חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קצג

כדאמר ב"ק ע"ו. ואעפ"כ אמר במנחות ק"ב דפרה לא הי' מטמא לר"ש משום דכל העומד לשרוף כו' עפרא הוא כו' ולא מהני שעת הכושר וכמו התם דכתיב ראשית דגנך תתן לו ואעפ"כ לא אמרינן כל העומד כו' ועדיין קרוי דגנך ותתן כו'. כמו כן בגט אף דכתיב ונתן בידה ספר כו' מהני ג"כ אף דעומד לשרוף ולכאורה ממש כמו התם והיה אפשר לומר דסברי כרבנן דר"י דחמץ מפרר וזורה לרוח וממילא לא שייך כל העומד שיהי' כמאן דליתא כמ"ש לעיל וקרינן ביה דגנך כו'. ודוחק דלשון ולא לאורו משמע כר"י. ועוד להרבה פוסקים דקי"ל כר"י

ויש לומר למאי דקי"ל כר' יהושע פסחים מ"ו דאמר בחלה לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה דשלך א"א רואה וזה מקרי של אחרים דטובת הנאה אינו ממון כו' ע"ש. וא"כ אי נימא דתרומת חמץ קדושה ממילא אינו עובר כלל בל יראה ותשביתו דאתה רואה של אחרים כר"י הנ"ל ויכול להשהות עד אחר הפסח ואין כאן מצוה לשורפו ולא שייך ביה כל העומד כו'. וא"כ אף דכשנותנו לכהן שוב בשריפה דכשהוא שלו עובר מ"מ כיון דנתינה בדידיה תליא ואף בע"כ מהני. א"כ לגבי בעה"ב הנותן הוי שפיר נתינה דאצלו עדיין אינו עומד לשרוף ומכש"כ בשעת הפרשה מיקרי ראשית דגנך דכשמפרישו שפיר קדוש ושוב אינו עומד לשרוף ובפרט למ"ש תוס' שם דקאי לר"י הגלילי שמותר בהנאה וממילא כשאינו עובר אינו עומד לשרוף ושפיר קדוש. משא"כ באין שעת הכושר דממעטינן לו ולא לאורו אמר שפיר דהא כשנותנו לו הוי לאורו דהכהן צריך לשרפו דהוא שלו ועובר בב"י כנ"ל. משא"כ שיהי' כמאן דליתא לא שייך אצל הנותן כלל כיון דאינו עובר כשיהיה קדוש. אך בתורם מטמא על הטהור עדיין קשה דהא כשנעשה תרומה טמאה הוי בשריפה גם קודם שנותנו לכהן ושייך בי' כל העומד כו' וליכא נתינה. ולהפוסקים דתרומה טמאה הוא רק מדרבנן בשריפה לא קשה כנ"ל: סימן קמ

זרק לחצירו של השליח קבלה מהני. וקשה כיון דחצר דגברא מטעם שליחות לרוב הפוסקים ולא משום יד. וא"כ איך מהני הא קי"ל אין שליח לקבלה עושה שליח דהוי מילי ולמה מהני בחצר. ולמ"ש לעיל סי' ק"כ אתי שפיר דהטעם במילי דנעשה רק אז שליח כשעושה המעשה ולכך קודם שעושה אינו יכול לעשות שליח. אבל כאן נעשה החצר שליח רק בשעה שנותנו לתוכו ולא עשאו קודם. ובל"ז יש לחלק בין חצר שנעשה ממילא שלוחו י"ל דלא שייך לא מימסרן כו'

עוד י"ל למה שכתבו הפוסקים בנפקד דמשאיל רשותו לשמירת הכלי. וכן מבואר לעיל בהשאיל לה מקום להניח בו הגט דמתגרשת והוי חצירה כיון ששאול לה לזה. א"כ גם כאן כיון שהשליח רוצה שיזרוק לה הגט לחצירו א"כ משאיל לה המקום שיהי' מונח שם הגט שלה וממילא הוי חצירה השאול לה ושפיר מתגרשת דחצירה משום יד איתרבי. ואף דבעינן עומדת בחצירה מ"מ לענין זה מהני מה שהשליח עומד דהוי כאלו עמדה היא כנ"ל. או דכיון דעשתה שליח והגט זכות לה שוב קונה לה החצר הגט מטעם שליחות דהיכא דזכות מהני מטעם שליחות כמבואר לעיל. ושוב לא בעינן כלל עומדת בצד החצר כנ"ל. אך י"ל דאף דמשאיל לה הא בעינן קנין דשאלת קרקע נקנה גם כן בכסף שטר וחזקה וכקושית תוספות בבא בתרא עיין שם וי"ל להפוסקים דבשאלה נקנה בתשמיש לחוד א"כ בזה עצמו שנעשה שלה ומונח קנתה החצר להיות שאול וממילא גיטה וחצירה באין כאחד. וכן משמע מהא דמשאיל לה מקום דלא בעי קנין ע"ש

יהא לי בידך כו'. אף דלכאורה בשלמא התקבל הוי השליחות על שעת הקבלה וכאלו קבלה היא אבל יהא לי בידך הוי רק כשיהי' בידו יהי' כמו בידה וא"כ כיון שבשעת הקבלה אינו כאלו קבלה היא שוב הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע. אך י"ל כיון דאחר שבא לידו הוא כמו בידה. ממילא הוי זה נתינה לידה ועדיף מגיטה וידה באין כאחד כנ"ל

(ה) יכולה לעשות שליח להובאה. עיין שם בב"ש דאף דהוא אינו עושהו שליח בפירוש מ"מ הוי באמת שליח לקבלה רק שהוא כאלו היא התנה שלא יחול הגט עד שיבאו לידה וזה תנאי שלה ע"ש. וקשה למה אמר בטור וש"ע שדינו כאלו הי' שליח הולכה הא להנ"ל אינו צריך השליח ליתן לה אח"כ נתינה המועלת גט ואף שאמר לה טלי מעל גבי קרקע מהני כיון דכבר הי' נתינה לידה שהוא שליח לקבלה רק משום קיום התנאי ולא בעי נתינה כנ"ל. וצריך לומר דלא קאמר שדינו כדין שליח הולכה רק לענין שיכול לחזור בו. אבל לא לענין הנתינה דבשליח הולכה בעינן נתינה כדין אח"כ לידה כנ"ל. ועוד קשה מה מועיל מה שהיא אומרת שלא תגרש עד שיבא לידה הא כיון שהוא שליח קבלה ממילא מתגרשת מיד וכאלו נותן לידה והיא אומרת שלא תגרש עד ל' יום. ואף דהשליחות תלוי ברצונה ויכולה לבטלו מ"מ כשאינה מבטלת אותו איך תוכל להתנות כזה. וממ"נ אי נימא דהוי זה תנאי גמור שאינה עושית אותו שליח רק אם לא תתגרש עד שיבא לידה ואי נימא דתתגרש מיד אינו שלוחה כלל. אך גם זה י"ל דאינו מועיל כמו מקדש ע"מ שאין לך עלי שאר כסות דאף אי כפלי' לא מהני כמ"ש תוס' דאין אישות לחצאין וכיון שהיא מקודשת ממילא יש עליו שאר כסות. וכן ע"מ שאין לרבו רשות כו' דהוי דבר שאי אפשר עיין שם וכן כאן אי הוא שלוחה לקבלה ממילא מתגרשת מיד ומאי מועיל התנאי כנ"ל. ויש לחלק

וי"ל לדעת הרי"ף ז"ל דבזכיה בשיחרור אף שאינו יכול לחזור לא מיגרשה עד דמטי לידה וא"כ י"ל כיון דעשתה שליח להובאה א"כ הוי זכות לה ושוב אף שאינו שליח לקבלה מ"מ זוכה בתורת זכיה עבורה וממילא אינה מתגרשת עד שיבא הגט לידה. ואף דהתם אינו יכול לחזור בו היינו התם דהוי זכות מיד שישתחרר ולא יוכל לחזור. משא"כ בגט דבאמת אינו זכות רק כשעשתה שליח קבלה חזינן דרוצה והוי זכות. וא"כ כשעשתה שליח הובאה אם כן לא גילתה דעתה שרוצית להתגרש מיד רק כשיבא לידה וא"כ אין הזכות כלל שתתגרש מיד והוי רק זכות שתתגרש כשיבא לידה ולכך שפיר יכול לחזור בו ג"כ

או י"ל להיפוך ממה שכתב הרא"ש בקדושין דבגילוי דעת זכין לו עיין שם. וא"כ כאן לכאורה כיון שהבעל רוצה שתתגרש כשיבא לידה א"כ נעשה השליח ממילא שליח הולכה בשבילו שזוכה בשבילו ונעשה שלוחו שלא מדעתו כיון שגילה דעתו. רק כשהיא אינו רוצה י"ל דהוי כמו תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים בלא שוי' שליח דלא מהני דלא אתרבי זכיה כשליחות היכא דחב לאחרים ולכך גם בזה כיון שאינו שלוחו רק שזוכה בשבילו ממילא כשאינה רוצה הוי חב לאחרים ואין הזכיה מועלת אבל כשעשתה שליח הובאה ורוצית להתגרש אז שוב נעשה שליח להולכה מטעם זכיה שאינו חב לאחרים כנ"ל.