חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קצד

ולכך אתי שפיר שדינו כדין שליח להולכה לגמרי אף לענין נתינת הגט כדינו. ויש לדחות כיון שאמר בפירוש שאינו רוצה שיהי' שלוחו ע"ש

הנה הרי"ף ז"ל פסק בשיחרור דאף דהוי זכות ולא יכול לחזור מ"מ לא הוי גיטא עד דמטי לידה. ותמהו עליו דהא כאן באשה אי עשתה שליח ואמרה זכי מתגרשת מיד. ובש"ס בעי גבי מזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי זכות ומוכח דמתגרשת מיד אי הוי זכות

ויש לישב לדין הנ"ל דאשה יכולה לעשות שליח להובאה שתתגרש כשיבא לידה. והנה בעבד דאמרינן זכות הוא לו שניתר בבת חורין. ואף דנאסר בשפחה מ"מ זה עדיף ליה כדאמר בש"ס. ולכאורה מ"מ למה הוי זכות בודאי שמא רוצה יותר שיהי' מותר בשפחה. אך הטעם פשוט דהא היכא דהוי זכות מ"מ כשנודע לו יכול למחות כמבואר בש"ס בגר קטן דהגדילו יכולין למחות. וא"כ שפיר הוי זה זכות מה שזוכין לו השיחרור שלא בפניו דממ"נ אם לא ירצה יוכל לבטל אז כשיודע לו וממילא הוי זכות שלא בפניו. ובשלמא אם הי' ודאי ניחא ליה בשפחה כמו לר"מ לא הוי זכות כלל ולא שייך זכין לאדם. אבל כיון שבאמת הוי זכות רק שמא חפץ יותר לענין זה שפיר אמרינן כנ"ל דהא יוכל לחזור בו כנ"ל

אך לכאורה הא זכיה מטעם שליחות דאמרינן אנן סהדי שאם הי' יודע הי' עושה אותו שליח ע"ש וא"כ כאן כיון דכל הזכות הוא רק מחמת דהוא שלא מדעתו א"כ לא יועיל כלל דלא שייך שאם ידע הי' עושהו שליח הא ז"א דלא הי' עושהו שליח שאם יהי' שלוחו לא יוכל לחזור בו כנ"ל וכל הזכות הוא משום שיוכל לחזור בו כשיודע לו. אך כיון דיכולין לעשות שליח להובאה א"כ לענין זה הוי זכי' מטעם שליחות שאם ידע הי' עושה אותו שליח להובאה דג"כ הי' יכול לחזור בו שלא לקבל. ושפיר הוי זה זכות וכאלו עשאו שליח להובאה. וא"כ כ' הרי"ף ז"ל שפיר דלא מיגרש עד דמטי לידי' דאיך נימא דהוי זכות שישתחרר מיד הא לענין זה אינו זכות כלל שיהי' מטעם כאלו עשאו שליח לקבלה שישתחרר מיד הא לא הי' עושהו כלל שליח לקבלה. דכל הזכות הוא רק מחמת שהוא שלא בפניו ויוכל לחזור כנ"ל. רק דשייך האנן סהדי על הובאה ולכך משוחרר אז כנ"ל. וממילא מיושב דמזכה גט במקום יבם דכל הזכות הוי רק שלא תפול קמי יבם והיינו שתתגרש מיד. וא"כ ממילא הוי שפיר זכי' מטעם שליחות כאלו עשתה אותו שליח קבלה דכאן גם זה הוא בכלל הזכות שתתגרש מיד שלא תפול קמי יבם כנ"ל. וכן באומרת זכה כיון שרוצית באמת להתגרש מיד שפיר הוי זכות מיד ומתגרשת מיד כנ"ל

בש"ע או שהי' קטטה ותובעת להתגרש. לכאורה למה באמת לא יהי' ספק עכ"פ וי"ל למ"ש המרדכי בספק קרוב לה דאינה אפילו ספק מגורשת דהוי מגרש בלא עדים כיון שהספק אם בא לידה כלל ואינם יודעים ברור גוף הנתינה הוי בלא עדים ע"ש. וא"כ גם כאן אם אינו זכות אין כאן נתינה לידה כלל דק לאדם אחר א"כ כיון שהוא ספק אם הוא זכות הוי ספק אם בא לידה כלל והוי בלא עדים ולא הוי אפי' ספק כנ"ל. עוד י"ל כיון דאמרינן דהוי ספק אם כן עדיין תהי' אסורה להנשא מספק ושוב א"כ אינו זכות כלל ולא הוי אפילו ספק. וכן במזכה גט לאשתו במקום יבם שהקשו הפוסקים ניהו דפשיט הש"ס דטב למיתב טן דו מ"מ ספק הוי ע"ש ולמ"ש אמרינן ג"כ כנ"ל כיון שהוא ספק ותהי' עדיין זקוקה ליבם מספק שוב אינו זכות כלל כיון דכל הזכות הוא שלא תהי' זקוקה ולא הוי אפילו ספק כנ"ל עיין ב"ש

ואם אמרה יזכה לי י"ל דהוי שליח קבלה כמו אמרה יזכה לי חצרי עיין שם. ותמוה מאד דהא באמרה זכי לי הוי שליח לקבלה גמור כמבואר בש"ס וי"ל כוונתו אף שהשליח אינו יודע שאמרה יזכה לי רק דאמרה שלא בפניו ואח"כ אמר לו הבעל זכי לה, ואז י"ל דלא נתכוין להיות שליח קבלה קי"ל דמהני כמו בחצר דנעשה ממילא שליח קבלה כמו כן כאן רוצה השליח באופן שיהי'. והכי דייק לשון הב"ש יזכה לי ולא זכי ע"ש. גם מ"ש אח"כ דאם נתן לאדם ואחר כך עשתה אותו שליח קבלה זוכה ומהני מה שאין כן כשעשאו שליח הולכה אינה יכולה לעשותו לקבלה. ותמוה מאד דודאי הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כיון שלא הי' שלוחו כלל א"כ לא בא לידה מיד הבעל כלל. וזה מבואר להדיא בש"ס בחצירה הבא לאחר מכאן שנתנו לחצר של אחר וקנתה החצר דלא מהני כמ"ש רש"י ז"ל דבשעת נתינה לא בא מיד הבעל. וי"ל כמ"ש לעיל דהיכא שע"י דיבורו בא מידו לידה לא הוי טלי גיטך כמו גבי תיזל ותיחוד ותפתח דתמוה דהא הוא רק מעשה שלה מה שבא מרשותו לרשותה והוי טלי גיטך. וכתבנו דלא קשה דדוקא בטלי גיטך שאף בלא דיבורו הי' בידה ואין הנתינה מחמתו. מה שאין כן גבי תיזול ותיחוד שבלא דיבורו שמקנה לה לא הי' מהני החזקה שלה וממילא לא הי' הגט ברשותה כלל. רק ע"י דיבורו בא מרשותו לרשותה הוי שפיר נתינה דמה חילוק בין נתן שטר מתנה לה דהוי נתינה ובין הדיבור שלו עיין שם. וא"כ מיושב דברי הב"ש דכאן כשנתן לאדם הגט בתורת פקדון ואח"כ אמרה יזכה לי א"כ קודם שאמר הי' הגט ברשותו דפקדון כל היכא דאיתי' ברשותא דמריה הוא ואח"כ כשאומרת יזכה והוא ע"כ אומר אז שתתגרש ואם כן בלא דיבורו לא הי' מועיל אמירתה זכי כלל ולא הי' בא הגט לרשותה כלל רק ע"י דיבורו אם כן בא הגט מרשותו לרשותה ע"י דיבורו ומהני כמו תיזל ותיחוד כו'. מה שאין כן בחצירה לאחר מכן שקנתה מאדם אחר דאז אף בלא דיבורו הי' הגט מונח בידה והוי טלי מע"ג קרקע כנ"ל. ומה שמדמה לדין הרמ"ה י"ל דהתם ג"כ כיון דחצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה רק מטעם גיטה וחצירה באין כא' א"כ בא ג"כ מרשותו לרשותה עיין שם. מ"ש דאפילו להרשב"א כו' דוקא התם בחצר הוי גט דנתן מיהת לחצר שלה דהוי ידה. אינו מובן דהא כיון דלא עמדה בחצר חצירה לא הי' מועיל דלא הוי יד פ"ש ומאי חילוק. גם מ"ש אם אמר מתחלה זכי לה ואח"כ אמרה יזכה לי ג"כ מהני אינו מובן ג"כ כיון שאמר בתחלה הי' כוונתו הולך אם כן נעשה שליח להולכה וממילא לא מהני מה שעשתה אותו שליח קבלה דלא חזרה כו' ואם הי' כוונתו זכי ממש דהיינו התקבל א"כ לא עשאו שליח

כתב ב"ש אפילו מהדרת אחר הגט. בירושלמי שמא חזרה בה. ולכאורה למה בכל שליחות לא חיישינן שמא חזרה וביטלה. וצ"ל דכשעשתה שליח בפירוש לא מהני כלל אף אם ביטלה בלב או בינה לבין עצמו. משא"כ בלא שליחות רק שהוא זכות חיישינן שמא חזרה בלב ואינו זכות כנ"ל. לכאורה עכ"פ יהי' ספק שמא לא חזרה בה ולמה לא הוי גט כלל. וי"ל כיון דכל הזכות דניחא לה הוא שתהי' מותרת וכיון שהוא ספק שמא חזרה ואסורה לינשא שוב אינו זכות כלל. או י"ל לדברי המרדכי בספק קרוב לה דבכת אחת שמסופקים הוי מקדש ומגרש בלא עדים כיון שאינם יודעים אם באו הקדושין לידה ע"ש. וכן כאן י"ל כיון דאם אינו זכות לא בא הגט