חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קלו

מ"מ הוי כאלו ציוה בעצמו להסופר לכתוב ע"פ ציוי שלהם וע"פ דעתם כיון שכותב רק ע"פ ציוים. רק אי הוי אמרינן מילי מימסרן כו' הוי אמרינן דדעת השליח כדעת הבעל ומה שכותב ע"פ דעתם מהני כמו ע"פ דעת הבעל וזה לא מצינו שיועיל באופן כזה ושפיר אמרינן מילי לא מימסרן כו'. וכן כתב הרמב"ן ז"ל גבי שטר קדושין דבעינן שיכתוב לדעתה וכתב דלדעת השליח לא מהני כמו דפסול אומר אמרו בגט ע"ש ובש"ע סי' ל"ב. והיינו ג"כ כמ"ש כיון דהקפידא על הכותב שיכתוב לדעתה כנ"ל. והרמב"ם ז"ל שפוסק בשטר קדושין דסגי לדעת השליח אף דסובר ג"כ באומר אמרו דפסול. י"ל דהא התם באמת הבעל הכותב דכתיב כי יקח רק דבעי דעתה דילפינן דבעי דעת מקנה ולכך כיון שלענין ההקנאה השליח כמותה ממילא הוי הכתיבה לדעת מקנה. משא"כ בגט דהשליחות של הכתיבה הוא דבר אחר דבעי לדעת הבעל ואינו תלוי בהנתינה כנ"ל

ולמ"ש נדחה ג"כ טעם מהרי"ט ז"ל דנדרים ונזירות דלא מהני שליחות משום מילי דלא שייך זה דשפיר הוי דיבור השליח כמו הדיבור של המשלח. ובאמת טעמא בעי למה פשיטא להו לתוס' נזיר י"א והרמב"ן ז"ל ב"ב דלא מהני שליחות בנזירות ונדרים. ונראה לע"ד דאפשר למאי דאמר במשנה מכות ו' ע"ב ד"א ע"פ שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן ע"ש והיינו אף שעושין אותו שליח להעד אימעוט מעל פי דדוקא פיהם ע"ש. וא"כ בנדרים ונזירות כו' דכתיב ג"כ ככל היוצא מפיו יעשה ממילא לא מהני ג"כ שליחות דלא מיקרי היוצא מפיו דאף שדיבורו של השליח נחשב כדיבור של המשלח מ"מ לא מיקרי היוצא מפיו כנ"ל. ולפ"ז יש לעיין ג"כ בנדר בכתב דאפשר דאימעוט גם כן כמו בעדות דמפיהם ולא מפי כתבם כנ"ל

(יח) לאחרים לכתוב כו'. הנה נראה דאף דחלה או נאנס השליח שציוה לכתוב אעפ"כ אינו יכול לעשות שליח לאחר דמילי לא מימסרן כו' והגט בטל מה"ת וכן כתב בס' ג"פ דהא דהשמיטוהו הפוסקים משום דפשוט הוא ע"ש כי הדבר מוכרח בש"ס כ"ט דפריך אהא דחלה עושה שליח בנתינה מהא דלא יאמרו לאחרים לכתוב ומסיק רבא משום דמילי לא מימסרן כו' ומבואר דאף בחלה לא מהני כנ"ל. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחידושיו שכתב ואיכא דמסייע לסברא הדין מדפריך ממתניתין דיכתבו כו' והא מתני' דלא חלה כו' ואין בו ממש דקושטא נקטי דאביי ורבא תרווייהו ס"ל דאפילו חלה כו' ע"ש ומבואר להדיא כדברי הג"פ הנ"ל. אמנם מצאתי להרשב"א ז"ל שכתב להיפך בחידושיו ריש פ"ב דקדושין דאמר שהשליח עושה שליח והקשה בשלמא שליח דידי' כו' אבל שליח דידה היך משוי שליח הא מילי הוא ולא מימסרן כו' וכתב ומסתברא בשנתנה לו רשות למנות שליח דבאומר אמרו לא שייך מילי כו' א"נ בשחלה או נאנס שעושה שליח דסתמא דמלתא כל שחלה דעת בעלים שימנה שליח שליח כו' וע"ש ומבואר מדבריו דחלה הוי כאומר אמרו דלא שייך מילי לא מימסרן כו'. וממילא כאן בכתיבת הגט ג"כ בחלה הוי כאומר אמרו ולרוב הפוסקים אינו רק פסול דרבנן ועכ"פ הוי ס' מגורשת. אמנם דבריו תמוהים מאוד מש"ס הנ"ל דע"כ הא דמשני רבא מילי כו' קאי אחלה כנ"ל דבלא חלה בל"ז לא קשה ממתניתן דלא עדיף מנתינה

אך י"ל בפשיטות דסובר כהפ' הנ"ל שהביא הרמב"ן ז"ל שהוכיחו מכאן דקי"ל דבהולך לא בעי חלה ופריך ממתני' דיכתבו דאיירי בלא חלה וע"ז משני רבא מילי הוא כו' אבל בחלה לא שייך מילי כנ"ל. וא"כ הי' תלוי במחלוקת הפוסקים סי' קמ"א בהולך אי בעי חלה או לא ותלי' זה בזה כנ"ל. והרשב"א ז"ל שהביא שם ב' הדיעות אח"כ דלהרי"ף ז"ל דוקא בחלה כו' ע"ש קאי על ב' התירוצים שתירץ דלדידיה באמת איירי שנתנה לו רשות בפירוש. והא דכתב דאיירי כאן בחלה קאי על שליח הבעל שעושה שליח דהיינו בחלה אף שלא נתן רשות. אבל שליח דידה איירי בנתנה לו רשות. ולשאר הפוסקים שהביא שם דלא בעי חלה שייך תירוץ הב' דגם בשליח דידה איירי בחלה דלא מוכח לדידהו כלל דבחלה יהי' שייך מילי כו' דמתניתן דיכתבו איירי בלא חלה כפשטי'. וקצת דוחק למעיין בדבריו שם

ואין להקשות להרשב"א ז"ל ממתניתן דהרי אלו ילמדו ויכתבו כו' ומבואר דאף שאינם יודעים לכתוב והוי נאנס ואעפ"כ שייך מילי לא מימסרן כו'. דז"א די"ל כיון שבידם ללמוד לא מיקרי נאנס ודוקא באונס שאין בידו. ועוד דדוקא בנאנס אח"כ משא"כ כאן שגם בשעה שציוה להם הי' אונס זה והי' כוונתו שילמדו ויכתבו כנ"ל. וזה מוכרח ג"כ מדברי הרמב"ן דאל"כ איך מסייע דהולך לא בעי חלה מדפריך ממתניתן כו'. הא שפיר פריך מהא דהרי אלו ילמדו כו' וע"כ דסובר ג"כ דזה לא דמי לחלה או נאנס אח"כ כנ"ל

או י"ל דדברי הרשב"א ז"ל אמורים שפיר גם לדעת הרי"ף למ"ש הרמב"ן ז"ל שם תירוץ אחר דאף דלדידן גם בהולך בעי חלה מ"מ קושית הש"ס הוא לתרי לישנא בתראי כו' דעכ"פ לרבנן אף בלא חלה משלח. ופריך ממתני' דדברי הכל הוא ע"ש. א"כ ג"כ קאי שינוי דרבא אלא חלה וי"ל דבחלה לא שייך מילי גם לדעת הרי"ף ז"ל ושאר פוסקים. וזה מיושב שפיר בדברי הרשב"א שם אף שהביא ב' הדיעות מ"מ לכ"ע שייך כנ"ל. ואף דלכאורה מאי חילוק בין לא חלה לרבנן דאמרינן ג"כ בהולך שאינו מקפיד ודעתו שיוכל לעשות שליח ואעפ"כ לא מהני בכתיבה ולא הוי כאומר אמרו ובין לדידן בחלה דאינו מקפיד ולמה יהי' כאמרו הא לדידן בחלה הוי כמו להנך תנאי בלא חלה. אך אינו מוכרח די"ל דבהולך בלא חלה אף שאינו מקפיד מ"מ לא שייך שהי' דעתו שיעשה שליח אחר כיון שאין צורך בלא אניס רק שאינו מקפיד דוקא הוא וממילא לא הוי כאומר אמרו דהא הטעם באמרו דמודה ר"י היינו משום דהוי שליח הבעל גם השני רק שעשה אותו שליח על ידם כנ"ל. וא"כ כיון דקי"ל בשליחות דבעינן דוקא שיעשנו שליח בפירוש דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם כמבואר בש"ס פ"ב דב"מ דאף לרבא דיאוש שלא מדעת מהני ואעפ"כ בשליחות לא מהני אף דאלו ידע הי' עושהו שליח משום דילפינן מה אתם כו' ע"ש. וממילא כאן אף שאינו מקפיד מ"מ הא לא עשאו שליח רק שמועיל בנתינה דכיון שאינו מקפיד ממילא שליח עושה שליח משא"כ בכתיבה דהוי מילי ולא מהני כנ"ל. אבל בחלה או נאנס י"ל דמיד כשעשאו שליח לזה הי' דעתו כשיאנס יוכל לעשות שליח אחר והוי שפיר כאומר אמרו וכמו כל הרוצה לתרום כו' דהוי שליחות והוי שפיר שליח הראשון כנ"ל

והיה נראה קצת ראיה לזה מהא דתנן בקדושין נ"ה בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר זכרים עולות כו' והקשו הרשב"א והר"ן ז"ל נדרים ל"ו הא קי"ל דכל הקרבנות צריכים דעת בעלים ואיך יוכל להקריב בלא דעתם ותירצו דכיון שנאבד דעת בעלים הוא שכל כהן שרצה להקריב יקריב ע"ש. ואף אי כהנים שלוחי