חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קנב

בחתימה והיכא שאמר אמרו ועשו כן ולא שינו מציויו יהי' בטל מה"ת כנ"ל. ובשלמא באמר חתמו סתם והם אמרו לאחרים בזה שפיר שייך כנ"ל דאף דלא בעי שליחות מ"מ כיון שאמר חתמו רוצה שיחתמו הם וממילא כיון שאמרו לאחרים ומילי לא מימסרן שינו ממה שאמר הבעל וכמו בכולכם כמ"ש לעיל. וזה נראה מוכרח וראיה לזה מדאמר בש"ס כ"ט גבי זיל יהבי' לאבא בר מניומי דפריך והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא ולא מצי משוי שליח. וקשה דמבואר בש"ע סי' קמ"א דעת הגאונים ז"ל דלענין ליתן הגט לשליח להולכה לא בעי שליחו' כלל ויכול לשלוח הגט ע"י נכרי דמעשה [קוף] בעלמא הוא ע"ש וא"כ מאי פריך דשליח שלא ניתן לגירושין הוא מה בכך דאין השליחות מועיל הא ליתנו לאבא בר מניומי א"צ שליחות כלל. וע"כ דניהו דלא בעי שליחות מ"מ כיון שאמר לו יהביה לאבא בר מניומי הוי קפידא שיתן הוא רק אם הי' יכול לעשות שליח היה כמותו והוי כאלו יהביה איהו ופריך כיון דלא ניתן לגירושין ולא מצי משוי שליח ממילא הוי שינוי ממה שאמר הבעל ולא מהני כנ"ל ומוכח כנ"ל. וגם כאן בחתימה אף דלא בעי שליחות מ"מ כיון שאמר חתמו ומילי לא מימסרן כו' הוי שינוי ובטל. וכן בכתיבה לר"מ כנ"ל

אמנם זה בסתם חתמו אבל באומר אמרו ועשו כן למה יהי' בטל. ומ"ש דאמרינן שטעה וסבור דמהני שליחות. תמוה מנין לנו לומר כן ולהחזיקו בטועה דמהני שליחות כיון שאמר סתם אמרו לפלוני ורוצה שיאמרו להם כנ"ל אבל לזה אין שום טעם שנאמר דבר חדש דסובר דבעי שליחות ורוצה דוקא שיהיה מועיל בתורת שליחות. דא"כ בהא דתנן הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חשו"ק וכ' התוס' ורוב הפוסקים משום דלא בעי שליחות בכתיבה ע"ש. וא"כ כשאמר להם כתבו יהיה בטל כמו כאן דנימא דטועה ורוצה דוקא בתורת שליחות וכיון דלאו בני שליחות בטל וצריך לומר דאיירי שאמר בפירוש לא בתורת שליחות. והוי להו להפוסקים לחלק בזה דכשאמר כתבו סתם כמו בכל מקום בטל אפי' גדול עומד ע"ג וע"כ דאין חילוק. ועוד דפריך התם בש"ס והתניא פסול ומשני לענין הובאה אתמר כו' ולמה לא משני לענין כתיבה כשאמר סתם כתבו כנ"ל. ועוד שהקשו שם תוס' ורמב"ן ור"ן ז"ל מהא דעשו עדים שליחותן כו' ומאי קושיא הא התם אמר להם כתבו כנ"ל ואף דלא בעי שליחות בכתיבה בעי התם כנ"ל כיון שאמר כתבו. ועוד דהא הגאונים ז"ל כתבו דהיכא דיהיב גיטא לנכרי ואמר זיל אמטיי' ניהלי' לישראל פלוני ליתנו לה מהני משום דא"צ שליחות לענין ליתנו לשליח ע"ש. ולהנ"ל נימא ג"כ כיון דאמר אמטייה ניהלי' רוצה דוקא בתורת שליחות וכיון שאין שליחות לנכרי בטל כנ"ל. ובזה י"ל כדאמר ריש התקבל אדם יודע שאין שליחות לקטן ונתן לשם הולכה כו' ע"ש וע"כ דזה פשוט ולא טעו אינשי ולכך הכל כשרין לכתוב כו' חשו"ק דכיון שיודע שאין להם שליחות כנ"ל ודאי לא הי' כונתו בתורת שליחות אף שאמר כתבו וכן בכותי באמר אמטיי' ניהלי' כו'. אבל בהא דמילי לא מימסרן כו' י"ל דטעו אינשי. והוא דוחק

ועוד דהא כל הטעם דאי כת"י הוא הוי כתב הגט כאומר אמרו לשטת תוס' ז"ל הוא משום דחתם סופר ועד פסול וודאי לא הי' כונתו על הכתיבה וחתימה דמסתמא יודע הדין שפסול וא"כ איך נימא בשביל זה דהוי כאומר אמרו וטועה דמילי מימסרן לשליח למה פשוט יותר דחתם סופר ועד פסול מהא דמילי לא מימסרן אדרבה זה קי"ל דבטל וזה לרוב מ"ד כשר. ובזה אנו משנים ממשמעות הלשון כדי שלא נאמר שטעה דחתם סופר ועד כשר. ובזה נוסיף מה שלא אמר כלל ונאמר שטעה דמהני שליחות והיה כונתו בתורת שליח דוקא מה שאין שום משמעות מלשונו

וכן נראה מדברי רש"י ז"ל לעיל י"ב גבי ערכאות שכ' רש"י דמזויף מתוכו שמא אתי למימסר באפייהו כו' ע"ש והפי' הפשוט שיסבור שהם ישראלים ע"ש ברשב"א ז"ל וא"כ למה ליה שימסור בפניהם הא בל"ז בטל ניהו דע"מ כרתי הא כיון שאמר חתמו והי' סבור שהם ישראלים ובני שליחות הי' כונתו בתורת שליחות וכיון שבאמת הם כותים ואין שליחות לכותי שוב ממילא בטל אף כשמוסרו לפני כשרים כנ"ל. אך יש לפרש שם בדברי רש"י פי' אחר ע"ש לא שיטעה הבעל כו'. גם לשון התוס' עצמו אינו מורה כדבריהם שמתחלה כתבו ניהו כו' היכא שציוה מודה ר"מ שצריך לעשות ציויו. והיינו רק שצריך לעשות ציוי הבעל. ואח"כ כתב דהוי כאלו אמר בפירוש אמרו ולא סגי במצאו באשפה והיינו ג"כ שלא נעשה ציויו והיה להם לומר רבותא טפי דאפי' נעשה ציויו בטל ומה להם להזכיר מצאו באשפה כאן. אלא ע"כ דליתא והפי' הפשוט בדברי תוס' הוא דלא סגי להו בתירוצא קמא אף דהאמת כן דשמואל סבר כר' אלעזר דע"מ כרתי היינו משום דעדיין קשיא להו דאמר בש"ס א"א בשלמא כו' היינו דקתני ילמדו ויכתבו כו' ומפרש במשנה יכתבו ויתנו היינו כתב הגט וקשה רישא דתנן באמר לשנים או לג' כתבו לר"מ הרי אלו יכתבו כו' ואיך נימא דכתב הגט הוא הא לר"מ מצאו באשפה כשר. וזה דוחק דמתניתן בתרי גווני ולכך כתבו א"נ דאף לר"מ כו' כיון שאמר כתבו צריך לעשות ציוי הבעל ולכך יכתבו בעצמם אי כתב הגט הוא גם לר"מ דאם אמרו לאחרים כיון דמילי לא מימסרן כו' הוי שינוי ממה שאמר הבעל. ואח"כ כתבו אליבא דאמת דאפי' אי כ"י הוא לא סגי במצאו באשפה כיון דהוי כאומר אמרו צריכין לקיים ג"כ ציויו ולומר לאחרים לכתוב כנ"ל אבל לא שלא יהי' מהני כשעשו כן כו'. ומאי דפריך אח"כ לשמואל ואמר דמודה ר"י באומר אמרו. היינו משום דהא שמואל סבר באמת כר"א דע"מ כרתי ופריך שפיר אף אי כ"י הוא מאי מהני ומשני דמודה ר"י כנ"ל והא דהוצרכו תוס' לכתוב ולסיים זה דלא סגי מצאו באשפה היינו דעוד היה קשה בסיפא לר"מ באמר לג' תנו יאמרו לאחרים ויכתבו דברי ר"מ ולמה יאמרו כלל לאחרים לכתוב הא גם מצאו באשפה כשר לר"מ ולס"ד דמתני' קאי על הכתיבה למה תני כנ"ל. ולכך הוצרכו לומר דלא מהני בכה"ג מצאו באשפה. ולכך גם באומר לג' תנו כיון דהטעם דהוי כאומר אמרו משום שדרך ב"ד כו' צריכין לעשות כמו שאמר הבעל ולומר לאחרים עכ"פ לכתוב גם לר"מ כו'. כן נראה לע"ד פי' דברי תוס' ולא כפי' הנ"ל

ולכאורה היה נראה קצת ראיה לדברי פי' הנ"ל מתוס' קדושין כ"ג ע"ב ד"ה עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו וכתבו תוס' דאף דמהני שלא מדעתו משום זכי' מ"מ כשאמר לו לך וקבל גיטי מגרע גרע כיון שעשאו שליח והשליחות לא מהני ממילא בטל ולא מהני בתורת זכי' כנ"ל. ולכאורה הוא ממש כנ"ל דגם שם י"ל כן מנין לנו מה שאמר לך וקבל גיטי שהי' כונתו בתורת שליחות וטועה דמהני שליחות שמא הי' ג"כ רק כונתו לך וקבל גיטי בתורת זכיה כיון דמהני אפילו שלא מדעתו משום זכי':