חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קמח

סתם דאומר אמרו פסול דמילי לא מימסרן כו' והקשו דהי' לו לומר שהוא ספק כמו בגט עיין שם. ולמ"ש מיושב דבגט דוקא דלענין חתימה ודאי אינו בטל מן התורה באומר אמרו כיון דקי"ל עידי מסירה כרתי ואינו רק מזויף מתוכו. ורק לענין הכתיבה ובזה לא בעי שליחות רק משום לשמה ולכך הוי ספק משום דסתמא לשמה כנ"ל. אבל במתנה דאיירי רק לענין חתימה כמ"ש ס"ק י"ז ובחתימה בעי שליחות מן התורה וממילא בטל באומר אמרו בודאי כיון דמילי לא מימסרן כו' כנ"ל

ובזה יתישב ג"כ מה שהקשה הרשב"א ז"ל מאי פריך הניחא למאן דאמר כשר ולא תעשה כו' דלמא סבר שמואל באמת דלא תעשה כו' עיין שם. ולמ"ש אתי שפיר דאי סבר דלא תעשה אם כן ממילא תצא ג"כ דהטעם דכשר אומר אמרו לשמואל הוא כנ"ל דחשיב לשמה וממילא ע"כ סבר דכשר ותעשה. ולס"ד באמת צריכין לדחוק מה שאין כן למסקנא כנ"ל. גם מיושב מה שהקשו מאי פריך ממתניתין דילמא כו' דלמא לכתחלה משום דלא תעשה הוא. ולהנ"ל אתי שפיר דא"כ ממילא תצא כנ"ל

עוד יש ניישב לפי מה שכתב תרומת הדשן סי' קפ"ח הובא בש"ע י"ד הלכות חלה דהיכא דליכא קפידא הוי בכל מקום זכות וזכין שלא בפניו אף בהפרשת חלה דבעי שליחות יכול להפריש שלא מדעתו דזכיה מטעם שליחות ונעשה שלוחו ממילא. ודוקא בתרומה פרק ב' דבבא מציעא שמקפיד שאיש אחר לא יפריש שלא מדעתו שא"י דעתו אם בעין יפה כו' עיין שם. ולכאורה קשה דאמר פרק כל הגט דבהולך מצי משוי שליח דכשחלה אינו מקפיד רק בכתבו הטעם דמילי לא מימסרן לשליח לרבא אף היכא דלא שייך בזיון וא"כ ניהו דמילי אין חוזרין ונמסרין מ"מ כיון שרוצה הוי זכות לו ואם כן האחר שכותב נעשה שליח הבעל ממילא דזכין לו שלא בפניו והוי ככותב בשליחותו כיון שאינו מקפיד. ובשלמא כשלא נודע אז שאינו מקפיד לא מהני אף שאח"כ אינו מקפיד כמו שכתב תרומת הדשן שם. מה שאין כן כאן דג"כ נודע מיד וכמו בחלה שם עיין שם. ובכותב טופסי גיטין הטעם שלא הי' נודע אז מה שאין כן בהנ"ל. ועיין מ"ש ס"ק י"ח. ואף להרשב"א והר"ן שם אינו מוכרח די"ל דוקא בתורם משל בעל הכרי עיין שם. ובל"ז בש"ע פוסק כתרומת הדשן הנ"ל ע"ש. בגילה דעתו שחפץ לקדש אשה פלונית דהוי זכות כמבואר בש"ע. ונימא בזה ג"כ כנ"ל. ובשלמא לדעת הרמב"ם ז"ל דהטעם כשאינו שומע מפיו לא חשיב לשמה לא קשה דמאי בכך שהוא זכות מ"מ לא שמע מפי הבעל. אבל להרא"ה ושאר פוסקים דהטעם כפשוטו משום דבעי שליחות בכתיבה ומילי לא מימסרן כו' וקשה כנ"ל כיון שנעשה ממילא שלוחו דזכיה מטעם שליחות יהי' מהני כנ"ל. אך זה אינו חדא כמו שכתבו תוס' פרק קמא דקדושין גבי עבד כו' דזכין שלא בפניו מ"מ כשציוה רוצה דוקא בתורת שליחות לא בתורת זכיה ולא מהני עיין שם וממילא גם בהנ"ל כיון שאומר הולך רוצה שיוליך זה שהוא בתורת שליחות ולא משום זכיה כו' כנ"ל או כמ"ש ס"ק י"ח דכיון דמילי לא מימסרן שוב לא נתקיים דיבורו מה שאמר כתבו ובאמת לא כתב ודוקא בהולך דשלוחו כמותו וכאלו הוליכו הוא אין קפידא מה שאין כן בכתיבה כנ"ל כיון דלא מהני שליחותו כו' או דאף דליכא קפידא מ"מ כיון ששינה מדיבורו לא מהני כיון שלא קיים מה שאמר וכמבואר ר"פ התקבל גבי ערב לי בתמרים ועירב בגרוגרות כו' דאף שאין במה לתלות קפידא מ"מ כיון שלא נתקיים דיבורו הוי שינוי בשליחות ולא מהני כנ"ל. או דשייך כמו שכתב תרומת הדשן גבי תרומה דניהו דכשהוא שליח כמו בנתינה לא אמרינן דהוי קפידא שיהי' שינוי מ"מ בכתיבה לענין שיהי' זכות בעינן שיהי' ברור ובזה י"ל שמא מקפיד מ"מ שלא יכתבנו אחר ואינו זכות ברור שלא מדעתי ולכך לא מהני כנ"ל

אמנם באומר אמרו לפלוני כו' בזה לא שייך כל טעמים הנ"ל דהא רוצה שאותו פלוני יכתוב א"כ ממילא הוי זכות וניהו דמילי לא מימסרן ואינו מועיל השליחות שעשאו שליח הא' מ"מ נעשה הב' מעצמו שליח הבעל מטעם זכיה דזכין שלא בפניו כיון שרוצה וממילא מהני כאלו עשאו הבעל שליח. ולכך לא מיפסל אלא מדרבנן באומר אמרו. אך עכשיו שפסול מדרבנן שוב י"ל דבטל מן התורה שאינו זכות עוד כיון שפסול מדרבנן וממילא כיון דלא מימסרן ואינו מועיל מצד השליחות שוב לא מהני מטעם זכיה כנ"ל. וכתב שפיר הרי זה פסול וקרוב להיות בטל ממילא כנ"ל. ויש לדחות כמ"ש לעיל דכיון שאינו זכות מצד עצמו עיין שם ואינו מוכרח כנ"ל

עוד יש לפרש דכשאומר סתם אמרו לפלוני כו' יש לפרש ב' פירושים או דכוונתו אמרו מדעתכם ואין הוא עושה שליח כלל לפלוני רק שאומר להם שהם יעשו אותו שליח מדעתם. ובזה י"ל סבר הרמב"ם ז"ל דבטל מן התורה בודאי כיון דמילי לא מימסרן אינו מועיל וכמו בכתבו סתם כו'. גם יש לפרש כוונתו שעושהו שליח מיד לפלוני רק שאומר להם שיאמרו לו ויודיעוהו שעשאו שליח ויצו אותן לכתוב בשליחותו ובזה י"ל דכשר מן התורה כמו שכתב הר"ן והרא"ה ז"ל עיין שם. רק מ"מ מדרבנן פסול משום שמא תשכור עדים דהוי ג"כ רק דיבור כנ"ל. ולכך כתב שפסול הוא בודאי ומתישבין בדבר שקרוב להיות בטל שאם הי' כוונתו מדעתכם בטל כנ"ל. וניהו דאם הי' הדין דכשר לגמרי כשעשאו שליח מיד לפלוני הי' אפשר דגם בסתם כשר משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ומסתמא הי' כוונתו לא מדעתכם דאז בטל רק שהוא עושהו שליח. אבל עכשיו דגם בזה פסול מדרבנן עכ"פ שוב ע"כ אינו יודע ושוב יש להסתפק שמא הי' כוונתו אמרו מדעתכם ואף דלא מהני מ"מ הא גם אם לא כיון כן פסול והוי שוב ספק בטל מן התורה. ואפשר דבאומר בפירוש שעושהו שליח שלא בפניו רק שמצוה להודיע מודה הרמב"ם ז"ל שכשר מן התורה כדעת הר"ן ז"ל רק מדרבנן פסול מחשש הנ"ל. ואעפ"כ חתם סופר ועד כשר כמו שכתב הר"ן ז"ל דבזה לא שייך חורבא כו'. וגם דהא פסול מדרבנן ולא שכיח כדמשני הש"ס כנ"ל. רק הרמב"ם ז"ל איירי בסתם ולכך כתב בזה שמתישבין בדבר כו' היינו מה הי' כוונתו במה שאמר אמרו לפלוני כו' כיון שאמר סתם כנ"ל וא"ש

עוד יש לפרש בפשיטות. וגם מה שהקשה הלח"מ למה השמיט האיבעיא דשלחו מבי רב כו' באומר לב' כתבו אי כתב ידו הוא אי כתב הגט כיון דבאומר אמרו ספק. ויש לומר דלשון הזה שכתב הרמב"ם ומתישבין בדבר כו' הוא הלשון עצמו שאמר שמואל תצא והדבר צריך תלמוד עיין שם. דהנה קשה למסקנא דר"י תרתי קאמר ולשמואל לא ס"ל כו' עיין שם. איך פליג שמואל אמתניתין אר"מ ור"י לא סבר כחד דר"מ מכשיר אף בלא אמר אמרו ור"י פוסל גם באומר אמרו וכהאי גוונא חשיב הכרעה שלישית עיין סוף פרק קמא דפסחים וע"כ צ"ל דמשמי' דרבי קאמר לה והוא דוחק גדול דהא