ חשיב רעותא וע"כ כנ"ל וקשיא מתני'. ולכך מפרש באין עדי גרושין רק לא כפי' תוס' דקשה אבד גיטי שמפרשים תוס' שהעדים הלכו ודוחק גדול. גם קשה מסכנה כו' במה גבי' כק' הש"ס. ולכך מפרש הטור דלדידן אין מיגו דלא גרשתיך דיתחייב בש"כ כמו שכתבו תוס' וכדמוכח מהא דגרשני בעלי כו'. ובפרט הרא"ש לטעמיה דפ' פ"ק דב"מ כהירושלמי דגרשה ולא נתן כתובתה חייב במזונות א"כ הוי טחו"ש והל"ב דחייב. ולרב דעל העיקר בל"ז נאמן רק על התוס' שייך ט"ח כו' דכשפרע העיקר א"ל מזונות משא"כ לדידן נגד העיקר שייך כנ"ל. גם דהא מגרע נגד היתומים רק סבר דכשאין עדי גרושין שוב אתרע במה שאבד הגט כמו כ' במש"כ כן הגט שהוא הראי' על הגרושין דהיה לה לשמור דבשלמא משא"כ וכתב לא אתרע דא"צ לשמור הכ' כיון דהדין לא"כ משא"כ הגט דאם תתבע הכתובה שמא יאמר לא גרשתיך ותהיה אסורה לינשא ולא תטול הכתובה אף דיתחייב שטר כתובה ולאו ככל מיגו רק הפירוש מיגו דל"ג דאי בעי אמר לא גרשתיך ועכ"פ לא תטול הכ' שוב נאמן פרעתי מצד עצמו דאתרע מה שלא נזהרה לשמור הגט דלא שייך סמכה על העדים כיון שרואין שאין יכולה להביא עדי גרושין וא"ש מה דתני אבד גטי דמה"ט נאמן. אבל ביש עדי גרושין לא אתרע מה שאבד שסמכה על העדים וכמשא"כ וכ' לענין הכתובה כנ"ל. ושפיר אמר רשב"ג דמסכנה ואילך שאין ריעותא מה שאין הגט שפיר א"נ דמגו לא הוי רק דאתרע ואחר סכנה לאו ריעותא כנ"ל

ובמקום שכותבין אפשר דכתב ואין גט לא חשיב אתרע כיון דמש"כ עיקר השטר הכתובה ובידה אינו מגרע הריעותא דגט ודוקא משא"כ או אפשר דרבותא נקיט דהא תני אבד שוברי. ול"ל הא ומשמע דקמ"ל אף שלפי טענתו ג"כ רעותא דלא שמר שוברו וא"כ י"ל דמש"כ אין טענתו רעותא דאז שטענה אבד וגבתה בגט וקרעו וכתב שובר האמין לה שאבד הכ' דאז הי' חייב לה ולא הוצרך להחזיקה בשקר וא"כ לא היה צריך לשמור שוברו כיון שאבדה הכתובה לא תגבה גם מיתומים דלדידן מקום שכ' לא גבי' בלי כתובה משא"כ משא"כ וכתב לה וטענה שלא כ' ודאי ידע ששקר והוצרך לשמור שובר רק אף שטענה אבד מ"מ הא תגבה מיתומים כיון דמקום שא"כ והוצרך לשמור שוברו ואיתרע גם טענתו מ"מ נאמן כשאין עדי גרושין כנ"ל או אפשר דבאמת דוקא משא"כ דגם טענתו אתרע כנ"ל לכן באיכא עדי גרושין א"נ משא"כ מקום שכ' דלא אתרע טענתו וטענתה אתרע אפשר דגם באיכא ע"ג נאמן

בש"ע ס"ק ס"ו אלמנה כו' אינה גובה כתב ב"ש הה"מ כ' אם מודה חייב וה"ק פשיטא ותי' דקמ"ל כ' שובר בכתובה ע"ש. ולע"ד דס"ד דמה דתנן לא כתב לה בתולה גובה ר' כו' שהוא תנאי ב"ד וי"ל דוקא משא"כ אבל מש"כ דקי"ל דהוי ביאת זנות אף אם יש לה אסור לשהות מש"כ א"כ י"ל דלא שייך כלל התקנה דלא יועיל וכיון שמת או גרש אין חיוב קמ"ל דמ"מ חייב. וגם ס"ד דמחלה כדאמר כתובות נ"א לא כתב כו' ופירש"י דקמ"ל דל"א דמחלה אלא אמרינן סמכה על תנאי ב"ד שהכל יודעין כו'. וס"ד דבמקום שכ' לא תיקנו כלל וממילא מחלה כיון דבל"ז לא תוכל לגבות שיהיה נאמן פרעתי. וכמו מטלטלין דקי"ל לא משעבדי משום דלא ס"ד. וקמ"ל דחייב דהא ב"ב ק"ע בפי למימר לרשב"ג דחשיב כאמר שדה זו נתן לך כ"ז דהשטר בידך ופריך א"ה אבד נמי כו' ע"ש והיינו כיון דמכר מה לי בין שהשטר בידו או לא משא"כ כתובה כדי לדור עמה י"ל שפיר כ"ז שהש"כ בידך שכשאבד אסור לשהות וקמ"ל דלא ולשון רש"י כתובות נ"ז והא דאמרינן לא כתב גובה כו' במקום שא"כ ע"ש דלפי' א' משמע דבאמת לא גבי' במקום שכ' ונאבד רק דצריך הוא לכתוב ע"ש

(ב) אם טוען פרעתי משמע אף מיד בשעת גרושין וטוען פרעתי קודם אף דל"ל מגו. ואף דס' צ' לענין שבועה גרושה כתב דאי"ל ת"ז היינו משום שהכ' בידה משא"כ אבד כדמשמע ח"מ סי' מ"א ואף דכתב גרע מ"מ לדידן י"ל שאבדה ואתפסה צררי כיון דאסור לשהות מ"מ הרבה פוסקים משמע דס"ל דא"נ ע"ש. וממילא באמרה בשעת גרושין אל תפרעני אלא בפני פו"פ דליכא מיגו גם אח"כ א"נ אולם למ"ש י"ל דכשאינו מקבל עליו נאמן כיון דהוא מקום שכ' ע"ש. ובקיבל עליו א"כ הודה וברמב"ם פי"ו מה"א באלמנה כתב אפי' תבעה ביום מיתת בעלה ובגרושה כתב סתם משמע קצת דת"ז אינו נאמן וסוף ה' גזילה מצא ש"כ סתם ולא חילק בין עודה ת"ב אולם גם להיפך לא כ' שאפי' עודה כו'. גם אין ראיה משם דהס' שמא ממנו נפל. ובנ"י בשם ר"ח ז"ל פ"ק דב"מ דגרושה אף שאין כ' בידה קי"ל דיחזור ול"ח לפרעון ויש לחלק קצת כמ"ש לעיל וצ"ע

(ג) ב"ש הביא ד' ש"ג בכתובה אין כותבין שובר דלא שייך עבד כו'. גם לעיל כתבתי הרבה טעמים די"ל בכתובה א"כ מ"מ אין נראה כן דעת הפ' וראיה לע"ד מש"ס ב"מ י"ז שבתאי כו' ארכס כו' הוחזק כפרן כו' ואי א"כ שובר למה משלם אף דה"כ. ולענין זה אין לחלק בין ערב לבעל כמ"ש תוס' לענין נאמנות דאדרבא כו' ע"ש. ובאומר דפרע מקצת צריך ש"ד לרמב"ם כמו אלמנה נשאתיך. ויכול לומר בטל הכתובה כנ"ל

(ד) או מחלת נראה דבלא מיגו נאמן מחלת דהריעותא שא"כ מורה שמחלה כמו שפרע ועוד דשייך מדל"ל ש"כ זבינתה לכ' בט"ה ושוב עומד למחול דכל לגבי בעלה מחל כנ"ל ומה"ט י"ל החילוק בין מצא ש"כ דל"ש חשש דמכרה דלוקח הי' נזהר ורק פרעון לכך עושה כו' שת"ז ל"ח לפירעון אבל כאן שאינה כתובה ת"י דאמרינן דזבינתה ועומד למחול ומחלה ולענין מחילה גם תוך זמנו ח' אדרבא לבעלה מחלה כנ"ל. ואי דאסור לשהות באמת רדה כנ"ל וא"כ י"ל דנאמן שוב פרעתי קודם אף שהוא ת"ז מגו דמחילה כנ"ל. אך אפשר דהא דלא כתב אגיטא הוא מטעמא דאביי אטו כל דמגבי כו' אבל אי נמחל קודם הגט היה לו לכתוב על הגט שפרע כיון שנתנו לה בידו לכתוב. אך ז"א לפי' הרי"ף פ"ק דגיטין לאו כרות גיטא הוא כד"כ זכותיה בגוויה ע"ש בכל נכסי חוץ כו'. וא"א לכתוב על גט שובר שפרע הכ' כנ"ל. ולכך אמר הש"ס (חסר):