חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קנד

דילן דבעי ר"י משמואל באמר להם כתבו ותנו ואמרו לסופר וכתב וחתמו הם ואמר תצא והדבר צריך תלמוד כו'. ולא כתב למה מהפך הגירסא ע"ש והיינו מטעם שכתבנו. וג"כ דוחק לשנות הגירסא חנם גם הלשון ששינו את עדותן לא משמע כן דהא חתמו הם רק הכתיבה שינו כנ"ל. גם לא נזכר כלל וצריך לשנות לגמרי ע"ש ועדיין צ"ע

ויותר נראה לפרש דאיירי הירושלמי כפשוטו שלא חתמו הם רק ציוו לאחרים כנ"ל. רק דהא לא כתב שעשאם שלוחים על הנתינה רק איירי שנותן הגט בעצמו אח"כ ומרוצה על מה שלא חתמו הם וא"כ כיון דקי"ל ע"מ כרתי רק שיפסל מטעם קפידא דבעל א"כ יכול למחול אח"כ כמו בכולכם דהוא משום תנאי דיכול למחול אח"כ ולכך אתי שפיר דאמר שמואל ה"ז גט דהוא סבר כר"ע דע"מ כרתי רק הא דאמר הדבר צריך תלמוד דסבר דמיפסל עכ"פ מדרבנן משום מזויף מתוכו כיון דמילי לא מימסרן לשליח כנ"ל והוי חתימה שלא לשמה שלא בציוי הבעל ואעפ"כ כשר מה"ת ואתי שפיר. ואין מהצורך לשנות הגירסא כנ"ל אבל היכא שעשאם שלוחים על הנתינה ג"כ ולא מחל אח"כ שפיר הגט בטל מה"ת כמו בכולכם כמ"ש. ואתי שפיר שלא הביאו הפוסקים ירושלמי הנ"ל. דזה פשוט דפסול מדרבנן ומה"ת כשר כיון דע"מ כרתי כנ"ל

לכן נראה דהגט בטל מה"ת בכה"ג שאמר חתמו וציוו לאחרים ולא מחל כנ"ל. וכמ"ש תוס' בכתב הגט לר"מ דאף דמצאו באשפה כשר מ"מ פסול כששינו. וכן כתבו דהוי מצי למבעי להיפוך בציוו לאחרים לחתום וכתבו הן כו' ואף דהא סברי דעידי מסירה כרתי וא"כ מה בכך דכתב ידן הוא מ"מ לא מיפסל אלא מדרבנן ולרוב הפוסקים לא תצא. וע"כ כנ"ל דאי כתבו כתב ידן הוא ושינו ואמרו לאחרים לחתום: (חסר) סימן קכא

סעיף א צריך שיהי' בדעתו בשעה שמצוה לכותבו לפיכך אם אחזו רוח רעה בשעה שמצוה לכותבו אין כותבין אותו אפילו לכשיבריא וכן השיכור שהגיע לשכרותו של לוט ואמר כתבו אין כותבין. ואם לא הגיע הרי זה ספק

(א) צריך שיהי' בדעתו בשעה שמצוה כו'. דבין להפוסקים דבעי שליחות או לא עכ"פ בעי ציוי הבעל משום לשמה ובאחזו קורדייקוס אין ציויו כלום ובטל מן התורה כמו כתבו בלא ציוי הבעל ולא מהני בדיקה. דלא מספקינן כלל אלא הוא בחזקת ודאי שוטה ואפילו לקולא ולא הוי ספק. ובב"י דייק לה דלא הוי ספק מלישנא דמתניתין מי שאחזו כו' ואמר כתבו לא אמר כלום משמע שאינו מועיל כלל עיין שם. ולעניית דעתי מוכרח מסיפא באמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום ומבואר דאפילו לקולא סמכינן דשוטה הוא כו'. ויש להסתפק בכתבו בעצמו הבעל בהיותו שוטה או קורדייקוס ונתפקח אי יכול ליתן הגט. או נימא דוקא כשמצוה לכותבו כו' אז כיון שאין בו דעת ורצון לא מיקרי ציוי מה שאין כן בכתבו בעצמו

והנה באין גדול עומד על גביו נראה דודאי לא מהני דהא בעי לשמה אף שכותב בעצמו וכאן אין בו דעת. וכמבואר בש"ס פרק כל הגט הכל כשרין לכתוב הגט אפילו חרש שוטה וקטן כו' ומוקי לה בגדול עומד על גביו. וכן בש"ס חולין י"ב דאמר מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה כו' מבואר דאי בעי כוונה לא מהני כו' ופשוט. אמנם היכא שגדול עומד על גביו ומלמדו לכתוב לשמה י"ל דמהני כמו שמבואר במשנה דהכל כשרין לכתוב ט' דשוטה וגדול עומד על גביו יש לו דעת לכתוב לשמה. ובשלמא לענין הנתינה לא מהני עומד על גביו דמ"מ אין לו רצון להקנות מה שאין כן לענין הכתיבה שאינו רק משום כוונה ובעומד על גביו מהני כוונתו. ויכול שפיר ליתנו כשנתפקח כנ"ל. ואף לדעת הרמב"ם ז"ל דבעי שייר מקום התורף אפי' בגדול עומד על גביו. מ"מ להרבה פוסקים אינו אלא מדרבנן עיין שם. גם להרבה פוסקים הטעם משום דבעי שליחות וחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות נינהו ולכך לא מהני בכתיבת התורף גדול עומד על גביו עיין שם בתוס'. מה שאין כן בכותב בעצמו י"ל דמהני לכ"ע בגדול עע"ג כנ"ל

אמנם נראה להיפך דע"כ לא קאמר בש"ס דחרש שוטה וקטן כשרין לכתוב בגדול עומד על גביו אלא כשהבעל פיקח וראוי לגרש ואין הריעותא רק משום דלא בני כוונה לשמה נינהו כו'. אבל כשהבעל שוטה י"ל דלכ"ע לא מהני. דהא אמר בש"ס יבמות נ"ב האומר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט ולאשה דעלמא אינו גט כו' לפי שאין בידו לגרשה בשעת כתיבה. כן פי' רש"י ז"ל דבעינן שבשעת כתיבה יהי' ראוי לגרשם ובתוס' ז"ל עיין שם. וכן הרמב"ם ז"ל פי' משום לשמה דלא מיקרי וכתב לשם כריתות כיון שאינו יכול לגרשה אז עיין שם. וא"כ ממילא גם כאן כיון שהוא שוטה בשעת כתיבה ואינו יכול לגרשה דלענין נתינת הגט לא מהני גדול עומד על גביו. ממילא לא מהני הכתיבה ג"כ אף שכותב בעצמו דלא מיקרי לשמה כלל. וא"ל דלשיטת תוס' גם התם דוקא באמר ללבלר אבל בכותב בעצמו מהני. זה אינו דהטעם התם הוי רק משום מילתא דלא מצי למעבד השתא לא מצי משוי שליח. ומוכח דאינו יכול לכתוב בעצמו ג"כ. ואף שיש לפרש דדוקא על הנתינה קאי דלא מהני משום דלא מצי עביד כו'. ועיין במשנה למלך פ"ו מה"ג בהגהות שפי' כן מ"מ אינו נראה כן עיין שם. רק דגם הכתיבה לא מהני דהא לא הוזכר בש"ס רק הכתיבה. וכן מפי' רש"י ז"ל. ומכש"כ להרמב"ם ז"ל. ואם כן גם במ"ש לא מהני אף שכותב בעצמו. ועוד דהא חזינן לקמן באמר כתבו כשהי' בריא ונשתטה דלא מהני הכתיבה כו' וע"כ הטעם אי משום דלא מצי עביד בעצמו אז כשכותב או משום דבעינן שיהי' ראוי לנתינה בשעת כתיבה ועיין שם מ"ש לקמן. וא"כ מוכח דגם בכותב בעצמו לא מהני, דאי לאו הכי הוי מצי עביד בעצמו ג"כ ע"י עומד על גביו. וכיון שנעשה כמותו קודם שנשתטה והי' מהני וע"כ דגם בעצמו לא מהני

אך י"ל דזה שוב מחוסר מעשה שיהי' גדול עומד על גביו ולר"י נקרא לא מצי עביד אף דסמי' בידן ולכך לא מהני ע"י שליח מה שאין כן בכותב בעצמו. ויש לדחות. ועוד דא"כ גם לר"ל בשוטה יהי' נקרא סמי' בידן דמצי עביד ע"י עומד על גביו כנ"ל. וע"כ דלא מהני כנ"ל. אך להרמב"ם ז"ל שאינו רק פסול דרבנן בנשתטה אחר שציוה ע"ש הי' אפשר דגם בהנ"ל אינו רק מדרבנן. אך אינו נראה דדוקא שם שנעשה השליח כמותו כבר כשהי' בריא ואינו צריך דעתו כלל והוי לשמה משא"כ בהנ"ל. ועיין לקמן

עוד נראה דהא כיון דלענין נתינת הגט לא מהני עומד על גביו וכן בשאר קנין לפי שאין בני דעת