חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קלד

שטר מתנה ע"ש ואם הי' הכוונה על הכתיבה למה נקיט ב' עדים ולמ"ש אתי שפיר דקאי על החתימה

ובאמת נראה לע"ד דב' התירוצים הנ"ל מוכרחים לדידן. דהא מבואר ברמב"ם ז"ל פ"ד מה' זכי' ובש"ע ח"מ סי' רמ"ד דבמתנה אם אמר אמרו לאחרים ויכתבו ויחתמו לא מהני דלא כהרמב"ן הנ"ל. ואח"כ כתב אם אמר להם לכתוב לא יאמרו לסופר ויכתוב ע"ש. וא"כ אי אפשר לומר טעם הראשון שכתבנו לחוד דמשום שאמר כתבו מקפיד וגרע דא"כ באומר אמרו למה יפסל כיון שלא שינו כלום. וכן טעם הב' לחוד א"א דהא כתב בדין הב' לא יאמרו לסופר לכתוב והיינו אכתיבה לחוד ג"כ. אלא ע"כ נראה כמ"ש ומדויקים היטב לשון הרמב"ם והש"ע דמקודם דאיירי באומר אמרו כתבו הדין על החתימה דבזה אינו פוסל בכתיבה כלום דאף שאמר מ"מ הא לא שינו כלום ממה שאמר ומה בכך דמילי לא מימסרן הא לא בעי שליחות בכתיבה ולכך כתב על החתימה דפסול גם באמר אמרו דבעי שליחות כנ"ל. ואח"כ כתב בלא אמר אמרו רק ציוה לכתוב בזה לא יאמרו לסופר לכתוב ג"כ דאף דלא בעי שליחות מ"מ כשאמר כתבו מגרע גרע דהוי שינוי ממה שאמר כיון דמילי לא מימסרן לשליח כנ"ל. ולכך כ' בדין הב' על הכתיבה ג"כ

שוב מצאתי בס' תורת גטין ד' ו' בתוס' כתבו לדינא דודאי כתיבת נכרי פסול בשטר מתנה דבעינן שליחות כיון דכתיב, וכתוב בספר וחתום ולכך פסול אומר אמרו וכן נכרי דלאו בר שליחות ואף להפוסקים בגט דלא בעי שליחות בכתיבה מ"מ בשטר מקנה מודים דוכתוב לשון ציוי ובעי שליחות ע"ש. ושינה בדבר בס' נה"מ סי' רמ"ד ע"ש. וגם לכאורה הי' נראה לי כן אך לא מטעמי' דגם בגט כתיב לשון ציוי וכתב ספר כריתות רק מטעם אחר למ"ש ת"י עירובין י"ג והרא"ש פ"ב דגיטין ע"ש דלכך לא אמרינן דוכתב קאי אבעל משום דמסתמא אמרה תורה על כל אדם שיוכל לגרש ואפילו ידיו קטועות שאינו יכול לכתוב ומוכח דקאי אסופר ע"ש וא"כ בשטר מקנה דוכ' בספר לא שייך זה. ועוד דהא יוכל לקנות ע"י קנין כסף וחזקה ואין ראיה ושפיר י"ל דקאי שהמקנה בעצמו יכתוב ובעינן שליחות ועוד למ"ש הרמב"ן ריש כ"ה דאי לא הוי כתיב לה רק וכתב לחוד הוי אמרינן דבעי דוקא שיכתוב הוא או שלוחו רק כיון דכתיב לה גלי על וכתב דלא בעי שליחות ע"ש וממילא בשטר קנין דלא כתיב י"ל דבעי שליחות

אך ראיתי שאי אפשר לומר כן ותמה אני על הרב הנ"ל איך נעלם ממנו משנה וש"ס מפורש ד' כ"ו הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' שטרי מקח צריך שיניח מקום המוכר מקום הלוקח והמעות כו' משום דגזרינן שטרות אטו גיטין ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה וקי"ל התם הלכה כר"א אפי' בשאר שטרות כו'. והא ממתניתין הנ"ל הוכיחו תוס' ורא"ש ושאר פוסקים דלא בעי שליחות בכתיבת הגט דאל"ה בל"ז היה פסול דליכא שליחות ע"ש. וא"כ הא תני ג"כ שטרי מקח דקי"ל כר"א דמותר לכתוב ואפי' מאן דפליג הוא רק משום גזירה והא בל"ז פסול דבעינן שליחות בכתיבה בשטרי מקח ואף רש"י ז"ל שפי' בלבד שיניח מקומות הללו הוא מטעם גזירה כמבואר שם וגם זה דחו התוס' וכל הפוסקים ע"ש ומבואר עכ"פ דמדינא לא בעי שליחות בכתיבת שטר מקנה והתם ר' אלעזר הוא דסבר עדי מסירה כרתי. וא"ל דאיירי בשטרי מקח שהם לראי' כגון שקנה בכסף וחזקה דומיא דשטרי מלוה. גם ז"א דהא קרא דוכתב בספר קאי גם אשטרי ראיה דהא כ' למען יעמדו ימים רבים כמבואר בש"ס רק אנן קי"ל דבשטרי ראיה ע"ח כרתי וא"כ לר' יוחנן דסבר כ"ב ע"ב אפי' בשטרות ר"א סבר ע"מ כרתי א"כ איך יפרש המשנה דטופסי שטרות דמכשיר ר"א וע"כ כמ"ש. ועוד דהתוס' כתבו שם לחד תירוצא דר"א בעצמו סבר גם בשטרות ע"מ כרתי גם לדידן רק דלא קי"ל כוותי' בהא וקשה כנ"ל. וע"כ דמ"מ לא בעי שליחות. ועוד דסתמא קתני שטרי מקח ומשמע ודאי אף שטרי קנין. וגם ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים משמע דבכל שטרות כשר כנ"ל. גם לא הוי צריך למיגזר התם שטרות אטו גיטין רק שטרי ראיה אטו שטרי קנין כנ"ל. גם אמר התם אהא דאמר ר"מ אפי' מצאו באשפה ואפילו רבנן לא פליגי עלי' אלא בגט דבעי לשמה ע"ש

וכן מבואר ברא"ש וטור ח"מ ס"ח דכתיבת נכרי כשר מדינא בנמסר בע"מ ישראל מדינא אף בשטרי מקנה אף דאין שליחות לנכרי ע"ש וכן בש"ע ח"מ ס"ו ס"ז דשטר הקנאה העשוי בגופן של עכו"ם כשר אף דבעי כתיבה ומסירה והוי שטר מקנה ע"ש. ומ"ש בס' הנ"ל דוכתוב בספר הוי לשון ציוי ע"ש הוא טעות להמעיין בפסוק דקאי על העתיד שיהי' נכתב בספר ויהי' נחתם ע"ש. ועוד דמזה לא ילפינן כלל שטר מקנה כמבואר בקדושין כו' דקאי אשטר ראי' בעלמא רק מואקח ספר המקנה ילפינן שטרי קנין ע"ש ובזה לא כתיב וכתב

ואף דלכאורה משמע מלשון רש"י ז"ל כתב ע"ב דפריך מזקן שהי' כותב בכ"י והא בעינן ספר מקנה ופי' רש"י שהמקנה צריך לכתוב את השטר שדי מכורה לך ע"ש. ומשמע דצריך בעצמו לכתוב או בשליחותו. מ"מ נראה דכוונת רש"י הוא רק שצריך שתהיה הכתיבה משל המקנה והיינו שכל הספר יהיה של המקנה ולכך צריך או שיכתוב בעצמו או שיקנה לו הסופר הנייר והכתיבה אבל לא בתורת שליחות ולכך בטופסי שטרות סגי במה שיקנה לו הסופר אח"כ כנ"ל. ובח"מ מ"ח גבי שטר שלוה בו ופרעו מבואר דאם חזר ומסרו לו בע"מ כשר להסוברים ע"מ כרתי בשטרות ע"ש משום דהוי כמצאו באשפה כו' והא לא נכתב בשליחותו על הלואה זו וכתיבה ראשונה נתבטלה כיון שפרעו ולא כתב עתה ס' המקנה דבעינן גם הלואה כיון דע"מ כרתי. וע"כ דנעשה עתה שטר מקנה במסירה בפני ע"מ כנ"ל. גם לא אישתמיט חד מהפוסקים לכתוב דחרש שוטה וקטן פסולין לכתיבת שטר מתנה ומקח כמו בגט ולהנ"ל פסולין שאינם בני שליחות. וכן מבואר ב"ב נ"ד וח"מ קצ"ד דישראל מעכו"ם קונה בשטר והא לאו בני משוי שליח הם והי' להפוסקים לכתוב דדוקא בעינן שיכתוב העכו"ם בעצמו השטר ולא סופר כנ"ל

ומ"ש תוס' ב"ב ק"ע ע"ב גבי עדים שעשו שליחותן שכתבו דיש לחלק בין גט כו' אבל הכא בלא ציוי יכול להיות כשר כיון דאינו אלא לראיה דמשמע אם הי' שטר קנין היה כמו בגט ע"ש זה קאי על חתימת עדים אבל לא על הכתיבה ע"ש. וכן הרמב"ן ז"ל ב"ב ע"ז אהא דחוזר בשטר שכתב ונ"ל דאף בלא טעם חוזר דספר מקנה בעינן ועדים שליחותו עושים ע"ש הוא ג"כ רק על העדים. אך התם הוא שטר ראי' וע"כ כוונתו דהוי מפי כתבם כיון שאינו מדעתו ולא דמי לספר מקנה שהכשירה תורה בשטר הנעשה מדעת שניהם כנ"ל

ואף דלכאורה נימא כמו בגט דשוה לר"א דע"מ כרתי