חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קמז

כן בכתיבה דלא מהני כנ"ל. וכל זה אפי' בעידי מסירה וצ"ע

וקצת יש להסתפק באומר לג' תנו ואמרו לאחרים לכתוב ולחתום ג"כ למ"ש לעיל דלמאן דאמר ר"י פליג גם באומר אמרו י"ל דר"י סבר ג"כ כיון שדרך ב"ד לצוות הוי כאומר אמרו רק דגם בזה בטל ומצאתי להר"ן והריטב"א שכתבו כן וא"כ כיון דר"א פסק לאפוקי ממ"ד מודה ר"י באומר אמרו וא"כ י"ל הטעם כנ"ל ולדידן י"ל דהוי ספק כאומר אמרו. וניחא בזה דלא בעי שמואל באומר לג' תנו כנ"ל

(כב) ואפילו אמר להם אמרו לסופר לכתוב כו'. הנה הרמב"ם ז"ל פ"ב מה"ג כ' אמר לב' או לג' אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו ואמר לסופר וכתב ולעדים וחתמו או שאמר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו הרי זה גט פסול ומתישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות גט בטל ומה בין פסול כו'. ונדחקו הרבה בלשון זה. הה"מ והרד"ך פירשו דסובר שפסול בודאי מדרבנן כמאן דאמר כשר ולא תעשה משום שמא תשכור עדים וזה פסול גמור. רק שמסתפק אינו הוא בטל מן התורה כסוגיא דמ"ש. ולכך אם נשאת תצא כספק בטל. והכ"מ והר"ם אלשקר הובא בכ"מ פירשו דאינו רק פסול דרבנן ולא תצא עיין שם. ומדברי הר"ן ז"ל סוף התקבל נראה שמפרש דבריו שהוא ספק גם אי פסול דרבנן או בטל והיינו דסובר דהא דכשר ולא תעשה אינו פסול גמור כמו שכתבו תוס' דבשעת הדחק כשר עיין שם. ובאמת המעיין יראה שדברי הה"מ והרד"ך נכונים בפירוש הרמב"ם ולשונו מורה כדבריהם דלכך לא כתב שהוא ספק בטל כמו שהקשה כ"מ דאז הוי משמע שהוא ס' אי כשר לגמרי או בטל והי' ממילא חתם סופר ועד פסול כמו שכתב הר"ן ז"ל ולכך כתב שפסול בודאי עכ"פ מדרבנן וזה אין ספק רק ספק הוא אי פסול דרבנן או בטל מה"ת ולא קשה קושית הר"ן ז"ל דשפיר חתם סופר ועד כשר כיון שודאי פסול. וכדאמר בש"ס כיון דכשר ולא תעשה לא שכיחא כו' עיין שם. והר"ן סובר דלמסקנא לא אמרינן זה, ואף דלא שכיח גזרינן כמ"ש הרשב"א ע"ש

אמנם עדיין קשה לשון הרמב"ם ז"ל כמ"ש הכ"מ דלמה החליט מקודם הרי זה פסול ואחר כך ומתישבין כו' הי' לו לומר שס' פסול ספק בטל. ולע"ד נראה ליישב דהנה רוב הפוסקים סוברים בדעת הרמב"ם דלא בעי שליחות בכתיבה כדעת תוס' מדפסול נכרי משום דאדעתיה דנפשיה עביד כו' ועיין בג"פ סי' קכ"ז. והטעם דפסול בנכתב בלא ציוי הבעל הוא משום דלא הוי לשמה כנ"ל. והנה בש"ס ריש מסכת זבחים דייק דסתם אשה לאו לגירושין קיימא ופסול סתמא. מהא דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' ואי סתמא כשר אם כן הי' כשר גם בטופסי גיטין כיון שכותב סתם שכשירצה לגרש יגרש בו וע"כ דסתמא פסול עיין שם. והיינו רק משום דסתם אשה לאו לגירושין קיימא אבל קדשים סתמא לשמן קיימא כו'. וכתבו תוס' שם דאפי' זינתה שעומדת להתגרש מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת עיין שם

ולכאורה קשה באומר לב' או לג' תנו למה לא יאמרו לאחרים לכתוב משום דמילי לא מימסרן כו' הא לא בעי שליחות וכאן הוי שוב סתמא לשמה דהא באמת ציוה הבעל ועומדת להתגרש וניהו דהאחר אינו שליח הבעל מ"מ הא בזה שוב כשר מטעם סתמא כמו בקדשים ובטופסי גיטין דהי' כשר אי סתמא לגירושין כו' וכאן שציוה שפיר לגירושין קיימי כנ"ל. אמנם הטעם פשוט כמ"ש תוס' הנ"ל דבזינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת. ולכך גם בזה לא מהני דבשלמא כשמצוה לסופר לכתוב שפיר עומדת להתגרש בגט זה דהא ציוה על גט זה מה שאין כן כשאומרים לאחרים ומילי לא מימסרן כו' א"כ על גט זה שכותב האחר לא ציוה ולאו להתגרש בגט זה עומדת כנ"ל ולכך בטל מה"ת כנ"ל

אמנם באומר אמרו לסופר ויכתוב דבזה שפיר צווה הבעל על גט זה שכותב הסופר דרוצה כן שיאמרו לסופר וא"כ קשה כנ"ל דניהו שאינו שלוחו דמילי הוא ולא מימסר מ"מ הא שוב סתמא ג"כ לשמה דעומדת להתגרש בגט זה כיון שרוצה הבעל באמת כן ולמה יהי' בטל. וודאי לא גרע זה מכותב טופסי גיטין אם היתה עומדת להתגרש בגט זה שהי' מועיל כנ"ל. ולא מבעיא למה שכתבו תוס' עירובין י"ג ב' תירוצים אהא דטופסי גיטין כו' דלא הוי לשמה א' משום דמסתמא מקפיד הבעל שלא יכתוב בלא ציויו. ועוד דפסול מדרבנן כו' עיין שם. וא"כ באומר אמרו לא שייך שמקפיד ואינו פסול רק דרבנן. רק אפילו לדעת כל הפוסקים דבטל מן התורה מ"מ היינו כמו שכתב בספר הזכות להרמב"ן ז"ל דמחשבת הסופר לשמה אינו מחשבה כשלא ציוה הבעל כיון דיש חשש שלא ירצה לגרש וע"ש ומ"ש לעיל ס"ק י"ג וא"כ כל זה לא שייך באומר אמרו. ולכך באמת סבר הרמב"ם ז"ל שאינו פסול אלא מדרבנן או משום גזירה היכא דלא אמרו אמרו כמו שכתב הכ"מ. או משום שמא תשכור עדים. אמנם עכשיו דפסול מדרבנן נראה שוב דבטל מדאורייתא דהא כיון דפסול עכ"פ אם כן שוב אינה עומדת להתגרש כלל בגט זה בסתם דהא הוא פסול ואיך שייך שעומדת להתגרש בגט זה אם כן ממילא בטל מן התורה דלא הוי לשמה כיון שאינו בציוי הבעל דמילי לא מימסרן לשליח ומטעם סתמא בטל כנ"ל. דבשלמא אי הוי מילי מימסרן כו' והי' שלוחו כמותו והוי כאלו כתב הבעל בעצמו גט הפסול מדרבנן דודאי הוי לשמה וכנ"ל וגם דאם הי' מילי מימסרן הי' כשר גם מדרבנן והי' שפיר לשמה מה שאין כן כיון דלא מימסרן כו' ופסול דרבנן שוב שפיר בטל מה"ת כנ"ל

ובזה מבוארים היטב דברי הרמב"ם ז"ל שכתב מקודם הרי זה גט פסול ואח"כ כ' ומתישבין בדבר שקרוב להיות גט בטל והיינו דמשום דפסול מדרבנן שוב קרוב להיות גט בטל מה"ת כנ"ל. מה שאין כן אם לא הי' פסול מדרבנן לא הי' כלל בטל מה"ת ולא קשה קושית הכ"מ שהחליט מקודם דפסול דלמ"ש מיושב שהוצרך לכתוב מקודם דפסול דמזה מסתעף מה שקרוב להיות בטל כנ"ל וא"ש

ובזה מיושב מה שהביאו הראשונים ז"ל ראיה מדפליגי כל אמוראי באומר אמרו אי כשר ותעשה או לא תעשה אבל עכ"פ כולהו סברי דאינו בטל עיין שם ולמ"ש אתי שפיר דמאן דאמר לא תעשה ופסול מדרבנן כמו שכתב הה"מ ממילא לדידיה בטל מה"ת ובה עצמו פליגי וממילא כיון דהלכה כרב באיסורי וגם כרבה נגד ר' יוסף דלא תעשה שפיר בטל מן התורה ולכך משני ר' אשי סתמא פ' מ"ש דבטל באומר אמרו כנ"ל. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל ומתישבין בדבר כו' היינו משום דאיכא דאפיך להו בש"ס וסבר רבה דתעשה עיין שם. אבל מ"מ קרוב כו' כיון דעכ"פ הוי ספק שוב גם כן אינה עומדת להתגרש כנ"ל

ובזה מיושב ג"כ מה שפסק הרמב"ם ז"ל במתנה