חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג טז

ממילא בתוספות כתובה האשה נותנת השכר שהיא רק טובתה כנ"ל

(ד) ואפילו אם ירצה ליחד לה כתובתה במעות או בשאר מטלטלין כו'. מבואר דאף קיבל עליו אחריות לא מהני דהא בס"ב כ' דבשבת וכה"ג יכול ליחד מטלטלין ויקבל אחריות כו' אבל כשיכול לכתוב לא מהני קבלת אחריות. וכן משמע מסתימת לשון הרמב"ם ז"ל. והוא תמוה דאמר בש"ס להדיא ריש פרק אע"פ נ"ז ע"ב, בד"א שלא קיבל עליו אבל קיבל אחריות עושין כתובת אשה מטלטלין ור"י לא פליג רק דחיישינן לזולא אבל כשמקבל עליו זולא ג"כ לכ"ע מותר. ואף דאמר בסוף האשה שנפלה תקנת שמעון בן שטח שלא יאמר טלי כתובתך וצאי כו' מ"מ הא גם הני תנאי בתר תקנת שמעון בן שטח הוי ואף עפ"כ אמרו דעושין בקיבל עליו אחריות וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' שם דבקיבל אחריות לא שייך טעמא דטלי כתובתך וצאי ג"כ ע"ש. וא"כ למה דחו סוגיא מפורשת להדיא באין חולק

והי' נראה ליישב דהנה תוס' כ' הטעם דלא שייך טלי כתובתך וצאי רק בלא קיבל אחריות דלא תלוה אותם לו מחשש שמא יאבדו אבל קיבל אחריות דתלוה אותם לו ונהנה מהם לא יאמר לו טלי כו' ע"ש. ויש להקשות למאי דקי"ל דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ואף דהתפסת מטלטלין שרי מ"מ דוקא כשנותן לה המטלטלין אבל כשאינם אצלה אסור כמבואר שם וא"כ קשה דגם בקיבל אחריות שייך שיאמר טלי כמו בלא קיבל דלא שייך סברת התוס' שתלוה אותם לו דהא אם תתנם לו יהי' אסור לדור עמה ולא תוכל ליתנם לו כיון שאין לה כתובה רק מטלטלין אלו וכשהן בידה מותר אבל כשתתנם לו יהי' אסור וממילא אף שהם בידה אסור דשייך שיאמר טלי כו' כמו לא קיבל אחריות כנ"ל

וי"ל דת"ק ור"י לטעמייהו דפליגי אר"מ וסברי דמותר לשהות בלא כתובה ב' וג' שנים ולכך שפיר מותר בקיבל אחריות שתוכל להחזירם לו ולא שייך טלי כנ"ל וממילא מיושב הרי"ף והרמב"ם דלדידן דקי"ל כר"מ דאסור לשהות אפילו שעה אחת ממילא גם בקיבל אחריות אסור שלא יאמר טלי כו' כמו בלא קיבל כנ"ל. ולשיטת תוס' שם י"ל דמ"מ לא שייך שיאמר טלי כו' דהא שפיר יכול ליהנות מהם שתלוה אותם לו ובאמת יכתוב לו כתובה ויהי' מותר לדור עמה. וכיון שיכול ליהנות מהם שוב לא יאמר טלי אף שהן בידה כנ"ל

ובזה מיושב דלכאורה קשה למה תיקן שמעון בן שטח שיכתוב כל נכסי אחראין ולא ייחד לה מטלטלין הא לא רצה לגרע כחה והי' לו להשאיר כמקדם ליחד מטלטלין רק שיקבל אחריות לתוס' ז"ל דג"כ לא יהי' שייך טלי כו' ולמה גרע כחה שלא ייחד. וצ"ל דכיון שע"כ צריך שיהי' נכסיו אחראין שוב די בזה לבד שלא תהי' קלה כו' ואין צורך שוב ליחד. ודוחק דמ"מ למה הי' לגרע כחה כנ"ל. ולמ"ש מיושב דדוקא עכשיו דסגי גם בלא יחוד מטלטלין כשכותב כל נכסי אחראין שפיר מותר גם בלא כתב רק ביחד מטלטלין ומקבל אחריות דלא שייך טלי שתלוה אותם לו ויכתוב לה באמת כתובה כנ"ל אבל אם לא הי' סגי בכתיבת כתובה רק דוקא לקבל אחריות ממילא לא הי' מהני כלל דעדיין יאמר טלי כו' דלא יוכל ליהנות שלא תוכל להלוותם לו דיהי' אסור לדור עמה כיון שאין תקנה אחרת רק שיהי' אצלה ושפיר הוצרך לתקן כנ"ל. ולהפוסקים הנ"ל י"ל דלא מהני מה שיוכל לכתוב כתובה דמ"מ כמו שהוא עתה לא יוכל ליהנות ושייך טלי כו' דאל"כ גם בלא קיבל אחריות לא יהי' שייך טלי כו' דתוכל להלוותם ויקבל באמת אחריות וע"כ כנ"ל וא"ש

עוד י"ל דלכאורה י"ל בפשיטות דהא בלא כתובה אסור אף דאית לה בתנאי ב"ד משום דלא סמכה דעתה שהוא בע"פ ע"ש. וא"כ כיון דחיישינן שמא יאבדו ממילא אף שקיבל עליו אחריות מ"מ לא יהי' רק בעל פה ולא סמכה דעתה ויהי' אסור כנ"ל דאף שיהי' חייב מחמת האחריות מ"מ זה אינו רק בע"פ כנ"ל. אך ת"ק ור"י דסברי דמותר לשהות עם אשתו בלא כתובה. א"כ לא סברי הא דלא סמכה דעתה רק שיהי' החיוב כתקנת חכמים ולכך מהני קבלת אחריות. וא"כ מיושב דלדידן דקי"ל אסור כר"מ ממילא לא מהני קיבל אחריות כנ"ל

אך ז"א דאם ניחוש לב' החששות הנ"ל שמא יאבדו ואף שיהי' חייב יהי' בע"פ ולא סמכה דעתה. א"כ גם כשיש לה שטר כתובה שייך ב' חששות שמא תאבד השטר כתובה ואז יהי' בע"פ כנ"ל. וע"כ דז"א דצריך אחד מהם עכ"פ או דכשיאבד לא יתחייב באמת כלום מדינא ובזה חיישינן חשש א' שמא יאבד. או שסבר הוא עכשיו בע"פ ולא סמכה דעתה. אבל לחוש לשניהם יחד לא חיישינן כנ"ל. ואם כן ממילא מהני מטלטלין בקבלת אחריות ג"כ דאין חשש יותר מעל השטר כתובה כנ"ל

אמנם י"ל דזה שפיר לענין חשש אבידה דלא שייך שהיא לא סמכה דעתה עכשיו שחוששת שמא יאבד דהא בידה לשמור ואונס לא שכיח רק דאנו חוששין שמא יאבד וממילא בקיבל אחריות סגי ואם לא תסמוך דעתה אז באמת יצטרך לכתוב לה כתובה אחרת וכן בשטר כתובה כנ"ל. אבל לר"י דאמר שאין קצובין ופוחתין וחייש לזולא דזה אינו בידה י"ל שפיר דלא מהני אף שקיבל אחריות זולא ג"כ דמ"מ לא סמכה דעתה עכשיו שחוששת שמא יוזלו ויהי' בעל פה אף שהוא באחריותו ושפיר לא מהני לר"י אף דקיבל אחריות זולא ג"כ. ומיושב בזה לשון הש"ס דאמר ת"ק אבל קיבל עליו אחריות עושין ור"י פליג הלא אין קצובין כו' והא בקיבל אחריות זולא גם לדידיה שרי לשיטת תוס' ולמה פסיק דאף קיבל אחריות אין עושין. ולמ"ש א"ש דלא מהני כלל. ומיושב שפיר הרי"ף ורמב"ם וש"ע דפסקו כר"י ולכך אין עושין כלל ולא מהני קבלת אחריות אף מזולא כנ"ל. ואם כותב בשטר שיהי' נכסיו אחראין בזה באמת מותר כמו שכתב בש"ע אלא צריך שיכתוב כו'

עוד נראה דהא דאין עושין כתובה מטלטלין היינו שאינו מתחייב כלל בחיוב כתובה רק נותן לה מטלטלין אלו. וא"כ כיון דחיישינן שמא יאבדו נראה דאף שקיבל אחריות היינו שמתחייב עצמו שכשיאבד יהי' חייב לשלם לה אבל כל זמן שלא נאבדו אין עליו שום חיוב כלל. וא"כ נראה דאם נאבדו אצלה צריך דוקא עדים שנאבדה ואינה נאמנת כלל אף בשבועה. דאף דבמלוה על המשכון נאמן המלוה בשבועה ליטול היינו משום דהחיוב ודאי עליו רק הספק אם יש לו חיוב על המלוה בעד המשכון ונאמן ממילא כשאר שומר. אבל זה ודאי דאם אחד מתחייב עצמו על חפץ של חבירו אם יאבד אשלם לך דאין הלה נאמן ליטול בשבועה שנאבד דהוי א"י אם נתחייבתי לך דפטור. וממילא כאן דלא נתחייב בשום חיוב כתובה רק נותן לה מטלטלין אלו מעכשיו אם תתגרש כו' דלכך בסתם אינם באחריותו כמ"ש תוס' סוף פרק האשה. רק שקיבל עליו אחריות אבידה שהתחייב לשלם לה כשיאבדו ומתחיל אז החיוב ולא תהי' נאמנת שנאבדה כנ"ל. ובודאי לא סמכה דעתה אף בקבלת