חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קמד

כנ"ל ע"ש. וכן יראה קצת מדברי הרמב"ם ז"ל שהשמיט הך בעיא דכ"י או כתב הגט ע"ש. והיינו דהוא ז"ל פוסק דאומר אמרו פסול וחתם סופר ועד כשר וממילא גם בב' הוי כמו בג' והוי ודאי בטל ואין ספק כלל כיון שאפשר שיעשו הכל כנ"ל. ודוקא שמואל דסבר אומר אמרו כשר וממילא חתם סופר ועד פסול מיבעיא ליה כנ"ל משא"כ לדידן. וכן פי' מהרש"ל ז"ל ביש"ש דברי תוס' דבג' לד"ה לא מיבעיא ליה וכונתו על שתיהם כו' ועיין בפר"ח ופ"י שתמהו מהא דפריך ממתני' דאומר לג' תנו אי כ"י מי איכא ב"ד כו' והא בג' לא מיבעיא לי' ע"ש. ולק"מ דודאי זה פשוט דלס"ד דלא ידע דהטעם הוא דכתב הגט נעשה כאומר אמרו ומודה ר"י והוי ס"ד דאומר אמרו פסול וא"כ חתם סופר ועד כשר וליכא לפרש איבעיא דשמואל כנ"ל רק משום קפידא כמ"ש רש"י ז"ל וממילא אין חילוק בין ג' לב'. וכן למ"ד כשר ולא תעשה דאמר לשמואל דחתם סופר ועד כשר ג"כ ע"כ אין הפי' כנ"ל. ותוס' לא כתבו רק למסקנא דר"י תרתי קאמר כו' וכן לשון התוס' הא מסיק דאמרו כשר לשמואל ע"ש ולכך לס"ד פריך שפיר ממתניתין דאומר לג' כו'

ומיושב בזה מאי דלא המתין להקשות ממתני' עד דמסיק טעמא דאיבעיא והי' לו להקשות מקודם מאי בכך דכ"י הוא ע"ש ולהנ"ל אתי שפיר דאין הקושיא רק לס"ד הנ"ל ולמסקנא לא קשה כלל. ומיושב ג"כ מאי דפריך הניחא למ"ד כשר ולא תעשה כו' ומאי קושיא דלמא באמת סבר שמואל כשר ולא תעשה הא הוא פלוגתא דאמוראי. ולמ"ש אתי שפיר דהש"ס ניחא לי' לומר טעם האמת אליבא דשמואל דהוא רק משום דחתם סופר ועד פסול וע"כ סבר כשר ותעשה דלמ"ד לא תעשה צריכין לדחוק כפי' רש"י ולכך משני דר"י תרתי קאמר וממילא הטעם כמ"ש תוס'. וכן מוכרח לפרש שם לדברי תוס' ע"ש

אמנם בעיקר דבריהם קשיא לי דמה בכך דחתם סופר ועד פסול דנימא בשביל זה דהוי כאומר אמרו משום דיודע כו'. והא קי"ל עירובין ה' ובכמה דוכתי דלא כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ולא אמרינן אדם יודע כו' ע"ש ואפי' לר"מ הא כתבו תוס' כתובות ע' ע"ב ד"ה אלא כו' דאפי' לר"מ דאין אדם כו' היינו לתקן דיבורו אבל לומר נעשה כמי שאמר צאי כו' שצריך להוסיף על דבריו מה שלא אמר כלל גם ר"מ מודה ע"ש וכאן כיון שאמר כתבו צריכין להוסיף שכאלו אמר אמרו לאחר ודומה ממש להתם דאפי' ר"מ מודה דהא לא אמר כלל שיאמר לאחר כנ"ל. וכן פרק אע"פ כ"ח פריך והא לא אמר הכי ע"ש. וכן קדושין נ' בקטן ששלח סבלונות לא אמרינן אדם יודע. רק בבעל משום חזקה דאין אדם עושה כו'. ואפי' בזה אמר טעי בכתובות ע"ד גבי פחות משוה פרוטה בהנך הוא דלא טעי אבל בהא טעי ע"ש. ואף דבמקדש אחותו ובהכיר בה שאינה שלו דפליגי רב ושמואל ואמרינן אדם יודע כו' מ"מ הא כתבו תוס' ב"מ ט"ו ע"ב ד"ה ונתן דלכך גבי מוכר בשנת היובל לא אמרינן אדם יודע משום דהא פליגא בה דאיכא מ"ד מכורה ויוצאה ולא שייך אדם יודע אף למ"ד שאינה מכורה ע"ש וא"כ גם כאן הא פליגי אי חתם סופר ועד כשר או לא וא"כ אף למ"ד פסול לא שייך אדם יודע שאינו פשוט ומנ"ל שידע הדין דחתם סופר ועד פסול. ואף דלעיל פרק התקבל אמר בכמה דברים אדם יודע שאינו עושה שליח קבלה כו' ע"ש היינו במה שאין צריכין להוסיף על דבריו ובדבר פשוט וידוע ע"ש משא"כ הכא כנ"ל. ואין לומר דאף שאינו יודע מ"מ אמרינן אם היה יודע הי' מצוה לאחר והוי כאלו פירש דז"א דהא מבואר ב"מ פ' א"מ דקי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ואף לרבא דהוי יאוש מ"מ בשליחות מודה דלא אמרינן אם הי' יודע היה עושהו שליח דבעינן מה אתם לדעתכם כו' ע"ש גבי כלך אצל יפות כו' דגם רבא מודה וא"כ ממילא כאן באומר אמרו דהטעם דמהני הוא משום דהב' שליח הבעל וא"כ כיון שאמר כתבו לא שייך אלו הי' יודע הי' אומר אמרו והי' עושהו שליח כיון שבאמת לא ידע ולא עשאו שליח לא מהני. וא"כ ממילא כיון דלא אמרינן דיודע כו' איך יהי' כאומר אמרו אף דחתם סופר ועד פסול כו'

והיה אפשר לומר דהא באמת בהולך שליח עושה ונכלל זה במה שאמר הולך שגם זה שלוחו רק כאן דמילי לא מימסרן כו' ואף דלענין שיהיה הסופר שליח שלהם מהני כמ"ש לעיל מ"מ לא נכתב בשליחות הבעל. וא"כ בלשון כתבו שאמר נכלל שפיר מה ששלוחם כותב ג"כ דזה הוי ככתבו הם שהוא כמותם ואמרינן דעושה שליח לזה שיעשו הם שליח ומצוה אותם לכתוב או הם או שלוחם ושפיר כשכותב האחר הוא ג"כ בשליחותו והוי כאומר אמרו ואין צריכין להוסיף על דבריו כלל. ולכך אמרינן שפיר כיון דחתם סופר ועד פסול היה כוונתו כן

אך גם בלא תוספות הא אמרינן שאינו ידוע כמו גבי מוכר בשנת היובל. וי"ל דדוקא לענין מעות מתנה דלא עבידי אינשי דיהבי' לנוכראה כדאמר בש"ס. אך מהא דיקדשו ידיך כו' וי"ל דהוי ג"כ שינוי ממה שאמר דהקדיש מעשה ידי' משא"כ הכא כנ"ל ודוחק. ועיין ר"ן פ' המגרש דגם לענין שמסר בעידי מסירה לא אמרינן חזקה משום דאטו כל אדם יודע שצריך ע"מ ע"ש ואף לתוס' שם לא דמי לכאן

עוד קשה דבשלמא למ"ד אומר אמרו כשר ותעשה י"ל כדברי תוס' הנ"ל אבל למ"ד לא תעשה וכתב הה"מ דזה הוי פסול גמור מדרבנן כשאר פסולים משום שמא תשכור כו'. וא"כ איך שייך לומר דיודע דחתם סופר ועד פסול וודאי הי' כונתו שיקחו עוד אחר והוי אומר אמרו וז"א כיון דאומר אמרו ג"כ פסול כמו חתם סופר ועד וא"כ ממ"נ אם יודע א"כ יודע ג"כ דאומר אמרו פסול ומה יועיל במה שיכוין שיקחו אחר וע"כ שדבר אחד אינו יודע א"כ ממילא למה נוציא מפשטו וכתבו על הכתיבה והחתימה כיון שאין שום חילוק ותועלת כנ"ל

ואף דכבר כתבנו לעיל דלשטת תוס' א"כ לס"ד דאמר למ"ד כשר ולא תעשה חתם סופר ועד כשר וממילא אין פירוש האיבעיא כדברי תוס' ע"ש. מ"מ עכ"פ למסקנא כתב הרשב"א ז"ל דאף למ"ד לא תעשה חתם סופר ועד פסול דאף דלא שכיח גזרינן ע"ש וא"כ למ"ש לא שייך האיבעיא למסקנא דאף דחתם סופר ועד פסול מ"מ כיון דגם באומר אמרו פסול דלא תעשה ממילא אמרינן כתבו כ"י וכתב הגט. ותוס' לשיטתייהו באמת לא קשה הנ"ל. ועוד דהא כתבו דכשר ולא תעשה אינו פסול גמור כדברי הרשב"א ז"ל מ"מ לא שייך האיבעיא כנ"ל

ובזה מיושב מאי דקשה בדברי הרא"ש ז"ל שכתב באיבעיא הנ"ל תצא וכן הלכתא כלשון הרי"ף ז"ל ולא כתב שהדבר צריך תלמוד והא הוא, פוסק פ' מ"ש דהוי ספק אי אומר אמרו כשר או לא והיה לו