חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קלג

הא' וממילא לא הי' יכול לעשות שליח ע"י שליח ג"כ. ובעי קרא דשליח עושה שליח ושוב מוכח שפיר דאף בכל מקום מהני שליח א' על מילי כנ"ל. ובפשיטות צ"ל דלענין שליחות הראשון שמוסר לו הדברים בעצמו אין סברא כלל לחלק בין מילי למעשה וילפינן שפיר וכל הגריעותא דמילי הוא רק לענין שליחות הב' ואתי שפיר

(יג) ולא יאמרו לאחרים לכתוב כו'. הנה לדעת רוב הפוסקים דלא בעינן שליחות כלל בכתיבה אינו מובן מאי בכך דלא מימסרן מילי לשליח הא לא בעי שליחות כלל וכתב הר"ן ז"ל פרק ב' והרמב"ן ותוס' ושאר פוסקים דהטעם כיון דבעינן שיכתב בציוי הבעל משום לשמה ממילא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח והוי שלא לשמה עיין שם. והיינו דבשלמא אי הוי מילי מימסרן לשליח הי' מה ששומע הסופר מפי השליח כמו שומע מפי הבעל. אבל כיון דלא מימסרן הוי שלא לשמה וכמ"ש הר"ן ז"ל פרק התקבל על קושיית הרא"ה שהקשה מנ"ל כלל דטעמא דר"י משום מילי דילמא משום לשמה ותירץ כנ"ל דאי הוי מימסרן הי' לשמה ע"ש. ולמ"ש הדבר מוכרח לכל הפוסקים הנ"ל

אמנם קשיא לי טובא דא"כ איך אמר בש"ס כ"ט איכא בינייהו שליח מתנה דלרבא דמילי לא מימסרן לשליח גם במתנה פסול ע"ש. וכיון דלהפוסקים הנ"ל לא קאי וכתב כלל אבעל דבר רק אסופר אלא בגט בטל משום לשמה וממילא במתנה דלא בעינן לשמה מאי בכך דמילי לא מימסרן הא לא בעי שליחות ולא לשמה ולמה יפסל. והנה הר"ן בעצמו כתב סוף התקבל בשם הרמב"ן ז"ל דבאומר אמרו לא שייך מילי לא מימסרן היכא שממנה שליח שלא בפניו רק בגט פסול משום לשמה וכתב דהא דאמר במתנה הרי הוא כגט לא קאי אממנה שלא בפניו כיון שפסול רק משום לשמה דלא שייך במתנה ע"ש. והנה הרמב"ן ז"ל עצמו סובר דלא בעי שליחות בכתיבה וא"כ כל הטעם דמילי הוי רק משום לשמה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו כ"ג ע"א להדיא ואם כן איך יפרש הא דמתנה כגט אף בלא אומר אמרו כנ"ל הא לדבריו הטעם שוה משום לשמה כמו אמר אמרו כנ"ל

והנה י"ל בפשיטות למ"ש תוס' ד"ה הא כתב הגט כו' תירוץ הב' דאף דלר"מ אפי' מצאו באשפה כשר מ"מ כשאמר כתבו מגרע גרע ומודה ר"מ דבעינן שיעשה ציויו ע"ש. וא"כ ממילא א"ש במתנה כשאמר כתבו ואמרו לאחרים פסול כיון דמילי לא מימסרן לשליח לא נכתב בציויו וקפיד שיהי' נכתב בשליחותו דוקא והוי כמו להפוסקים דבעי שליחות כנ"ל. אך א"כ מאי קשיא להו לרמב"ן ור"ן ז"ל אהא דלא בעי שליחות בכתיבה מהא דמילי לא מימסרן כו' והוצרכו לתרץ משום לשמה היה להם לומר בפשיטות כנ"ל כיון שאמר כתבו בעי שליחות בגט כיון שע"כ מוכרח לומר כן. וע"כ דלא סבירא להו טעם הנ"ל. ועדיין קשה כנ"ל. והנה בתוס' ורא"ש כ"ג לא הביאו באמת ראי' זו מהא דמילי כו' רק מהא דצריך שיאמר לסופר כתוב כו'. ולכאורה הי' להם להביא הא דמילי דמבואר יותר דבעי שליחות כנ"ל. ולמ"ש י"ל כנ"ל דמשם לא מוכח כיון שאמר כתבו שפיר בעי שליחות והוכיחו רק מהא דצריך שיאמר כתבו ולמה צריך הא אם לא יאמר לא בעי שליחות ותירצו משום לשמה כנ"ל ולא קשה באמת ממתנה די"ל כנ"ל. אבל ברמב"ן ור"ן איתא מהא דמילי כו' וע"כ לא סברי כנ"ל. וקשה ממתנה כנ"ל. אך י"ל ג"כ דראייתם ממילי הוא רק מאומר אמרו למאן דסבר דשייך ביה ג"כ מילי ובזה לא שייך לומר כיון שאמר כתבו גרע דהא אמר אמרו ולא שינו כלום מציויו והקשו שפיר אי לא בעי שליחות למה יפסל וע"ז תירצו משום לשמה כנ"ל אבל בלא אמרו סוברים ג"כ הטעם כנ"ל דכשאמר כתבו בעי שליחות. וממילא התם במתנה דלא איירי באמר אמרו כמ"ש הרמב"ן ז"ל שפיר הרי הוא כגט דלא מימסרן כו'

ואף דלכאורה אינו מובן למה יגרע כשאמר כתבו הא היכא דאיכא קפידא גם אביי מודה שאינו יכול לעשות שליח רק בש"ס אמר דבמתנה דליכא קפידא והי' דעתו שיוכל לעשות שליח אחר בזה לאביי מהני ולרבא לא מהני ע"ש וא"כ כיון דאמרינן שודאי אינו מקפיד מאי בכך שאמר כתבו כיון דלא בעי שליחות והוא אינו מקפיד ומה יזיק מאי דמילי לא מימסרן כו'. אך י"ל דניהו דאין קפידא היינו אי מילי מימסרן לשליח ודיבורו מתקיים מה שאמר כתבו דגם השני כותב בשליחות כנ"ל רק היכא דשייך ביזיון דבעל בגט מקפיד גם על זה ולא הי' דעתו שיעשה שליח אחר משא"כ במתנה. אבל לרבא כיון דמילי לא מימסרן א"כ אין השני כותב בשליחותו כלל בזה י"ל שפיר כיון שאמר כתבו מקפיד שיהי' נעשה בשליחותו דוקא משא"כ האחר שאינו כותב בשליחותו כלל וכן צ"ל בדברי תוס' לר"מ דמצאו באשפה כשר הטעם כנ"ל

אך לכאורה א"כ מאי הביאו תוס' והרמב"ן ז"ל ראיה דבעי שליחות בכתיבה מהא דכתבו תפאתה דעשו שליחותן ואין חוזרין ועושין שליחותן ע"ש ומאי ראי' דלמא משום שאמר כתבו שפיר בעינן שליחות. וי"ל דקושטא דמלתא נקטי דפסול משום לשמה כנ"ל. עוד יראה דודאי אף שאמר כתבו הקפידא רק שיכתבו הם כמו שאמר אבל אין הקפידא שיהי' דוקא בתורת שליחות המועיל דהא לא אמר זה ולכך התם אף שעשו העדים שליחותן מ"מ מאי בכך הא מ"מ כותבים הם אח"כ כמו שאמר רק שאינו בתורת שליחות אבל אין כאן שינוי וכיון דלא בעי שליחות לא הוי מיפסל אי לאו משום לשמה. אבל כשאמר כתבו והם מצוים לאחר לכתוב ממילא כיון דמילי לא מימסרן אינם כותבין הם ושינו מדיבורו שאמר כתבו ושפיר פסול גם במתנה כנ"ל

אמנם לכאורה זה שפיר אי נימא דגם שליחות הראשון לא מהני במילי. אבל למאי דמשמע דשליחות ראשון מהני רק שאין חוזר ונמסר וכמ"ש לעיל. וא"כ בשלמא אי בעי שליחות בכתיבה א"ש שאף שהם עושים שליח אינו שליח הבעל שאינו חוזר ונמסר. אבל כיון דלא בעי שליחות בכתיבה רק שלא ישנו כנ"ל. וא"כ כיון שהם עושים שליח לכתוב ניהו דאינו שליח הבעל מ"מ הוא שלוחם ומה שכותב הוי כאלו כתבו הם דהא נגדם אינו רק שליחות ראשון וא"כ כיון שהוא כאלו כתבו הם ממילא נתקיים מה שאמר כתבו ואף שאינו שליח הבעל מ"מ הא לא בעי שליחות וזה לא ציוה שיהי' דוקא בשליחותו וכמו בעשו עדים שליחותן כו' וכיון דלענין שליחותם הוי כאלו כתבו הם ממילא מהני וכמו אי מילי מימסרן לשליח כנ"ל. ויש לדחות כיון דאמרינן כולהו מכח הבעל קאתיין כו' ואינו מוכרח

עוד נראה לפרש דהתם במתנה דאמר הרי הוא כגט קאי אחתימת העדים דזה בעי שליחות דאל"ה הוי מפי כתבם ובזה שייך שפיר אם ציוו לאחרים לחתום כיון דמילי לא מימסרן לשליח לא חתמו בציוי הבע"ד ולא מהני וע"ז כתב הרמב"ן ז"ל שפיר דבאמר אמרו ועשאם שלוחים שלא בפניהם מהני כיון דלא בעי לשמה. וכן לשון רש"י ז"ל כ"ט שליח מתנה שאמר לב' עדים כתבו