חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג יז

אחריות דשמא יאבדו ויהי' פטור כשלא יהי' עדים שנאבד ושפיר אסור כנ"ל. ונראה דמפרשים כך אין עושין כו' בד"א בשלא קיבל עליו אחריות היינו שיהי' כל נכסיו אחראין לכתובה כו' רק שנותן מטלטלין אלו ואינו מתחייב יותר זה אסור אף שקיבל אחריות על המטלטלין שישלם כנ"ל. אבל קיבל עליו אחריות היינו אחריות הכתובה שכתב לה שיהי' נכסיו אחראין אז עושין ויכול ליחד לה אח"כ דאז הוי כשאר משכון כיון שיש עליו חיוב ושפיר תהי' נאמנת אם יאבדו כיון שיש חיוב עליו כנ"ל. ואף שאינו מקבל אחריות על המטלטלין גם בסתם הוי באחריותו רק דמ"מ צריך שיקבל בפירוש כמ"ש רש"י סוף האשה שנפלו ובתוס' ד"ה התם כו' דאם לא קיבל בפירוש אף שהם באחריותו סבורה דלית לה ולא סמכה דעתה. ור"י פליג דפוחתין ועדיין לא סמכה דעתה וצריך שיקבל בפירוש זולא ג"כ כנ"ל. אבל כל זה לא מהני רק כשכותב לה כתובה שיהיו נכסיו אחראין כנ"ל. ומיושב שפיר לשון הש"ע ואפילו אם ירצה ליחד כו' אין שומעין לו עד שיכתוב כו' ואז באמת מותר ליחד לה אחר כך אבל בלא שטר כתובה שפיר אסור אף בקבלת אחריות כנ"ל

ובזה מיושב קושית תוס' ד"ה התם על רש"י שסובר דבסתם לא יאמר הרי כתובתך כו' אף דבסתם הוא ג"כ באחריותו ע"ש כיון שכתב דקנאי כו' והקשו מהא דפרק אע"פ דאמר במה דברים אמורים שלא קיבל אחריות כו' דמשמע דבסתם אינו באחריותו ע"ש. ולמ"ש מיושב דבלא קיבל ולא כתב לה כתובה כלל רק נותן מטלטלין אלו ודאי בסתם אינם באחריותו שאין חיוב עליו כלל. משא"כ שם דכבר כתב לה רק אח"כ מיחד לה שפיר ממילא הם באחריותו שאינו רק משכון אצלה. וקי"ל דמלוה על המשכון ש"ח היכא דליכא פרוטה דר"י. גם דהוי אצלה שמירה בבעלים להפוסקים סי' פ"ו. ושפיר פטורה וממילא חייב הוא חיוב הכתובה כנ"ל. רק דאעפ"כ לא סמכה דעתה ע"ש

גם מיושב קושיא הב' שהקשו שם כמו, באשתו דאמר כשנאבדו חייב לשלם כמו כן ביבמתו חוזרת על נכסי בעלה הראשון כשיאבדו ע"ש. ואף דשמא לא יהיו קיימין נכסי הראשון ע"כ קושייתם דהא קי"ל אי לית לה מראשון תקנו לה רבנן משני ותגבה ג"כ ממנו כנ"ל. ולמ"ש י"ל דבשלמא גבי אשתו. אם יאבדו אצלה שפיר תהי' נאמנת שנאבדו כמו מלוה על המשכון דהא לא נסתלק החיוב במה שייחד לה כנ"ל והוי החיוב ודאי כו' אבל ביבמה דאף דאי לית לה מראשון תקנו מב' מ"מ אין החיוב מתחיל עליו רק משעה שאין לה מראשון ואם יש מראשון אין חיוב עליו כלל כמבואר שם. ואם כן אף שבאחריותו מ"מ לא תהי' נאמנת כלל שנאבדו דהא הוי ספק שמא לא נאבדו ועדיין יש לה מראשון ואין עליו חיוב כלל והוי א"י אם נתחייבתי כנ"ל ושפיר לא סמכה דעתה דלא תהי' נאמנת משא"כ באשה וקמ"ל דגם באשה אסור דמ"מ סבורה דאין לה כמ"ש רש"י ז"ל כנ"ל

אך לכאורה גם בכתב לה יהי' אסור ליחד אחר כך מטלטלין אף באחריות דאמר בש"ס פ"א ע"ב אלא דר' אבא כו' דר"א לא קשיא משום איבה ופירש"י המיחד לאשתו קרקע או מטלטלין נותן איבה כו' סבורה עיניו נותן בגירושין ע"ש וכן כ' תוס' שם. וא"כ טעם זה שייך אף בקיבל אחריות לכאורה. אולם נראה דז"א א"כ יהי' דברי תוס' סותרין דפרק אע"פ כ' דמותר בקבלת אחריות גם רש"י ז"ל פ"ב ע"ב פי' ד"ה וקנינא כו' הילכך איכא איבה דלא סמכה דעתה שלא יאבדו המעות ע"ש. ונראה דזה טעם א' דסברה עיניו נתן בגירושין ולכך נותן לה דבר שאם יאבד יפטר משא"כ בקיבל אחריות לא שייך איבה כנ"ל. וקצת דוחק

וי"ל דגם הש"ע סובר דכשכתב לה כתובה שיהיו נכסיו אחראין מותר אח"כ ליחד להמטלטלין כשמקבל עליו אחריות כמ"ש ולא חיישינן שיאמר טלי כתובתך וצאי כמ"ש תוספ' כיון שיכול ליהנות מהם. רק בלא כתובה אסור כנ"ל. וכן נראה למ"ש הרא"ה בחידושיו סוף פ' האשה דתקנת שמעון בן שטח לא הי' שלא ליחד רק שיהי' כותב כל נכסי אחראין משום דקודם לכן שלא היו כותבין כן היו כולם צריכין ליחד וכשהי' כועס הי' אומר טלי והתקין שיהי' כותב כל נכסי אחראין ושוב אין צורך ליחד וממילא אם מיחד ג"כ מותר ע"ש דלכך אמר ת"ק בקיבול אחריות עושין. ומיושב שפיר פסק הש"ע דכשלא יכתוב נכסי אחראין רק ליחד מטלטלין אין שומעין לו אף בקבלת אחריות דעובר על תקנת שמעון בן שטח וצריך דוקא שיכתוב אחראין כו' אבל כשכותב כו' שפיר מותר ליחד אח"כ בקבלת אחריות כנ"ל. עוד כתב הרא"ה ז"ל שם די"ל דהנך תנאי פליגי מדינא קודם תקנת שמעון בן שטח וסיים והדבר צריך תיקון ע"ש. ולתירוץ זה הי' שפיר אסור ליחד עכשיו בכל גווני. אמנם לענ"ד נראה דוחק דבתוספתא איתא תקנת שמעון בן שטח ועלה קאמר אח"כ הך פלוגתא דאין עושין כ"א מטלטלין ע"ש דמבואר דאחר התקנה פליגי כנ"ל

(ה) או שיעידו כו' ויקנו מידו זה דעת הרמב"ם דבקנין לחוד סגי ומותר ולפי' הב"י אף לכתחלה מותר בלא כתובה אף שיש פנאי לכתוב. וק' מהא דר"א דאמרו והא לא כתיבא כו' וצוה להתפיס מטלטלין וזה לא מהני רק בשעת הדחק ולמה לא צוה לקנות בקנין דמותר לכתחלה. וצ"ל דקנין אסור בשבת ולהתפיס בתורת משכון מותר ודלא כתירוץ הר"ן. או שלא הי' שהות לבקש עדים כשרים לקנין. דאף דקנין מהני גם בלא עדים להתחייב מ"מ כאן צריך עדים דוקא דאל"ה יוכל לכפור ולא סמכה דעתה כנ"ל. ודוחק

ונראה לישב דהנה הסמ"ע ר"ס ל"ט בח"מ הביא בשם הג"א דהודאה בקנין לא מהני כשאינו מתחייב בשום דבר ע"י הקנין והב"י השיג דכיון דקודם הקנין הי' ע"פ ובקנין משעבד נכסיו לגבות ממשעבדי חל ע"ז הקנין ע"ש. ובש"ך וכן בהלואה אף שהקנין הי אחר הלואה מהני משום דנעשה שיעבוד חדש ע"י הקנין לגבות ממשועבדים. אבל כשאינו נעשה שום חיוב ע"י הקנין יותר מקודם לכ"ע לא מהני ולא שייך כלל סתם קנין לכתיבה דהטעם הוא מדנותן בעין יפה כל כך מה שאין כן כשאינו נותן כלום כנ"ל ע"ש. ולכאורה כאן כיון דמשעת חופה גביא בתנאי ב"ד, אף ממשועבדים וא"כ אף שקנו מידו אח"כ אינו מועיל כלום דאין כאן חיוב על מה יחול הקנין ולא שייך כלל לכתיבה עומד. וממילא אסור לשהות עמה כמו בלא קנין. אמנם הרמב"ם ז"ל לטעמיה דבעינן הכתיבה או הקנין קודם החופה דוקא שיהי' חופה הראויה לביאה ולכך שפיר מהני הקנין דקודם החופה ארוסה לית לה כתובה וע"י הקנין מתחייב ושפיר חל הקנין והוי כמו כתיבה ומותר כנ"ל

וממילא מיושב דבש"ס דאמר ר"א אתפסוה מטלטלין ע"כ איירי דעברו ועשו החופה קודם לכן ברביעי כמ"ש הר"ן או עכ"פ קודם שבת כמ"ש לעיל וא"כ לא הי' מהני כלל הקנין דאין כאן על מה לחול כיון דכבר נשתעבד ועדיין אסור. והוצרך להתפיס מטלטלין כנ"ל: