חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קנ

עומד במקום הבעל אלא אם כן שומע מפיו ולמה זה הא כתב אח"כ דבכל שליחות מהני שלא בפניו כמו בשליחות קבלה וכהאי גוונא ע"ש. וא"כ למה בכתיבה לא יהי' עומד במקום הבעל אף שלא בפניו כיון שבאמת הוי שלוחו וכמותו וכאלו בעצמו כתבו. דבשלמא באותן שאינם בני שליחות או באמרו מדעתיכם שאינו נעשה שלוחו כלל רק דמ"מ היה מהני משום דלא בעי שליחות בכתיבה רק לשמה הי' שייך סברתו דלא גלי קרא רק בשומע מפיו אבל בשלא בפניו כיון שהוא שלוחו למה לא יהי' מהני והי' אפשר דסבר דלא שייך כלל שליחות בכתיבה שהכתיבה עצמה הוי מילי כמ"ש לעיל רק משום לשמה מהני ולכך בעי מפיו שיהי' עומד במקום הבעל דוקא. אך דוחק שם בדבריו ע"ש

והיה אפשר לומר עוד טעם באמרו מדעתיכם דלא חשיב לשמה. למ"ש בש"ע קל"ט דאף שאמרה להתגרש אני רוצה אמרינן שמא חזרה בה והוא מירושלמי דדוקא כשעשתה שליח לא חיישינן שמא בטלה כל זמן שלא נודע לנו כיון דשלוחה כמותה משא"כ בלא שליחות רק מחמת הדיבור שאמרה רוצה אני אמרינן שמא חזרה בה ע"ש. וא"כ לכאורה בכתיבה באותן שאינן בני שליחות ואעפ"כ מועיל כמ"ש הרמב"ן ז"ל דהוי לשמה כיון שהוא בציוי הבעל ע"ש וא"כ קשה דאינו לשמה שמא חזר בו הבעל ואינו ברור בשעת כתיבה שרוצה עדיין כיון שלא הי' שליחות רק מצד הדיבור שרוצה וכמו התם גבי האשה כנ"ל ושוב לא יועיל אף שבאמת לא חזר בו. אלא א"כ עומד הבעל בשעה שכותב ורוצה כנ''ל

אך י"ל כדאמר בש"ס גטין נ"ה אם איתא דבטליה לעדים הוי אמר כיון שאמר מקודם להם ראו גט כו' ע"ש וכן כאן אם היה חוזר בו מלכתוב היה אומר להסופר כיון שציוה לו כנ"ל. אמנם באומר אמרו שייך שפיר שמא חזר בו ובאמת אמר לראשונים ואין הסופר יודע בשעת כתיבה שלא חזר בו כיון שלא אמר לו לכתוב ושליחות אין כאן דמילי לא מימסרן כו' ושייך שמא חזר בו ושוב אינו לשמה ברור ואף שלא חזר בו לא מהני כנ"ל. ואף שהראשונים עומדים בשעת כתיבה ואומרים שלא אמר להם. מ"מ י"ל דלא שייך בזה אם איתא הוי אמר להו כיון שאין הם בעצמם הכותבים למה היה לו לומר להם דמ"מ יכתוב הסופר ולכך לא הוי לשמה משא"כ אי הוי מילי מימסרן לשליח והיה שליחות גמור ובזה לא חיישינן שמא חזר בו. ולכך חלי אי מילי מימסרן כנ"ל. רק בממנה שלא בפניו לא שייך זה דאז הוי שליחות. אך יש לדחות דדוקא התם שייך שמא חזרה בה כיון שבאמת חוב לה ובקבלה זו תתגרש אמרינן שחזרה בה ולא תתגרש משא"כ כאן למה יחזיר בו מהכתיבה הא אף שיכתבו בידו שלא ליתן לה הגט. אך ז"א דגם שם תוכל למחות כיון שהוא שלא בפניו. אך י"ל דמ"מ אינו שוב זכות. אך גם כאן אינו לשמה שוב כיון שחזר בו כנ"ל. ואינו מוכרח

עוד י"ל הטעם גם בממנה שלא בפניו דלא חשיב לשמה. למ"ש תוס' י"ט דלכך לא חיישינן אף בשליחות של נתינה שמא ביטל הוא וחזר בו כו' משום שסומך ויודע שיתן מיד ואולי כבר נתן משא"כ בלאחר ל' כו' או משום דאית ליה קלא כשכבר נכתב ונחתם ומבטל ע"ש. והטעם שסומך שיעשה הדבר הוא משום חזקה שליח עושה שליחותו כדאמר פרק האומר בקדושין דסמכה דעתיה כו'. והנה תוס' פרק התקבל כתבו בקדושין לא שייך חזקה דעושה שליחותו כיון שאינו בידו דשמא לא תרצה להתקדש ודוקא בגט וכה"ג שביד השליח כו' ע"ש. והנה בכתיבה כשציוה לכתוב דלא חיישינן שמא חזר בו וביטל וכאן לא שייך דאית ליה קלא כיון שלא נכתב עדיין כמ"ש תוס' שם. רק טעם הא' כיון שסומך דודאי עשה שליחותו אינו מבטל. וא"כ זה שייך כשעושהו שליח לכתוב בפניו ושפיר בידו לכתוב ושייך חזקה הנ"ל. אבל באומר אמרו או ממנה שלא בפניו ושולח לו דבזה אין ביד השליח הראשון דשמא לא ירצה השליח שני לעשות השליחות ולכתוב כיון שהיה שלא בפניו וא"כ לא שייך החזקה הנ"ל כמו בקדושין כמ"ש תוס' ואינו סומך על זה כנ"ל וממילא יש חשש שמא חזר בו וביטל וממילא בשעת כתיבה אינו לשמה ברור דאינו יודע אם הוא לשם גירושין כנ"ל. ולכך לא הוי לשמה ואף שלא חזר בו [לא[ מהני. ובקדושין אף דלא שייך החזקה מ"מ לא שייך החשש שמא חזר בו דמה בכך מ"מ כיון שבאמת לא חזר בו מהני משא"כ בכתיבה דלא הוי לשמה. אך טעם זה הוא כהרא"ה דאף אי מילי מימסרן לא הוי לשמה כנ"ל. או י"ל דאי לא מימסרן ואינו שליח לא שייך החזקה כו' משא"כ אי מימסרן כנ"ל

ובאמת גם להפוסקים דבעי שליחות בכתיבה קשה להבין דברי הרמב"ן ז"ל דכיון דמינוי שליחות שלא בפניו מהני בכל הדברים למה לא יועיל בכתיבה וצריך ג"כ לומר טעמים הנ"ל משום לשמה ע"ש

ולדברי הרמב"ן ז"ל יש לישב מ"ש לעיל דקשה למ"ש הר"ן דאי הוי מילי מימסרן כו' הי' נקרא שומע מפיו מה ששומע מפי השליח ע"ש וא"כ כיון דשליח הראשון מהני במילי ולענין זה הוי רק שליחות ראשון על הציוי שיהיה כציוי הבעל ע"ש. ולהנ"ל י"ל כיון דמבואר בש"ס נזיר י"ב דכל מלתא דלא מצי למעבד השתא לא מצי משוי שליח על אח"כ ע"ש ועיין בתוס' שם גבי לושי קמח והפרישי חלה ע"ש. וא"כ כיון דכאן בכתיבה לא מהני שליחות שלא בפניו כמ"ש הרמב"ן וא"כ לענין עשיית השליח על הכתיבה לא מצי למעבד השתא דשלא בפניו לא מהני וממילא אינו יכול עתה לעשות שליח על עשיית הסופר שליח שיהי' מועיל אח"כ מה שהוא בפניו של השליח שהוא כמותו כיון דאז לא מצי למעבד. ואף שהיה בידו לילך אל השליח ולצוות מ"מ אף שבידו לא מהני בשליחות כמ"ש תוס' שם

ואין לומר דא"כ גם בשליח להולכה נימא כן כיון שאין האשה כאן ואי אפשר ליתן לה ולא מצי למעבד השתא לא יוכל לעשות שליח. דז"א דהתם אינו משום שאינו מועיל רק שאי אפשר ואין מה לעשות אבל כאן שהוא מצד שאינו מועיל עשיית השליח שלא בפניו כנ"ל ויש לדחות דקי"ל שבת פרק הבונה דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ע"ש. דא"כ פרק השולח אי בטלו אינו מבוטל איך מהני שלח אחריו שליח הא לא מצי הוא למעבד השתא כיון דביטלו שלא בפניו לא מהני ולא מצי למשוי שליח על הביטול והוי כמו כאן בהנ"ל. ואינו מוכרח דשם הוי רק מחמת חשש ממזרות או עגונות וכיון ששלח אחריו שליח ונסתלק החשש ובלא החשש הי' יכול לעשות גם בעצמו משא"כ כאן דלא מהני מדאורייתא כנ"ל. ועוד שם יכול לבטל גם שלא בפניו שכשיודע להשליח יהי' אז בטל וזה שפיר יהיה מהני דלא שייך תקנות עגונות וממזרות וממילא יכול לעשות שליח על אז ג"כ כמ"ש תוס' גבי חלה שם דיוכל ליקח עיסה ולהפריש שיהי' חלה כשיהי' נילוש ע"ש. משא"כ כאן דאינו מועיל כנ"ל: