חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קסח

באין סמיא בידן ומשכחת לה שיהיה בטל מה"ת ולכך פסלו חכמים בכתיבה אף שאמר תנו וסמיא בידן ג"כ משא"כ בנתינה אין קפידא אף מדרבנן דבזה לא משכחת לה פסול דאורייתא כלל לא פסלוהו כנ"ל

או י"ל דתוס' לא כתבו זה רק על ש"מ דבכתיבה צריך לידע בשעת כתיבה שהוא שפוי וי"ל דלא מהני אף שבודקין אותו אח"כ והוא שפוי ואיגלאי מלתא שפיר למפרע שהיה שפוי דכיון דבעי לשם כריתות ברור לא מהני כיון שלא הי' ידוע בשעת כתיבה וכמ"ש תוס' ריש פ' כ"ה למ"ד יש ברירה ע"ש. משא"כ בנתינה מהני כשבודקין אותו אח"כ כנ"ל. ומיושב מה שהקשה הרשב"א מהירושלמי ע"ש ומדברי כל הפוסקים נראה שאין מחלקים בין כתיבה לנתינה בנשתטה כמ"ש הב"י והש"ע כנ"ל

(ח) ה"ז פסול כו'. הב"ש פ' דהרמב"ם דייק לה דבכל גווני הוא דרבנן אף באין סמיא בידן מהא דשחט בו כו' ולא מצריכין בדיקה כו' ואם היה מה"ת הוי בעי בדיקה עכ"פ ע"ש. וי"ל עוד דהוכיחו מדתנן פ"ק האומר תנו גט זה ומת לא יתנו לאחר מיתה וכמו דדייק בש"ס ריש כתובות דאין אונס בגיטין מהא דאם לא באתי כו' מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט ע"ש כמו כן כאן כיון דסתמא ואפי' קודם מותו אמר דאי אפשר שלא נטרפה דעתו כו' ולמה תני מת ליתני אפי' נשתטה וכ"ש מת וע"כ דדוקא מת דפקע האישות כמ"ש לעיל ואל"ה הי' פסול רק מדרבנן. עוד י"ל דהוכיח מדאמר בירושלמי דבגירש לאחר ל' ונשתטה תליא בפלוגתא דר"י ור"ל. וקשה קושית הרשב"א ז"ל מהא דאמר מהיום אם מתי דאומר מעת שאני בעולם והיינו מרגע אחרון ואז ודאי נטרפה דעתו ולמה מהני ולכך הוכיח שהוא דרבנן ושם לא תקנו לפסול משום עגונה וכה"ג ודוקא בנשתטה. והג"פ ופר"ח דחו קושית רשב"א הנ"ל דכונתו שיחול הגט רגע האחרון שאפשר לו לחול וכשנטרפה דעתו קודם כונתו על הרגע שקודם שנטרפה דעתו ומהני ע"ש

ונראה דדברי הרשב"א ז"ל נכונים לא מבעיא לשטת רש"י שם דלא אמרינן כלל נעשה רק באומר בפירוש מעת שאני בעולם ע"ש א"כ ודאי לא שייך דבריהם דאיך נכלל בלשון זה קודם שנטרפה דעתו הא לא אמר רק מעת שהוא בעולם כנ"ל רק אפי' לשטת תוס' שם דנעשה כאומר כו' משום שדעתו לאחר הגט רק כדי שיחול ע"ש מ"מ לדבריהם אם נטרפה דעתו יום א' קודם שמת א"כ הוי מגורשת גמורה משעה שנטרפה דעתו כיון דאז צריך שיחול בודאי ובאמת מבואר שם בש"ס דימים שבנתים או שהיא כא"א לכל דבריו או ספק ע"ש דקאי על בין הנתינה ובין המיתה ולא אישתמיט שום פוסק לומר שתהיה מגורשת משעה שנטרפה דעתו וע"כ דליתא אף שמת אח"כ אינה מגורשת משעה שנטרפה דעתו כנ"ל. עוד דעדיין קשה מהא דאמר בב"ב פ' י"נ דאם אמרינן שחל עם גמר מיתה שפיר היה הגט מהני וע"ש. ואף דאז נטרפה דעתו כנ"ל. ולכך הוכיח שפסול רק מדרבנן ולא תיקנו אלא בשוטה וכה"ג. וכן משמע קצת לשון הש"ס אין כותבין כו'. ודעת הטור וריא"ז הובא בש"ג שהוא בטל מה"ת

וכן נראה לע"ד מוכח מבעל העיטור שהוכיח דנשתתק אין הבדיקה משום דמספקינן ליה בשוטה דא"כ מאי מהני הבדיקה ניהו דהוא בדעתו בשעה שמצוה לכתוב מ"מ שמא אח"כ נשתטה בשעת כתיבה ונתינה והוי עתים חלום עתים שוטה קי"ל כר"י דאין כותבין עד שישתפה כו' ולכך הוכיח דהבדיקה רק לידע על מה אומר הן כו' ע"ש ואי נימא שהוא רק פסול דרבנן מאי ראיה דלמא אף דאנן מספקינן ליה בשוטה מ"מ מהני הבדיקה דכיון שבשעה שציוה לכתוב הוא בדעתו שוב אינו רק פסול דרבנן אף אם נשתטה אח"כ וספיקא דרבנן לקולא. ושפיר מהני הבדיקה לצאת מחשש דאורייתא לידע שבשעת ציוי הוא בריא כנ"ל. וע"כ דסבר שבטל מה"ת גם בנשתטה אח"כ וכדעת הטור כנ"ל

לכן נראה דבכל הנך גווני היא ספק מגורשת בנשתטה בין בשעת כתיבה ובין בשעת נתינה בין סמיא בידן ובין אין בידן כשהיה בריא בשעת ציוי הוי ספק דאורייתא כנ"ל וכן פסק הג"פ

ויש לעיין עוד בנשתטה. כיון דמסתמא אין הנייר של הבעל וצריכין לזכות לו כמבואר לעיל ס' ק"כ ומדברי הרא"ש ז"ל פ"ב דכתובות נראה דשוטה אין זכין לו דכיון דלא אתי לכלל זכי' ע"ש א"כ ממילא לא מהני בנשתטה שאין הנייר של הבעל ואף לפי המבואר בח"מ סי' רמ"ו דמזכין לשוטה ע"י בן דעת ע"ש מ"מ נראה דאינו אלא מדרבנן דלא עדיף מקטן לדעת הרבה פוסקים ע"ש. וממילא מה"ת לא מהני ובגט אין לסמוך על קנין דרבנן ולכך לא יקנה לו ג"כ עד שיבריא שיוכל לזכות לו מדאורייתא כנ"ל. ואף בסמיא בידן

כו'

(ט) אבל אחר שנתרפא כותבין ונותנין אפילו מיחה כו'. צ"ל דכונת הש"ע שהתחיל היה בריא כשציוה לכותבו כו' לאו דוקא רק שציוה ליתן ג"כ דבכתבו לחוד פשוט דהגט בטל מה"ת כשנתנוהו כיון שהי' בריא ואמר רק כתבו. ולא היה מחלק אח"כ בין סמיא בידן רק איירי שאמר תנו ג"כ כנ"ל. כ' הג"פ דבעודו ישן רשאין לכתוב וליתן ע"ש ופשוט בש"ס ריש פ' מ"ש ר"ל מדמי ליה לישן כו' דכיון דלאו מחוסר מעשה כותבין ונותנין ע"ש וכן מוכח ממה שהוכיחו תוס' סנהדרין דגם בעודו ישן מקריבין חטאתו ממתני' גטין כ"ח השולח חטאתו ממד"ה מקריבין כו' ולא חיישינן שמא ישן הוא כו' ע"ש. וממילא מוכח בגט ג"כ איך נותנין גט הנשלח ממד"ה שמא ישן וע"כ דרשאין ליתן אפי' ישן כהוכחת תוס' בקרבן הנ"ל: סימן קכד

סעיף א גט שכתבו על איסורי הנאה כשר מיהו בדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה אם כתב עליו הגט בטל

(א) גט שכתבו כו' מלשון הרמב"ם והטור משמע דאפי' לכתחלה מותר לכתוב. ובתוס' גטין ב' ע"ב כתבו להדיא דאע"ג דאסור לכתוב דמיתהני מאיסורי הנאה מ"מ הגט כשר ע"ש ומתוס' הנ"ל משמע דאיסורי דאורייתא איכא לכתוב הגט על א"ה ע"ש שהוכיחו דאפי' הי' בכתיבת קעקע איסור דאורייתא הי' הגט כשר מהא דכתב על איסורי הנאה כו'. ובח"מ מפרש גם דעת הרמב"ם כתוס' רק מצד דיני הגט רשאי לכתחלה ע"ש. וכן המחבר נקיט לשון הש"ס ומשמע כתוספות דדוקא דיעבד כו'. וקשיא לי מאי בכך שהוא דיעבד שכבר כתבו הגט מ"מ איך אמר דכשר היינו שמותר ליתנו לה והא אין הכתיבה הנאה כלל רק הנתינה שתתגרש בזה ואיך רשאי ליתנו לכתחלה הא נהנה מאיסורי הנאה וזה עיקר ההנאה דבשלמא בכתיבת קעקע כשכבר נכתב מותר ליתן לכתחלה דאיסורי דעבד עבד ואין תוספת איסור בהנתינה משא"כ באיסורי הנאה דעיקר האיסור הנתינה וזה לכתחלה. ודוחק לומר דכ'