חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קלז

דידן ג"כ מהני דהא לא איפשיט הבעי' להרבה פוסקים וא"כ אף דבעי שליחות הבעלים מ"מ הוי זה שליחות כיון שנאבד ואמרינן שדעתו כל שירצה יקריב כנ"ל. וא"כ גם כאן בחלה או נאנס דאמרינן ג"כ שדעתו דכל מי שיעשנו השליח שליח יהי' שלוחו הוי כשליח דידי' וכאומר אמרו כנ"ל כיון שנאנס. וא"ל דא"כ גם בלא שליחות יהי מהני אף אדם אחר שירצה לקבל הקדושין או לכתוב הגט כמו התם בקרבנות. אך ז"א דלענין זה אינו אנוס שלא יוכל לעשות שליח משא"כ התם בנאבד

אך אינו נראה דא"כ במת השליח יהי' יכול גם אחר לעשות לקבל או לכתוב כנ"ל. וע"כ דלא דמי דבשלמא התם דאינו יודע כלל אם יודע לו כיון שנאבד שפיר דעתו כנ"ל שכל שירצה כו'. משא"כ כאן דעכ"פ יודע לו אם עשה השליח שליחותו ואם לא יעשה יצוה לשליח אחר ואין ראי' שרוצה על כל אדם. אך עכ"פ למה יש ראיה דכיון דאמרינן בחלה דהי' דעתו שכשיחלה יוכל לעשות שליח דזה חשיב שלוחו כמו שם אף שלא ציוה בפירוש כנ"ל. אך גם לזה אין ראיה די"ל גם כן חילוק הנ"ל דאף שאינו מקפיד מכל מקום מנ"ל שהיה דעתו לעשות שליח כיון שיודע לו כנ"ל

ועוד דבשלמא התם שיודע מיד שאבד עושה שליח בשעה שאבד לכל שירצה להקריב דאם לא ידע כלל שאבד ודאי לא הי' מועיל כמו ביאוש שלא מדעת לדידן רק שידע ושייך כנ"ל. ואמרינן דמסתמא ידע ולכך יכול להקריב אבל כאן ניהו דבשעה שחלה השליח הי' שייך כמו התם. אבל כיון שאין הבעל יודע כלל אם חלה רק דנימא דמיד כשעשה שליח לזה הי' דעתו שכשיחלה כו' וזה אינו מוכח. ולא הוי שליחות בפירוש כנ"ל רק לענין קפידא אמרינן שאינו מקפיד ומהני מטעם שליח עושה שליח משא"כ במילי לענין גוף השליחות כנ"ל

ועוד דהתם הא מבעי' בש"ס בתורם משלו בלא דעת כו' דהוי זכות ע"ש. וא"כ ממילא בנאבד דלא שייך טעם הש"ס דניחא לי' כו' ממילא שוב הוי זכות ויכול להקריב בלא דעתו כיון שאינו מקפיד ומהני מטעם זכות כיון שדעתו שיוכל להקריב. אבל כאן דאינו זכות ולא מהני רק מטעם השליחות י"ל שפיר דלא הוי שליחות כנ"ל. עוד יש לחלק. ובאמת מוכח להיפך כיון דאמר בש"ס פ"ב דב"מ דלא מהני בכלך אצל יפות אף דאלו ידע ודאי ניחא ליה מ"מ כיון שלא עשאו שליח בפירוש לא מהני אף שאינו מקפיד וא"כ גם בחלה מאי בכך שאינו מקפיד מ"מ לא הוי שלוחו זה השני כיון שלא עשאו דלא מהני מאי דניחא לי'. אך י"ל כיון דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח הוי דברים שבלב דברים. ואמרינן דבשעה שעשה לזה שליח הוי כאלו פירש שכשיחלה יעשה שליח ועושה לזה הב' שליח כנ"ל

או י"ל דהא שליחות א' מהני במילי ועכ"פ הוי הב' שליח של השליח א' וכמותו. רק דבעינן אתי מכח הבעל ונגד זה הוי מילי. וכמ"ש לעיל דהב' לא מיקרי שוב עושה בשליחות הבעל וא"כ י"ל כיון שאמר כתוב או בקבלה שאמר התקבל נכלל בזה שליח של השליח ג"כ שהוא כמו שמקבל הוא דנגדו הוי כמותו ושפיר הוי שעושה שליח מיד לשלוחו כיון דדעתו בחלה כנ"ל ושפיר כשעושה שליח אחר נכלל שוב בשליחותה והוי אתי מכוחה וכן בכתיבה הוי כאומר אמרו כנ"ל

אמנם י"ל דאפשר גם הרשב"א ז"ל מודה בכתיבה דלא מהני בחלה או נאנס ג"כ. למ"ש הרא"ש ז"ל פ"ב דקדושין ובש"ע סי' ל"ה דכשגילה דעתו לשדכן לשדך לו פלונית וקדשה לו מהני מטעם זכי' דזכין לאדם כו'. וכתב הב"ש סי' ל"ו ס"ק א' דגם בהאשה הדין כן אם גילתה דעתה שרצונה להתקדש לפלוני וקיבל א' קידושין עבורה מהני מטעם זכי' ע"ש. וא"כ לכאורה קשה איך הביא שם בש"ע דעת הפוסקים דשליח קבלה בקידושין לא מצי משוי שליח דהוי מילי כו' הא ניהו דהוי מילי אבל מ"מ הא גלתה דעתה עכ"פ שרוצית להתקדש וממילא מהני מה שקיבל הקדושין מטעם זכי' ומאי בכך דלא מימסרן לשליח הא אף שהוא אחר מהני כנ"ל. והיה אפשר לומר דיש נ"מ אם הי' מהני מטעם שליחות א"כ אינה יכולה לחזור בה אח"כ משא"כ כיון דמילי לא מימסרן רק מטעם זכי' א"כ אם כשנודע לה חזרה בה מהני ונתבטלו הקדושין כמו בכל זכי' דקי"ל הגדילו יכולין למחות כו'. אמנם היה להם לפרש דעכ"פ בלא חזרה הוי קדושין ולא משמע כן מסתימת הפוסקים ע"ש

ולכך צ"ל כמ"ש לעיל דכיון שעשאה שליח לזה מגרע גרע דאין רצונה שיקדשה אחר בתורת זכי' רק שליח זה בתורת שליחות וכמ"ש תוס' פ"ק דקדושין גבי עבד מהו שיעשה שליח כו' דאף דמהני בתורת זכי' מ"מ כשעשאו שליח גרע דאינו רוצה בתורת זכי' ע"ש ולכך כיון דמילי לא מימסרן כו' ולא מהני מטעם שליחות שוב לא מהני כלל כנ"ל. עוד יש טעם די"ל שרוצית דוקא בזה כיון שעשתה לזה שליח שדוקא זה יקבל לה קדושין ולא אחר וכיון דמילי לא מימסרן כו' לא מהני

ולפ"ז ממילא מיושב דברי הרשב"א ז"ל שם דבחלה או נאנס שפיר מצי משוי שליח דכיון דאמרינן דמסתמא הי' דעתה שכשיחלה יוכל לעשות שליח ועכ"פ אינה מקדשת א"כ ממילא אף דעדיין שייך מילי לא מימסרן כו' כיון שלא אמרה בפירוש לעשותו שליח מ"מ שוב מהני מטעם זכי' דלא שייך טעם הנ"ל שמקפדת כנ"ל. אך לכאורה א"כ מה צורך לשליח עושה שליח. אך דעדיין הוי אמרינן כמ"ש לעיל דהא דבחלה מהני היינו היכא דמהני השליחות והוי כעשה השליח בעצמו ונתקיים דיבורו ואז אינו מקפיד משא"כ היכא דלא מימסרן כו' לא נתקיים הדיבור וכן בשליח קבלה כיון שאמרה לזה שיקבל לא מהני על אחר שיקבל אף דהוי זכות דכיון שלא נתקיים דיבורה מקפדת. ולכך אמרינן לזה כיון דשליח עושה שליח רק דמילי לא מהני אבל לזה לא בעינן שוב אתי מכח המשלח רק דכיון דהוי שליח של השליח ונגדו הוי כמותו וכאלו קיבל השליח רק דלא הוי שליחות דידה וזה מהני מטעם זכי' כנ"ל והדיבור שוב נתקיים דהוי כאלו קיבל השליח. ולכך כתב שפיר דבנאנס משוי שליח

או י"ל דכיון דאומר אמרו לא הוי מילי א"כ כיון דהוי זכות א"כ הוי גם זה זכות לעשות שליח אחר לקבל הקדושין כיון שנאנס הראשון א"כ מהני עשיית השליח מטעם זכי' דזכין לאדם שלא בפניו וכאלו עשאה בעצמה להב' שליח ע"י הראשון כיון דזכי' מטעם שליחות הוי ממש כאומרת אמרו דנעשה הראשון שלוחה שלא בפני' לעשות שליח אחר וכאלו אמרה לו אמרו רק דבלא נאנס אינו זכות כלל משא"כ בנאנס דדעתה כן הוי זה זכות ושפיר מהני. וכ' הרשב"א ז"ל שפיר שם בקדושין דמהני אבל בגט דלא שייך שיועיל מטעם זכי' ממילא גם בחלה לא הוי כאומר אמרו וכנ"ל

או י"ל דהנה י"ל עוד טעם על מ"ש דלמה לא יועיל