חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קסו

דאם באמת נשתטה פסול מדרבנן ושוב בטל מה"ת מ"מ כיון שאינו ידוע כשר לגמרי אפי' מדרבנן ממילא שפיר כשר מה"ת אף שנשתטה ומיושב שפיר דלא חיישינן גם לדעת הטור כנ"ל

אמנם יש לדחות מ"ש בדעת הרמב"ם ז"ל למ"ש תוס' קדושין פ"ק אהא דבעי עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט כו' והקשו דהא גם שלא מדעתו מהני מטעם זכי' ותירצו דכיון דעשאו שליח מגרע גרע דרוצה דוקא בתורת שליחות ולא בתורת זכי' וכיון דהשליחות בטל לא מהני ע"ש וממילא גם כאן כיון שאמר כתבו קודם שנשתטה והיה כונתו רק בתורת שליחות וממילא כשנשתטה ובטל השליחות לא מהני בתורת זכי' ואף לשאר תירוצים שכתב שם דלא אמרינן סברא הנ"ל וכמ"ש לעיל י"ל דדוקא התם דהא יודע דאינו עושה שליח ומנ"ל דכוונתו היה דוקא בתורת שליחות ולכך לא אמרינן כנ"ל משא"כ כאן דהא לא ידע שנשתטה ואז היה ודאי כונתו בתורת שליחות ולא משום זכי' ולכך י"ל דלכ"ע לא מהני אח"כ מטעם זכי' כנ"ל ואינו מוכרח

ומ"מ יש לישב קושית ב"ש הנ"ל מהא דשחט בו שנים כו' דהתם כיון דיודע דא"א אח"כ ליתן בודאי ויהיה ספק נשתטה שוב י"ל דהי' כונתו בתורת זכיה ובפרט כיון דרמז שיכתבו ולא אמר בפירוש שפיר אמרינן דהיה כונתו בתורת זכי' כיון דאי אפשר בענין אחר ולכך שפיר מהני מה"ת ולא חיישינן שמא נשתטה כנ"ל. אך י"ל כיון דאפשר בבדיקה גם בשעת נתינה שוב אינו מוכרח דהי' כונתו בתורת זכי' כנ"ל. ומיושב בזה קושית מהרש"א ריש פרק מ"ש אתוס' שהוכיחו דהא דשחט בו ב' כו' איירי בלא בדיקה דאל"ה לא הוי פריך מידי והקשה דלמא הוי סבר דדמי לקורדייקוס דלא מהני בדיקה ע"ש. ולמ"ש אתי שפיר דאי נימא דלא מהני בדיקה שוב מהני מטעם זכי' כיון דאי אפשר כנ"ל. וג"כ לא הוי פריך מידי לר"י דדלמא מודה בהא דמהני כנ"ל משא"כ בנשתטה דלא היה יודע והי' כונתו בתורת שליחות כנ"ל והוכיחו דמהני בדיקה ואיירי בלא בדיקה כנ"ל וא"ש

אמנם מדברי הירושלמי מבואר לכאורה דאין הטעם משום כל מלתא דלא מצי עביד כו'. דהא אמר בנתן לה גט ואמר לא תתגרשי בו עד לאחר ל' ונשתטה תלוי ג"כ בפלוגתא דר"י ור"ל ובזה לא שייך טעם הנ"ל וע"כ הטעם דצריך שבשעת חלות הגט יהי' הבעל ראוי לגרש כנ"ל

אך י"ל מ"מ הטעם כנ"ל רק דלא בעינן בשעת עשיית השליחות שיהי' מצי עביד רק בשעה שעשאו שליח כנ"ל רק דכמו שכתבו תוס' נזיר י"א דלמ"ד דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אף דלא מצי עביד אז שיחול מיד מ"מ כיון דמצי עביד אז שיחול אח"כ בשעה שעושה השליח הדבר שפיר נקרא מצי עביד כיון דמעשה זו שעושה השליח עכשיו שחל עתה הי' יכול הוא בעצמו לעשות כשעשאו שליח כו' ע"ש וא"כ י"ל ג"כ להיפך דבעינן דוקא לדידן שבשעה שעושהו שליח יהיה מצי עביד בעצמו שיהי' חל בשעה שעושה השליח הדבר דמעשה זו עצמה שעושה השליח שחל עתה צריך שיהיה המשלח מצי עביד אז. ובכל דוכתי שפיר היה יכול המשלח לקדש ולגרש אז שיחול אחר זמן היינו אז בשעה שמקדש השליח כיון שראוי גם אז ולא הוי דבר שלא בא לעולם ולכך כאן בנשתטה אח"כ אין השליח יכול לגרש דהא איגלאי מלתא שלא הי' מצי עביד אז שיחול עתה דהא לא מהני כיון שאינו ראוי בשעת חלות הגט ודייק שפיר הירושלמי דתלי' בפלוגתא הנ"ל דאי הוי מהני בנותן מעצמו על אחר ל' ונשתטה הי' מהני גם בשליחות דהא הוי מצי עביד אז גם על עכשיו כנ"ל

והנה טעם ירושלמי הנ"ל כתב הפ"י ושאר פוסקים שא"י למה לא יועיל בכה"ג בנותן מעצמו שתתגרש לאחר ל' כו' ע"ש. ולע"ד נראה דאפשר לומר דהא קי"ל בלאחר ל' ונתקרע הגט או נאבד קודם דלא מהני בש"ס פ"ג דקדושין ובכמה דוכתי וכן בקנין סודר לא מהני משום דהדר סודר למרי' ובמשיכה וכה"ג משום דכלתה משיכתו וצריך שיהיה הקנין קיים אז כשחל

ולכאורה קשה למה מהני בגט כשאומר שתתגרש לאחר ל' כו' הא בשלמא בשאר קנינים שא"צ נתינה רק שיהי' ביד הקונה כמו משיכה וכה"ג שייך שפיר כיון שהוא בידו בשעת חלות מהני דעדיין הקנין קיים. אבל בגט דבעינן ונתן בידה שהבעל יתן מיד ליד. וא"כ לענין הנתינה הא לאחר ל' כבר כלתה נתינתו דאז אין כאן נתינה והא טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני. ומה שקיים אחר ל' הוא רק שהגט בידה אבל הנתינה כלתה אז ואיך תתגרש הא הקנין שתתגרש על ידו דהוא הנתינה כבר כלתה אז ולמה יהי' מהני אף שהגט בידה כנ"ל. אמנם נראה הטעם פשוט דהא קי"ל פרק הזורק בעייק לה חרצי' ושלפתו. דמהני כיון שסייע בנטילתה וכיון שתחלת הנתינה הי' על ידו מהני והוי מה שנוטלת היא אח"כ ע"י הסיוע שלו כאלו נתנו בעצמו כיון שסייע מתחלה שתוכל ליטול אח"כ ע"ש ובש"ע וא"כ במגרש לאחר ל' ניהו דכלה אז הנתינה מ"מ כיון שהגט קיים בידה ומה שהוא בידה הוא ע"י הנתינה שנתן קודם ל' יום שפיר הוי אז הנתינה קיימת ולא כלתה דהא הנטילה ע"י סיוע שלו עדיין קיים כיון שתחלת הנתינה הי' על ידו והוי גמר הנתינה אז לאחר ל' ושפיר מהני. והנה היכא שנשתטה באמצע הנתינה או בעייק לה חרצי' וקודם שקבלתו נשתטה י"ל דלא מהני דהא קי"ל דאין עבד נעשה שליח לגט משום שאינו בתורת גיטין דצריך שיהיה הנותן בן כריתות. וא"כ להסוברים דלא [כתוס'] רק דחרש שו"ק לא הוו בני כריתות א"כ ממילא דצריך להיות הבעל הנותן בן כריתות בשעת נתינה וכיון שנשתטה באמצע הנתינה ניהו דאין צורך עוד למעשה שלו מ"מ כיון שצריך להיות דוקא בן כריתות ממילא לא מהני כשנשתטה ואינו בן כריתות בשעת גמר הנתינה כנ"ל

וא"כ ממילא מיושב דברי הירושלמי הנ"ל דהא בלאחר ל' כל הטעם דמהני הוא כמ"ש דלא כלתה הנתינה והוי גמר הנתינה אחר ל' כנ"ל וא"כ ממילא לא מהני כשנשתטה קודם דבשעת גמר הנתינה לא הוי בן כריתות וכיון שצריך הנתינה מבן כריתות לא מהני כנ"ל ויש לדחות דכיון דמהני נטילתה ע"י סיוע שלו א"כ ממילא כיון שבשעת תחלת הנתינה הי' בן כריתות א"כ הוי נטילתה ע"י סיוע שלו שהי' אז בן כריתות ואין קפידא שוב במה שנשתטה אח"כ כנ"ל. ואינו מוכרח די"ל דכל הנתינה צריכה להיות כשהוא בן כריתות ואף שמהני אח"כ ע"י שהוא מכוחו צריך להיות ג"כ מכח בן כריתות

עוד י"ל למאי דבעי למימר בש"ס ריש פרק הזורק דפריך ידה מי לא קניא ליה לבעל ולא הוי ונתן בידה דאין לה יד לקבל ומשני גיטה וידה באין כאחת כיון דמתגרשת בזה. ואח"כ דחה הש"ס דיד דאשה לא קשיא דניהו דקא קניא ליה למעשה ידי' ידה גופא לא קניא ליה והקשו תוס' ורשב"א הא הוי כמו חצר כיון