חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קמו

באומר לב' תנו או לג' כתבו ותנו ודאי קפיד רק אחתימה כיון שלא אמר לשון מיותר אבל בשנים שאמר כתבו ותנו איכא למימר דקפיד גם אכתיבה דאי אחתימה בלבד לא הי' לו לומר רק תנו והוי ג"כ קפידא אחתימה כנ"ל. והוא היפוך מתוס' שלפנינו. אמנם לעניית דעתי דבריו ז"ל תמוהים איך כתב דדוקא בב' מיותר אבל בג' לא מיותר כו' הא זה ניחא לר"מ דבאומר לג' תנו יאמרו לאחרים כו' אבל הא שמואל פסק כר"י וכן קי"ל דגם באומר לג' תנו לחוד צריכין לכתוב בעצמם ושוה ממש לאומר לב' תנו וממילא מיותר מה שאמר כתבו בג' כמו בב' ושייך ספק הנ"ל דאף אי לא יאמר כתבו ג"כ היו צריכין לחתום בעצמם

והי' אפשר לכאורה דסבר הרשב"א ז"ל בשם תוספות דבאומר לג' תנו כיון שדרך ב"ד לצוות כו' הוי כאומר אמרו כמ"ש לעיל רק דר"י פליג משום דסבר גם אמר אמרו בטל. אבל למאי דאמר דר"י תרתי אמר ושמואל פליג עלי' באומר אמרו דכשר כו' וממילא לדידי' באומר לג' תנו ג"כ כשר כמו אומר אמרו ושפיר הוצרך לומר כתבו על החתימה לחוד ואינו לשון מיותר ולכך באמר לג' כתבו ותנו לא מיבעיא לי' די"ל כוונתו רק על החתימה כנ"ל. אך א"א לומר כן דא"כ במה פסיק שמואל הלכה כר"י דמילי לא מימסרן כו' אי בב' הא גם ר"מ מודה ובג' הא הוי כאומר אמרו ופליג אר"י. וע"כ דבג' לא הוי כאמרו לשמואל. עוד מבואר שם בש"ס כן עיין שם

ואפשר סובר הרשב"א ז"ל דבאומר לב' תנו אין יכולין ליתן בעידי מסירה לחוד בלא עדי חתימה וצריכין לחתום דוקא כנ"ל. מה שאין כן בג' שהן ב"ד יכולין שפיר לכתוב בעצמם לר"י וליתן בלא חתימה כלל רק בעידי מסירה. ולכך אם לא הי' אומר כתבו לא היו צריכין לחתום כלל ואמר כתבו על החתימה. והוי כתב הגט אמרו כו'. אבל בב' מיותר דבתנו לחוד צריכין לחתום דוקא כנ"ל. והוא דוחק דלענין ליתן בעידי מסירה מה חילוק בין ג' לב'. או י"ל דכיון דפליגי ר"מ ור"י באומר לג' תנו י"ל דמטעי טעי כמו שכתבו תוס' גבי מוכר בשנת היובל כו'. וגם בזה הי' סבור דבתנו יכולין לומר לאחרים. ולכך אמר כתבו על החתימה מה שאין כן בב' תנו דלכ"ע צריכין לחתום בעצמם ולא הי' לו לומר כתבו לא שייך דטעי כו'. וג"כ דוחק

ויש לישב דבריו ע"פ מה שכתבתי לעיל להרשב"א ז"ל דבאומר לב' תנו בטל גם בחתימה כשאמר לאחרים לחתום משום בזיון ובטל מן התורה לא משום מזויף מתוכו לחוד. וא"כ שפיר מיותר מה שאמר כתבו דאף בתנו הי' בטל מן התורה בחתימה דשייך בזיון טפי מהכתיבה כמו שכתבו תוס' ולכך מספקינן על כתב הגט אבל באומר לג' דלא שייך בזיון כמ"ש לעיל וא"כ אם לא הי' אומר רק תנו הי' בחתימה רק פסול דרבנן משום שלא לשמה ומזויף מתוכו והוצרך לומר כתבו על החתימה שיהי' בטל מן התורה כשיאמרו לאחרים ואין ראיה על כתב הגט. רק בב' כתבו ותנו כנ"ל

ובאמת הי' אפשר לומר להיפוך דבאומר לב' תנו לא שייך כלל בעיא דשמואל וודאי בטל כשאמרו לאחרים לכתוב דאיזה ראיה יש שיהי' כאומר אמרו וכן נראה מלשון רש"י ז"ל דדוקא כשאמר כתבו ואנו אומרים דכתב ידן הוא אמרינן מדפירש כתב ידן ולא אמר כלום על כתב הגט הוי כאומר אמרו כו' אבל בתנו שלא אמר כלל על הכתיבה מהיכא תיתי שיהי' כאומר אמרו דמילי לא מימסרן כו' בטל שנכתב בלא ציוי הבעל. אך הראשונים ז"ל לא כתבו כן. ולהרשב"א ז"ל הנ"ל באומר לב' תנו כו' ואמרו לאחרים לחתום הוי ודאי בטל ובכתיבה הוי כאומר אמרו בודאי. אך מדברי תוס' מבואר להיפך דגם באומר לב' תנו הוי ספק בין בכתיבה בין בחתימה כשאמרו לאחרים דשייך הבעיא גם בזה. וכן כתב בעל המאור ז"ל דלאו דוקא נקט כתבו בהאיבעיא רק דגם בתנו כן ע"ש. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחידושיו דכתבו לאו דוקא עיין שם. ואף דלכאורה נראה מדברי רש"י ז"ל במשנה דעל החתימה אין ספק רק על הכתיבה עיין שם. אינו מוכרח די"ל דלא פירש זה רק אליבא דר"מ דהחתימה עיקר דעידי חתימה כרתי ע"ש. מה שאין כן לדידן דיש צורך יותר להכתיבה מהחתימה שאפשר בלא עידי חתימה לגמרי י"ל דמודה דהספק על שתיהן כנ"ל

וכפי מה שנראה מדבריהם גם באומר לג' תנו שייך ספיקא דשמואל כיון דקי"ל כר"י ואין חילוק בין אומר לשנים תנו או לג' ממילא שייך הספק גם בג' אי על החתימה קפיד והוי על כתב הגט אומר אמרו או להיפוך. דהא הרשב"א ז"ל הוכיח דשייך האיבעיא גם באומר לג' כתבו ותנו מדדייק בש"ס ממתני' דאומר לג' כתבו ותנו כו' ע"ש. וא"כ ממילא הא דייק גם כן מהא דאמר ר"י באומר לג' תנו כו' ילמדו ויכתבו כו' א"א כתב הגט שפיר כו' ומוכח דגם באומר לג' תנו לחוד שייך בעיא הנ"ל. ואף שיש לדחות קצת מ"מ גם מסברא אין לחלק לענין זה בין ב' לג' אי לא אמרינן כשיטת התוס' משום חתם סופר ועד כו'. והי' נראה דבאומר לג' תנו ואמרו לאחרים לחתום דהוי ג"כ ספק בטל מן התורה כמ"ש לעיל דלא כב"ש. וכן כשאמרו לאחר לכתוב וחתמו הם הוי ג"כ רק ספק בטל ודלא כמ"ש לעיל בשם הג"פ דבטל בודאי

אמנם מצאתי בבעל העיטור מאמר ז' בכתיבת גיטין שכתב באומר לג' תנו וקי"ל כר"י דמילי לא מימסרן כו' ואפי' לר"א דעידי מסירה כרתי כו' אם אמר תנו ואמרו לאחרים וחתמו פסול דמזויף מתוכו הוא כו' עיין שם. ומבואר כדברי הב"ש שאינו רק פסול מדרבנן בחתימה. וממילא בכתיבה בטל מן התורה כמ"ש לעיל. ועדיין צ"ע כיון דמשני בש"ס להדיא אין איכא ב"ד חדתא דלא ידעי מיחתם כו' והפירוש בהא דילמדו היינו שילמדו לחתום ועל הכתיבה יכולין לומר לאחרים א"כ מבואר להדיא דבכתיבה הוי רק ספק גם באומר לג' תנו דדילמא הוי אומר אמרו על הכתיבה. וכן מבואר דבחתימה בטל מן המורה דזה מיירי הכל מן התורה. גם צ"ע מה שכתב הג"פ דבאומר לג' תנו יכולין ליתן לכתחלה בעידי מסירה בלא חתימה כלל דא"כ למה ילמדו לחתום כיון דעל הכתיבה הוי אומר אמרו יאמרו לאחרים לכתוב ויתנו בעידי מסירה בלא חתימה דהא תוס' ד"ה הא כתב כו' כתבו דר"י דמתניתין כר"א דעדי מסירה כרתי עיין שם. וכן משמע בש"ס י"א דרבי עקיבא סבר עידי מסירה כרתי עיין שם. והכא מבית האסורין היינו משום ר' עקיבא כמו שכתב רש"י ז"ל. וי"ל בדוחק

ולכן נראה דבין בב' ובין בג' בין שאמר כתבו ותנו ובין תנו לחוד כשאמרו לאחרים לכתוב ולחתום הוי ודאי בטל מן התורה וכשאמרו לאחרים לכתוב וחתמו הם או כתבו ואמרו לאחרים וחתמו הוי ספק בטל כנ"ל. אם לא כשאמר בפירוש כתבו וחתמו דאז בטל בין בכתיבה בין בחתימה כשאמרו לאחרים כו'. רק דבחתימה יכול למחול אח"כ כיון שכתבו הם כדין כמו בכולכם מה שאין