חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קעב

לשוק כנ"ל דהוי רק גורם י"ל דמותר בכהאי גוונא. ואף דהוי קונה את עצמה באיסורי הנאה מ"מ לא דמי לקונה חפץ באיסורי הנאה דהחפץ הוי חליפי איסורי הנאה משא"כ בזה שאין מה שקונה עצמה להיות ניתרת חליפי הסנדל ע"י המעשה שנעשה בסנדל זה קנתה עצמה וזה הוי רק גורם וי"ל דמותר בדיעבד. וכן בגט אפשר לומר ג"כ כנ"ל. וכמו שכתב הרא"ש ז"ל ריש חולין דדיעבד שחט מסוכנת בסכין של ע"ז מותר דלא דמי לתנור שהסיקוהו בקליפי ערלה ואפה בו הפת דהתם גוף הפת נגמר באיסור כו' משא"כ במסוכנת דהיא כמו מקודם רק שההיתר בא ע"י איסורי הנאה עיין שם. וכן בחליצה וגט הוי ג"כ כנ"ל דההיתר נגמר ע"י איסורי הנאה אבל אינו שינוי בגוף הדבר מבתחלה ולכך דיעבד החליצה כשירה וכן בגט כנ"ל

ולענין הדין בגט נראה פשוט כהח"מ דלכתחלה ודאי אסור לכתוב על איסורי הנאה דכיון שצריך נייר לכתוב עליו הגט איך יהי' רשאי לעשות זה באיסורי הנאה והא דעת הרמב"ם ז"ל דגם בסכין של ע"ג אסור לכתחלה לשחוט אף בריאה עיין שם בהרבה פוסקים דלא כהש"ך. ואף שהי' יכול לכתוב על עלה זית ושאר דברים מ"מ גם גבי מסוכנת נימא דהי' לשחוט בקרומית של קנה שאינו שוה כלום ואע"פ כן אסור דמ"מ עושה צרכיו באיסורי הנאה ונהנה וכ"ש כאן כשרוצה לגרשה הוי הנאה כמו בזביני דרמי' על אפי'. וכן אף שכבר כתבו על א"ה נראה לעניית דעתי גם כן דאסור ליתנו לה ולגרשה בו לכתחלה דהא תנור חדש שנגמר על איסורי הנאה אסור לאפות בו לכתחלה כיון דגורם לו הנאה וכן קערות וכוסות ע"ש בי"ד סי' קמ"ב וכן של ערלה כו' כיון שהדבר נעשה ע"י איסורי הנאה אסור אח"כ ליהנות בו ומכש"כ כאן דנעשה הגט ע"י איסורי הנאה ועדיין הנייר של א"ה בעין ממילא אסור להנות בו וליתן גט זה כיון שרוצה לגרשה והוי כזביני דרמי' על אפי'. ומכש"כ עכשיו דאסור לישא אחרת ואינו יכול לגרשה בע"כ וע"י הגט ניתר גם הוא לישא ונהנה ממש כמו בזביני דרמי' על אפי' הנ"ל. ואף דההנאה הוא רק מהגירושין ממה שמתגרשת ולא מגוף הנייר מ"מ האיסורי הנאה גורמין הגירושין שיהי' נהנה בהן וכמו במצות אי ליהנות ניתנו דאסור לתקוע כו' ואף שההנאה הוי רק מקיום המצוה מ"מ כיון שקיום המצוה הוא באותן איסורי הנאה אסור. וכן תוס' כתבו דמשום פרוטה דר"י הי' אסור עיין שם שבועות סוף פ' שבועת הדיינים ואף דהנאת הפטור אינו מגוף הדבר מ"מ גורם זה אסור וכן בהנ"ל בגט כיון שהגירושין הם הנאה לו וזה הוא ע"י הנייר ג"כ שהוא איסורי הנאה אסור כנ"ל. וגם אסור מטעם רוצה בקיומו כנ"ל. רק דיעבד כשכבר נתנו לה מגורשת. ואפשר דגם דיעבד צריך להוליך הנאת הנייר לים המלח ע"ש בי"ד קמ"ב וס' י' ע"ש כנ"ל. ובהנך דכופין אותו להוציא דאין לו הנאה מ"מ נראה דשוב היא אסורה לקבל הגט דהוי הנאה שלה כמו בזביני חריפא כו' דהוי הנאת לוקח. ויש לחלק קצת. וכן כשציוה לסופר לכתוב והסופר כתבו על איסורי הנאה ג"כ אסורה לקבל כיון דעכשיו אינו יכול לגרשה בע"כ רק מדעתה אסורה לקבל וליהנות מאיסורי הנאה אך במקום עיגון י"ל דהוי כדיעבד כיון שלא הי' יכול לכתוב אחר דכבר עשה שליחותו כנ"ל

שוב נראה לכאורה לדקדק דגם לכתחלה מותר ליתנו כשנכתב על א"ה מדברי הרשב"א ז"ל סוכה ל"א ע"ב גבי לולב של ע"ז כו' וז"ל ואע"ג דקא מתהני בעשיית המצוה שמקבל שכר כו' לא חשיב איסור באיסורי הנאה אלא כשנהנה מגופו של איסור אבל כל שאין ההנאה מגופו אלא שגורם לו הנאה וריוח ממקום אחר אינו הנאה מן האיסור וכמו שכתבו במודר הנאה ממעין שטובל בו בימות הגשמים שאינו נהנה מגוף המים ואף על פי שגורמת לו טבילה זו לעלות מטומאה לטהרה ומכשירתו לכמה דברים לית לן בה וכן הא דאמר רבא סנדל של ע"ז לא תחלוץ כו' וחליצתה כשרה דמצות לאו להנות כו' ואף דמרווחא טובא בהאי חליצה לא חשיבא הנאה באיסור כו' עיין שם וכן כתב בנדרים ל"ג ל"ד דכיון דגרם הנאה בלחוד הוא מותר ומקריב עליו קיני זבין אף שמכשירו לאכול בקדשים ע"ש. וכן בגט אף שהוא איסורי הנאה דמי ממש לטבילה דגם בזה אינו נהנה לא הוא ולא היא מגוף הגט רק שמכשירתו להנשא וכנ"ל. וכן הר"ן ז"ל סוכה שם ונדרים ל"ה אהא דמקריב עליו קני זבים כו'

אמנם קשה על הרשב"א ז"ל מהא דשחיטה במסוכנת דג"כ אינו נהנה מגוף הסכין רק שמכשירו לאכול וכן בעירוב כמ"ש לעיל. והי' נראה לחלק ג"כ כמ"ש לעיל דדוקא התם שעיקרו מצוה משא"כ בהנ"ל שעיקרו הכשר כנ"ל

עוד נראה דבאמת אינו מובן הא מ"מ נהנה מגוף הסנדל שמכשירתו והכשר זה הוא הנאה וכן במעין נהנה מגוף המים בשעת טבילה שמכשירתו לכמה דברים. אמנם הא לכאורה קשה על הרשב"א ז"ל למה ליה טעם הנ"ל שאינו נהנה מגופו רק גרם הנאה והא הוא ז"ל בעצמו סובר דאף היכא דאיכא עם המצוה הנאת הגוף ג"כ מותר דאמרינן מצות לאו להנות ניתנו ע"ש נדרים ט"ז שכתב במצות עונה דאי הוי מצוה הי' מותר במודר הנאה ע"ש. וא"כ בחליצה וקיני זבין דאמרינן בהו מצות לאו ליהנות מאי בכך שנהנה בהכשר הא הנאה ממש ג"כ מותר. אך לא קשה דכבר הקשו עליו מהא דר"ה דאינו טובל בימות החמה משום דיש הנאת הגוף ג"כ. אולם התירוץ פשוט כמ"ש הרשב"א ז"ל בעצמו ל"ד ע"ב לחלק בין מבקר שאין הנאתו נמשך אחר גמר המצוה ובין היכא שנמשכת ההנאה אחר המצוה ע"ש וכן בטובל בימות החמה הנאה נמשך אח"כ שנהנה מהמים שעליו ולכך אסור כנ"ל. וא"כ מיושב שפיר דכאן דמקריב קני זבין שאוכל אח"כ בקדשים וכן בחליצה שמותרת אח"כ לינשא ההנאה נמשך אחר המצוה ולכך הי' אסור אף דמצות לאו להנות כנ"ל

ולפ"ז מיושב שתירץ הרשב"א ז"ל שפיר דאינו רק גרם הנאה ומותר ולא קשה מ"ש דהא נהנה מגוף הסנדל בשעת חליצה שמגיע לה אז הכשר זה שניתרת לשוק ולמ"ש אתי שפיר דהא הכשר זה הוא בשעת המצוה א"כ ניהו דהוי זה הנאת הגוף מ"מ מותר שהוא עם המצוה בבת אחת דהכשר זה הוא מיד ומותר דהנאת הגוף בהדי מצוה שרי כנ"ל וכן בקיני זבין וטבילה כנ"ל. רק ההנאה אח"כ שנשאת לשוק או שאוכל קדשים וזה אינו הנאה מגוף האיסור שוב דהא זה ההנאה הוא רק מדבר שמותר בהנאה היינו החליצה שהוא היתר וכן מהטבילה שהיא מותרת בהנאה רק שיהיה מטעם גרם שגרם לו המים של איסור וזה אינו אסור ואתי שפיר. אבל בשחיטה ועירוב שגוף הדבר אינו מצוה וא"כ ממילא אסור דהא נהנה בשעת השחיטה מההכשר המגיע לו אז שניתר באכילה ונהנה מהסכין מיד וכן בעירוב כיון דזה ההכשר הוי הנאה וזה הוא מגוף האיסור בעין וכיון שאינו מצוה אסור כנ"ל וכן בגט כנ"ל. וכמו בחליפין דמה"ת אסור להחליף איסור הנאה דהוי הנאה מגוף האיסור שלוקח בעדו דבר אחר