חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קמג

מילי. למ"ש תוס' תירוץ הב' שם דגם על הנתינה שייך בזיון לאביי כיון שלא כתבו. והא מילי לא שייך והי' לו לומר נ"מ בין אביי לרבא לענין הנתינה. ולמ"ש א"ש דגם לרבא אמרינן טעמא דבזיון ויש לדחות. אבל מ"מ לא מצינו שרבא חלוק בזה. שוב ראיתי בס' פ"י כתב ג"כ כמ"ש

אמנם הדבר מוכח דלא כמ"ש מדברי הרשב"א ז"ל שם פ' כ"ה שכתב וז"ל א"נ דוקא קתני יתנו דכשאינו כותבו חושש הוא שירגיש הנותן שלא כתבו כו' ומקפיד הוא כו'. ומיהו נראה ודאי דאליבא דרבא דמפ' לה משום דמילי נינהו כו' דיתנו לאו דוקא דהשתא לאו משום קפידתו של בעל נגעו בה רק משום מילי כו' והילכך בנתינה דליכא מילי כו' כיון דג' נינהו ועשאן ב"ד כו' יעשו שליח ליתן כו' אבל ב' דלאו ב"ד כו' ע"ש ומבואר מדבריו דגם לקולא פליג רבא דלא ס"ל טעמא דבזיון כלל ולכך מהני בנתינה כנ"ל וממילא גם בחתימה הדין כנ"ל דכשר מה"ת

אמנם עדיין יש לומר דהרשב"א ז"ל הוכיח זה דהא ר"מ ע"כ סבר גם לאביי דאומר לג' תנו דליכא קפידא כיון שהם ב"ד ודרך לצוות כו' רק דלאביי ע"כ ר"י פליג אזה דגם בג' קפיד אבל לרבא למה נעשה פלוגתא בחנם לומר דר"י פליג אר"מ בזה ואמרינן דסבר ג"כ דלא קפיד בג' כר"מ רק דבטל משום מילי כיון דסבר באמת טעמא דמילי כנ"ל. וכתב הרשב"א ז"ל שפיר ואף באמר לג' כתבו ותנו מ"מ יכולין לעשות שליח על הנתינה. ואף דבכתבו סובר ר"מ שלא עשאן ב"ד היינו לענין הכתיבה כיון שאמר לישנא יתירא כתבו אבל לענין הנתינה נשאר תורת ב"ד שדרך לצוות ואינו מקפיד ובזה שוה ר"י לר"מ כנ"ל

ובמ"ש נתישב לי היטב דברי הרשב"א ז"ל שכתב אח"כ אבל בשנים שאינם ב"ד אינם יכולין לעשות שליח על הנתינה כו' ותמה הג"פ מאוד דכיון דלא הוי מילי בנתינה מאי חילוק בזה בין ב' לג' ע"ש. ובס' ב"מ וס' ת"ג תירצו דאיירי בלא אניס דלא מצי משוי שליח כמו בהולך ע"ש. ובאמת מבואר למעיין שם דלא איירי כלל בזה. גם מה צורך להודיענו זה הא מבואר שם דבהולך בעי חלה דוקא ע"ש. ולמ"ש מיושבים דבריו דבאמת גם לרבא אמרינן טעמא דבזיון רק דבג' שהם ב"ד מודה ר"י לר"מ דלא קפיד כיון שאין הוכחה דפליג אר"מ בזה ולכך בנתינה דלא הוי מילי מצי משוי שליח באמר לג' דלא שייך ב' הטעמים אבל בשנים י"ל דגם לרבא בטל משום בזיון דבזה אין ראיה דלר"מ לא נימא בזיון כנ"ל ושפיר בין לר"מ ובין לר"י שייך כנ"ל ואינם יכולין לעשות על הנתינה ג"כ שליח דניהו דלא שייך מילי מ"מ שייך טעמא דבזיון כנ"ל. וזה מדוקדק בדבריו שם

ומ"מ לענין החתימה באומר לג' כו' נראה דכשר מה"ת דהא לא שייך קפידא בג' כיון שאמר תנו לרבא דזה מוכח מדברי הרשב"א כנ"ל. אך יש לפקפק גם בזה דבשלמא בנתינה שייך כיון שדרך ב"ד לצוות כו' לא קפיד כמו לר"מ. או גם בכתיבה לר"מ כיון דלא סבר טעמא דמילי ויהי' כשר גם לכתחלה שייך שדרך ב"ד כו'. אבל לענין החתימה כיון דקי"ל כרבא משום מילי וא"כ עכ"פ פסול מדרבנן כשאמרו לאחרים לחתום דהוי מזויף מתוכו אף שאינו מקפיד כנ"ל. וא"כ לא שייך גם בג' שדרך ב"ד לצוות כו' כיון שיהי' פסול מדרבנן וכמ"ש לעיל ס"ק כ'. וא"כ י"ל שוב דבטל מה"ת משום בזיון כמו בשנים דלא שייך גם בג' דגלי דעתי' דלא קפיד על החתימה כנ"ל וי"ל שמקפיד שלא יחתמו אחרים כנ"ל. ומלבד זה י"ל ג"כ דהוי שינוי בשליחות של הנתינה כיון שאמר סתם תנו ונתנו גט הפסול מדרבנן אפשר ג"כ דבטל כמו שמסופק המ"ל בקדושין פ"ז מה"א ע"ש. וגם לדעת הגאונים הובאו ברמב"ם ז"ל בכל חתימה שלא לשמה בטל מה"ת משום מזויף מתוכו ע"ש. ולכך שפיר דגם בדין הנ"ל הוי ספק בטל מה"ת אף שמסרו לפני ע"מ עוד כפי המבואר בראשונים י"ל ספיקא דשמואל ובפרט כשמסרו לפני הע"ח די"ל שהם פסולי עדות כמ"ש לעיל. וכשלא מסר בע"מ אז ודאי בטל מה"ת דבזה צריך חתימה לשמה מה"ת כנ"ל. רק במסר בע"מ שייך כנ"ל. אך זה דוקא כשנתנוהו הם אבל כשנתנוהו לו אח"כ ונתן בעצמו או שציוה אותם אח"כ ומוחל ואינו מקפיד בזה שפיר ודאי כשר מה"ת כיון דהכתיבה היה כדין רק החתימה וכיון שאינו מקפיד כשר מה"ת. ואף דלאביי משום בזיון לא מהני אח"כ כשאינו מקפיד היינו דמ"מ לא נכתב לשמה שלא הי' ידוע בשעת כתיבה אבל כאן שנכתב כדין רק מחמת התוספות של החתימה מהני כנ"ל. רק דפסול מדרבנן משום מזויף מתוכו

וכשאמר לג' כתבו וחתמו בפירוש בזה גם בחתימה כשאמרו לאחרים ודאי הגט בטל מה"ת משום שינוי שלא חתמו הם דשנים כי כולכם דמי. רק דכשמוחל אח"כ י"ל דמהני להיות כשר מה"ת כמו בכולכם דיכול למחול וכן בזה. ולא נשאר רק הפסול שחתמו אחרים בשעת חתימה שלא לשמה וזה רק דרבנן כנ"ל. משא"כ בכתיבה כשאמרו לאחר דלא מהני המחילה אח"כ וכן בחתמו הם וגם אמרו לאחרים וחתמו תלוי במ"ש באמר לג' תנו וחתמו אחרים כמ"ש לעיל. אי בטל משום קפידא או רק מדרבנן. וכשמוחל ודאי פסול רק מדרבנן כנ"ל

אף שי"ל גם באומר בפירוש חתמו כמ"ש ס"ק י"ז דהא יהי' מהני מצד שליחותם דזה מהני במילי שליחות א' וכיון דשלוחו כמותו הוי כאלו חתמו הם רק דלא מיקרי שליח הבעל אבל דיבורו נתקיים. וממילא שוב אינו רק פסול דרבנן מטעם לשמה וי"ל כמ"ש שם דמ"מ על זה שוב יש קפידא שיהי' דוקא בשליחותו וכיון דמילי לא מימסרן אינו בשליחותו. ועדיין יש לעיין בזה ע"ש ועיין תוס' ד"ה הא כתב הגט כו'. גם י"ל למ"ש תוס' ס"ז ד"ה אמרו כו' דלכך לא הוי עד מפי עד באומר אמרו כו' משום דעיקר העדות נמסר רק לאלו האחרונים רק ע"י הראשונים ע"ש. וא"כ בזה דלענין שליחות הבעל הוי מילי ואינם שלוחיו רק דנימא דעכ"פ הם שלוחי העדים ולענין זה שוב הוי עד מפי עד דהא נמסר רק לראשונים. וממילא לא מיקרי חתימה כלל ולא נתקיים כלל דיבורו שאמר חתמו דאין כאן כלל עדות והוי שינוי ובטל דבשלמא אי הוי מילי מימסרן לשליח היו גם השניים שלוחי הבעל והי' שייך סברת תוס' כמו באומר אמרו משא"כ כיון דלא מימסר כו'

ובאומר לג' כתבו ואמרו לאחרים וכתבו וחתמו הם הנה לדעת התוס' בזה לפי' מהרש"א שם הגט ודאי בטל דמסתמא כשאמר כתבו קאי על הכתיבה והחתימה רק בש"ס לא מיבעיא להו אלא באומר לב' כתבו כיון דחתם סופר ועד פסול ויודע שאי אפשר שיכתבו ויחתמו הם עצמם ולכך הוי כאומר אמרו וכאלו אמר בפירוש שיצרפו אחר עמם ובעי על מה קפיד שיעשו הם או כת"י על כתב הגט יצרפו אחר או להיפוך והוי ספק משא"כ בג' דאפשר שיעשו הם הכל שא' יכתוב וב' יחתמו לא הוי כלל כאומר אמרו והגט ודאי בטל