חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קלב

אין השליח אחר ל' דיכול לעשות שליח התם עשאו שליח מיד רק שלא ציוה ליתן ע"ש מה שאין כן בהנ"ל נראה דלא מהני גם בנתינה. וא"כ נראה ממילא דאם אמר בפירוש שלא יהי' נעשה שלוחו רק בשעה שיתן הגט ולא קודם דג"כ אינו עושה שליח דמה חילוק בין לאחר דזמן או מעשה. ואף שבידו ליתן מיד מ"מ כל זמן שאינו נותן אינו שליח כלל ואינו עושה שליח. ולכך בנתינה בסתם שמוסר לו הגט נעשה מיד שלוחו. מה שאין כן בכתיבה אינו נעשה שלוחו רק בשעה שכותב כנ"ל. וי"ל בזה לשו רש"י ע"א דרך ארץ לעשות שליח דברים עיין שם וי"ל דרש"י ז"ל סובר דמן הסתם אינו עושה שליח דברים ורק בשעה שיכתוב יהי' נעשה שליח ואינו עושה שליח. וזה לס"ד דמודה באומר אמרו עיין שם. מה שאין כן אי גם באומר אמרו שייך מילי הטעם כנ"ל דאינו יכול להעשות שליח בלא מעשה כנ"ל

והפי' הפשוט בהא דמילי כו' נראה דכתיבת הגט בעצמו נקרא מילי כמו שכתב הרשב"א ושאר פוסקים בדעת הרמב"ם ז"ל דיכול לבטל גוף הגט ושייך בי' אתי דיבור ומבטל דיבור משום שאינו נגמר רק שראוי לגרש בו יכול לבטל כתיבת הגט עיין שם. ולכך באומר לסופר לכתוב עושהו שליח רק על מילי ולא על מעשה ולכך אין לו כח בזה כ"כ שיוכל לעשות עוד שליח וכמו שמצינו פרק ב' דקדושין מ"ד ע"ב דאף דנערה מקבלת גיטה דכיד אבי' דמיא מ"מ לא אלימא כיד אביה למשוי שליח עיין שם וכן בשליח על מילי ניהו דנעשה ג"כ כמותו מ"מ לא אלים כחו כל כך למשוי שליח מה שאין כן בנתינת הגט שהשליחות הוא על מעשה אלים למשוי שליח ג"כ. אך מלשון רש"י ז"ל שכתב שאינו מוסר לו דבר לא משמע כן ע"ש וכן לקמן סימן קמ"א בשליח לקבלה דאינו עושה שליח דהוי מילי לא שייך זה דהתם השליחות על מעשה גמור לקבל הגט דמתגרשת בקבלתו. ואפשר לומר ג"כ כיון דהיא אינה מגרשת עצמה ואינו תלוי בדעתה כלל רק ונתן בידה כתיב ונעשה יד השליח כידה הוי ג"כ השליחות רק על מילי שאינו עושה שום דבר רק הבעל נותן לידו ולכך ג"כ ניהו דידו כידה מ"מ לא אלים למשוי שליח כמו בנערה כנ"ל. אך לשיטת תוס' ושאר פוסקים דגיטא גופי' מי קא בטיל שאינו יכול לבטל גוף הגט והוי מעשה גמור אם כן לא שייך זה דשפיר גם בכתיבת הגט הוי השליחות על מעשה כמו הנתינה. וצ"ל כנ"ל. שוב ראיתי במרדכי סוף התקבל כתב להדיא הטעם דכתיבת הגט עצמו הוי מילי כמ"ש ע"ש

עוד הי' אפשר לפרש הטעם למאי דאמר בש"ס פרק כל הגט כ"ט ע"ב היכא דאמר ליה יהבי' לפלוני' אינו יכול לעשות שליח אחר ליתנו לזה דשליח שלא ניתן לגירושין הוא וכתבו תוספ' כ"ד ע"א והרשב"א והר"ן הטעם דכיון שלא ניתן לגירושין אין לו לשנות כלל מכמו שאמר הבעל ולכך אינו יכול לעשות שליח אחר עיין שם דהוא משום דבשלמא כשעשאו שליח לגירושין מסר לו כל הכח שיוכל לעשות באיזה אופן שיהי' יגרש ואף לעשות שליח ג"כ משא"כ בשליח שלא ניתן לגירושין ולא עשאו שליח רק על דבר מיוחד ליתנו לאותו פלוני ממילא אינו יכול לעשות שליח וע"ש. וא"כ ממילא השליחות של הכתיבה הוי שליח שלא ניתן לגירושין שאין זה שליחות לגרש רק על דבר מיוחד לכתוב הגט והוי כמו שם להוליך לפלוני ולכך אינו יכול לעשות שליח אחר דאינו יכול לשנות כנ"ל אך הא ודאי ליתא חדא דא"כ באומר אמרו לא שייך זה כלל כיון שאינו משנה ממה שאמר הבעל דזה מהני אף בשליח שלא ניתן לגירושין כמו שכתבו תוס' שם כ"ד. ועוד הא מתניתין איירי באומר כתבו ותנו וכיון שעשאו שליח על הנתינה ג"כ שוב הוי ניתן לגירושין ויהי' יכול לעשות שליח על הכתיבה ג"כ

אמנם נתישב בזה למה תני במתניתין ובכל דוכתי הדין דמילי לא מימיסרן כו' בכתבו ותנו. ולמה לא בכתבו לחוד שאין יכולין לעשות שליח אחר על הכתיבה משום מילי. ולמ"ש מיושב שפיר דבכתבו לחוד אף אי מילי מימסרן לשליח לא מהני דהוי שליח שלא ניתן לגירושין ואינו יכול לעשות שליח וקמ"ל באומר תנו ג"כ דניתן לגירושין ובטל רק מטעם מילי כנ"ל. גם יש לפרש בזה ש"ס ע"א טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו מהני מני ר"מ דמילי מימסרן ופי' רש"י משום בזיון ע"ש. ולמ"ש י"ל בפשיטות דדוקא לא אמר תנו והוי לא ניתן לגירושין הא אמר תנו כו'

ולכאורה קשיא לי למאי דמשמע מסתימת לשון הפוסקים דשליחות ראשון מהני במילי רק אינו עושה שליח ואין כח כו' וא"כ כיון דחזינן דגרע מילי ממעשה לענין שליחות ואם כן מנ"ל דיהי' מועיל שליחות הראשון במילי הא פרק ב' דקדושין יליף שליחות רק מקדושין וגירושין ותרומה וא"כ איכא למיפרך מה להנך שהן מעשה דעדיף לענין שליחות כמו דחזינן לענין שליחות הב' אבל במילי אינו עושה כלל שליח. דאף תרומה הוי מעשה דרבי רחמנא המחשבה כמעשה עיין שם פרק האומר וגם כיון דנגמר מיד כמ"ש. וא"כ לא יועיל כלל שליחות בכתיבת הגט אי לא נימא כמ"ש לעיל רק דהכתיבה עצמה הוי מילי. ובשלמא לדעת הפוסקים דגם שליחות לקבלה חשיב מילי אתי שפיר דילפינן שפיר שליחות א' במילי משליחות לקבלה. אבל להמרדכי ושאר פוסקים דקבלה לא הוי מילי רק כתיבת הגט הוי מילי שלא נגמר קשה כנ"ל. והי' אפשר לומר דבאמת פוסקים הנ"ל סוברים דלא בעי שליחות כלל בכתיבה רק משום לשמה וכדעת התוס' ושאר פוסקים. והי' מיושב בזה מ"ש לעיל ס"ק ב' דקשה על ת"י עירובין י"ג והרא"ש פרק ב' דגיטין שכתב דאף דונתן קאי אבעל מ"מ וכתב לא קאי אבעל משום דהתורה אמרה על כל אדם שיוכל לגרש אף ידיו קטועות עיין שם וקשה דאפשר ע"י שליח עיין שם. ולמ"ש אתי שפיר דאי וכתב הי' קאי אבעל לא מהני שליחות כלל בכתיבה דהוי מילי וע"כ דקאי אסופר ורק משום לשמה כנ"ל

והיותר נראה דהא כיון דלהפוסקים הנ"ל דשליחות לקבלה לא הוי מילי ואם כן קאי ושלחה שהשליח עושה שליח גם אשליח לקבלה וא"כ כיון דהוא עושה שליח לעשות שליח לקבלה אם כן ניהו דהקבלה עצמה הוי מעשה מ"מ עשיית השליח לקבלה אינו מעשה רק מילי וא"כ מוכח שפיר דיכולין לעשות שליח על מילי רק כיון דהקבלה הוי מעשה לא מוכח רק שליחות הא' על מילי דהא לענין עשיית השליח אין זה רק שליח ראשון לעשות שליח ועכ"פ ילפינן שפיר דשליחות הראשון מהני במילי. רק שליחות הב' לא מצינו למילף כיון דהקבלה עצמה חשיב מעשה לענין עשיית השליח הוי שליחות הא' כנ"ל

ובזה מיושב מה דקשה לכאורה למה ליה קרא דשליח עושה שליח כלל הא כיון דילפינן בכל הדברים דמהני שליחות א"כ ממילא גם עשיית השליח יכול לעשות ע"י שליח כמו כל הדברים. ודוחק לומר דאיירי דוקא בסתם שליח דהא להרבה פוסקים דוקא בחלה משום דכן הי' הציוי משום שאם יאנס יוכל לעשות שליח אחר וקשה כנ"ל. ולמ"ש מיושב דאי לאו קרא דשליח עושה שליח לא הוי מצינו למילף כלל דמהני שליחות במילי אף שליחות