חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קמה

לכתוב כאן שהוא ספק דבשלמא הרי"ף ז"ל פוסק דאומר אמרו בטל ודאי כתב שפיר כנ"ל ע"ש משא"כ הרא"ש ז"ל שפוסק שהוא ספק ע"ש. ולמ"ש מיושב דעכ"פ פוסק באומר אמרו דכשר ולא תעשה רק דלמסקנא אעפ"כ חתם סופר ועד פסול כמ"ש הרשב"א הנ"ל דגזרינן אף דלא שכיח וא"כ ממילא בבעיא הנ"ל ודאי תצא דבטל כנ"ל לשטת תוס' ולא כתב שהוא ספק כנ"ל

עוד י"ל דהא עכשיו דפסקינן דהוי ספיקא בכתבו אי כ"י או כתב הגט וא"כ ממילא לא שייך סברת תוס' שיודע דחתם סופר ועד פסול והי' כוונתו כנ"ל. דמ"מ יהי' ספק גט וגרע מחתם סופר ועד דהוי ספק בטל מה"ת וממ"נ אם יודע הדין יודע ג"כ דהוי ספק אי כ"י כו' ואין תועלת ולכך שוב ודאי בטל דהי' כונתו כתבו על שתיהן כנ"ל ובשלמא שמואל שפיר מספקא ליה אי הוי ודאי כ"י או ודאי כתב הגט ושייך סברא הנ"ל משא"כ לדידן דהוי ספק שוב הוי ודאי בטל כנ"ל. ואין זה ספק בדין רק על הלשון כתבו וכונתו. וממילא הא חזינן שאינו יודע דאל"כ הי' מפרש כת"י או כתב הגט כנ"ל

ולשטת רש"י ז"ל גם בג' שייך ספיקו דשמואל כשאמר להם כתבו כו' אי כתב הגט ואף אי חתם סופר ועד כשר מ"מ מספקא ליה בעיקר לשון כתבו מורה על החתימה כו' ממילא הוי על הכתיבה כאומר אמרו מדלא קפיד כו' ע"ש וכ"כ הר"ן ז"ל. ולכאורה קשה ג"כ הא חזינן פרק כ"ה בהולך בחלה דלא קפיד ואעפ"כ בכתיבה לא הוי כאומר אמרו וע"כ דאף דלא קפיד מ"מ לענין אומר אמרו בעינן שיעשנו שליח בפירוש ולענין זה דברים שבלב אינם דברים דמה אתם לדעתכם כו' ולא מהני ניחא ליה כמבואר בר"ן ז"ל נדרים ל"ה ולכך אף דלא קפיד לא מהני כיון דמילי לא מימסרן כו'. וא"כ מאי מועיל בזה שאמר כתבו וכונתו על כתב ידן ואיך אמרינן כתב הגט מדלא קפיד הוי כאומר אמרו הא חזינן בחלה דאף דלא קפיד לא הוי כאומר אמרו כו'

וי"ל בזה דהא היכא דאיכא אומדנא דמוכח הוי דברים שבלב דברים ובפרט בזה שאמר כתבו ואמרינן דהכונה על החתימה ועל כתב הגט לא אמר א"כ מוכח זה מצד דיבורו שאינו מקפיד ורוצה שיאמרו לאחר לכתוב ומהני והוי זה כאלו עשאו בפירוש שליח להאחר כיון שדיבורו מוכח כן. משא"כ בחלה שאינו מצד דיבורו רק אמרינן סתמא דמלתא לא קפיד כו' ולא מהני לענין שליחות כנ"ל משא"כ בזה כנ"ל

ובמ"ש אפשר לישב ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל שהשמיט האיבעיא הנ"ל. די"ל לדידן דהוי ספק בכתבו אי כתב הגט כו' א"כ שוב ליכא אומדנא דמוכח וממילא דברים שבלב אינם דברים ולא הוי כאומר אמרו אף אי באמת כונתו כן והוי ודאי בטל. אך מ"מ יש לדחות כיון שהוא ספק בלשון עצמו אי מורה על כת"י כו' ואינו מוכרח. וא"כ לרש"י ז"ל גם בזה הוי ספק גט כשאמרו לאחרים לכתוב וחתמו הן. וכשאמרו לאחרים לכתוב ולחתום ודאי הגט בטל לכ"ע כנ"ל. ולהיפוך כשאמר לג' כתבו וכתבו הם ואמרו לאחרים לחתום. נראה מדברי רש"י ז"ל דודאי בטל דעיקר לשון כתבו מורה על החתימה והוי שינוי ע"ש. ולתוס' הוי גם בזה ספק שמא כוונתו כתב הגט. אך לתוס' לכאורה גם בזה ודאי בטל דבג' דלא שייך חתם סופר ועד אמרינן כונתו על שתיהן וגם בחתימה בטל משום שינוי. וכ"כ הרשב"א ז"ל בשם התוס' דבאומר לג' כתבו ותנו לא הקפיד אלא אחתימה ע"ש ומבואר דבחתימה ודאי בטל כנ"ל. ומ"מ נראה דגם בזה הוי ספק דהא התוס' כתבו דהוי מצי למימר ג"כ להיפוך אי כתבו כתב הגט הוי כ"י כאומר אמרו ע"ש. ואף דהתוס' לא כתבו זה אלא א"ב דלטעמייהו בג' לא מיבעיא להו. אבל מ"מ לשאר פוסקים דגם בג' הוי ספק ומיבעיא לי' א"כ ממילא גם בחתימה יש להסתפק כדברי תוס' הנ"ל. וגם מדברי רש"י אינו מוכרח כ"כ כמ"ש לקמן. ובזה יש ספק אפי' לא מסרו בעדי מסירה דשמא הוי כאומר אמרו על החתימה וכשר גם בלא ע"מ מדאורייתא לרוב הפוסקים דסגי בע"ח כנ"ל

ובאומר לב' תנו לחוד ואמרו לאחר וכתב וחתמו הם לשיטת תוס' הוי ספק כמ"ש ד"ה אמר דהוי מצי למבעיא בתנו לחוד בב' דהיינו ככתבו ע"ש. וקשיא לי ג"כ דהא לשיטת תוס' דהבעיא הוא משום דחתם סופר ועד פסול וע"כ הי' כוונתו שיעשה ע"י אחר או כתב הגט או לצרף בחתימה ומספקא ליה. ולכאורה אינו מובן הא קי"ל דעידי מסירה כרתי ורשאי ליתן לכתחלה בלא עידי חתימה כלל רק יתנו בעידי מסירה ומהיכי תיתי דנימא משום דחתם סופר ועד פסול דהי' כוונתו על החתימה שאין צורך כלל ועל הכתיבה יצרפו אחר שיהי' כאומר אמרו. ומה שלא אמר כלל הא י"ל כפשוטו כנ"ל ומאי בכך דחסו"ע פסול כיון שאין צורך כלל לחתום וצ"ל ע"כ כיון דאמר לישנא יתירה דסגי אם אמר להם תנו צריכין ג"כ לכתוב בעצמם ולמה אמר כלל כתבו ולכך ע"כ כוונתו שיחתמו ושייך האיבעיא כנ"ל. ועוד דכיון דאמר לב' כתבו והא לענין הכתיבה יכול אחר לכתוב ולכך אמרינן שכיוון על החתימה כנ"ל. וא"כ באמר לב' תנו ולא כתבו למה לא נימא כפשוטו דניהו דהוי ככתבו מ"מ אינו מקפיד רק על הכתיבה דכיון שאמר להם תנו למה לא יוכלו ליתן בלא חתימה כלל רק בעידי מסירה כמו אם נותן בעצמו כיון שאין לנו שום גילוי דעת שקפיד אחתימה דוקא וממילא לא הוי כאומר אמרו על הכתיבה ובטל בודאי כשאומר לאחרים לכתוב אף שחתמו הם כיון שאין ראיה ממה דחתם סופר ועד פסול שיהי' כוונתו אומר אמרו על הכתיבה כנ"ל

ואפשר דהתוס' לא כתבו זה רק לס"ד דאף אם חתם סופר ועד כשר קא מיבעי' לי' לשמואל כפשוטו אי מקפיד על הכתיבה או חתימה והוי מצי למיבעיא גם בתנו אבל למאי דמסיק דהאיבעיא רק משום דחתם סופר ועד פסול באמת בתנו לחוד ודאי בטל כשאמרו לאחר לכתוב ודוחק

או אפשר דכיון דאמר לב' תנו והא יכול אחד ליתן ולכך ע"כ כוונתו על החתימה שצריך ב' ושייך שפיר בעיא הנ"ל. והי' מוכח מזה דאם אומר לב' תנו גט כו' אין יכולין ליתן בעידי מסירה לחוד בלא חתימה דכיון שאמר לב' ע"כ רוצה שיחתמו כנ"ל. ולהיפך אם כתבו הם ואמרו לאחרים לחתום נראה ג"כ דהוי ס' כאיבעיא הנ"ל. ואף שי"ל דהוי רק מזויף מתוכו דפסול מדרבנן שאין הספק רק אי הוי אומר אמרו על החתימה או לא. אבל מ"מ ניהו דלא הוי כאומר אמרו הוי רק כחתמו בלא ציוי הבעל. אך זה אינו כיון דע"כ לתוס' הספק הוא אי כוונתו על החתימה ועל הכתיבה אומר אמרו א"כ ממילא הקפיד על החתימה שיחתמו הם דוקא וכשלא חתמו הוי שינוי ובטל מן התורה וממילא הוי ספק בטל כנ"ל

והנה הרשב"א ז"ל כתב בשם תוס' להיפוך דדוקא באומר לב' כתבו ותנו קא מיבעיא ליה דאי