חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קלא

אפשר לומר גם באומר אמרו דמ"מ בשעה שכותב שליח השני והוא שליח של השליח נעשה בשעת כתיבה כאלו כתבו השליח ראשון וג"כ כנ"ל. אך ז"א שאינו מטעם שליחות של השליח דהא מבואר בש"ס כ"ט ע"ב דבמת שליח ראשון לא נתבטל דמכח הבעל קא אתי דאי מטעם שליחות השליח לא הי' מהני כמו בנשתטה. וכן להיפך במת הבעל עיין שם. ועוד דבאומר אמרו כיון שאינו יכול לכתוב בעצמו ממילא לגבי השליח שייך כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח ולכך אינו רק מחמת הבעל דעשיית השליחות הוי כאלו עשאו המשלח. ולכך כיון שאינו כמותו כלל קודם הכתיבה שפיר אינו יכול לעשות שליח כנ"ל. מה שאין כן בנתינה כנ"ל

ובמ"ש נראה ליישב דברי הרשב"א ז"ל ריש פרק מ"ש שכתב בשם התוס' דדוקא בכתיבה אף שהי' בריא כשציוה לכתוב ואח"כ בשעת כתיבה נשתטה לא מהני אבל בנתינת הגט אף שהוא שוטה בשעת נתינה מהני כיון דבשעה שעשאו שליח על הנתינה הי' שפוי עיין שם. ותמוה מאד עיין שם ובב"י סימן קכ"א דממ"נ אי סוברים דסגי בשעת עשיית השליח כשמצי למעבד בעצמו א"כ גם בכתיבה יועיל ולא בעינן דוקא שבשעת גמר עשיית השליחות יהי' גם כן מצי למעבד א"כ בנתינה כש"כ דלא מהני וע"ש בספר פ"י שדחה דבריהם מטעם הנ"ל. ולמ"ש מיושב שפיר דבאמת בעינן שבשעת חלות השליח שנעשה כמותו דאז יהי' שפוי ויהי' מצי למעבד אבל אחר שכבר נעשה כמותו לא איכפת לן שנשתטה ולכך בכתיבה דהוי מילי ולא נעשה כמותו רק בשעה שכותב דאז הוי מעשה ולכך בעינן שפיר שיהי' שפוי בשעת כתיבה דאי לאו הכי לא מהני דמקודם לא חל השליחות כלל דהוי מילי כנ"ל. אבל בנתינה שמוסר לו הגט דנעשה השליחות מיד דהוי מעשה שוב מהני אף שהוא שוטה בשעת נתינה. ואף שלא מסר לו הגט רק אמר כתבו ותנו מ"מ כיון שהי' שפוי בשעת כתיבה נעשה שלוחו והוי מעשה גם קודם נתינה וכמו שכתב הרשב"א כאן לענין מילי בכתבו ותנו דיכולין לעשות שליח על הנתינה כנ"ל. ובלשון רש"י ז"ל ע"א ע"ב מילי מימסרן כו' ואף בדברים נמי שלוחו של אדם כמותו ע"ש ומשמע דלר"י לא אמרינן כלל בדברים שלוחו כמותו ואף בשליחות ראשון. ולמ"ש מיושב כנ"ל דבאמת לא מהני כמ"ש

ובמ"ש יש ליתן טעם גם כן לדעת הקדוש הובא בש"ע סי' ל"ה דבקדושין אין שליח עושה שליח משום דדוקא בגט שיכול לגרשה בע"כ משא"כ בקדושין לא נגמר שתלוי ברצונה והוי מילי. וי"ל גם כן הטעם כנ"ל דהא קי"ל כל מילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח כמבואר בנזיר י"א. וא"כ לכאורה איך מהני שליחות בקדושין הא בכמה דוכתי אמר ניהו דבידו לגרשה אבל אין בידו לקדשה כיון שתלוי ברצונה ומיקרי דבר שלא בא לעולם גבי לאחר שאגרש עיין שם. וא"כ אם היינו יודעין בודאי שבשעה שעשה אותו שליח לקדש פלונית לא היתה היא רוצה להתקדש הי' נראה דלא מהני אף שכשמקדשה השליח היא רוצה דהא לא חל השליחות דהוי לא מצי למעבד אז כשעשאו שליח דלא הי' יכול לקדשה אז בעצמו ולא הי' בידו ולא מצי משוי שליח גם על אח"כ. וא"כ כיון דקי"ל אין ברירה וגבי ע"מ שירצה אבא לא אמרינן כשרוצה אחר כך הוברר הדבר שהי' רוצה גם אז וכן בכלך אצל יפות דלא אמרינן איגלאי מילתא דגם אז ניחא לי'. ואם כן בכל שליחות קדושין לא יועיל דאף שרוצה בשעת קדושין מ"מ לא מהני כנ"ל. אך באמת זה אינו דמ"מ השליחות חל אז כשהיא רוצה ודוקא בנזיר כשהיתה, א"א ונתגרשה לא שייך שהשליחות יחול אז כשנתגרשה דזה אינו דהוי דבר שלא בא לעולם כדאמר כתובות נ"ט מי איכא כו' דהשתא לא מצי ולקמי' מצי כו' ואף אם הי' אומר בפירוש שיהי' נעשה שלוחו כשתתגרש לא הי' מהני דהוי דבר שלא בא לעולם כיון דעכשיו אינו יכול כנ"ל. מה שאין כן בקדושין דאינו מחוסר מעשה ולא הוי דבר שלא בא לעולם ויכול שפיר לעשות שליח כשתרצה וחל אז השליחות

או י"ל כמו שכתבו תוס' שם גבי לושי קמח כיון דיכול לעשות בעצמו על אז ולומר שיהי' חלה כשיפריש יכול לעשות שליח ג"כ על אז. וגם בזה אם מקדשה שכשתרצה תהי' מקודשת אף שעכשיו אינה רוצה מ"מ היא מקודשת כשרוצית אחר כך דלא הוי דבר שלא בא לעולם וממילא יכול לעשות שליח ג"כ. אבל מ"מ גם לתוס' הטעם הוא רק כיון דיכול לעשות עכשיו שיחול אז ממילא חל השליחות ג"כ אז בשעה שראוי לעשות בעצמו. וא"כ מיושב שפיר דשוב אין שליח עושה שליח בקדושין דקודם שמקדש לא נעשה כלל שלוחו כמותו דאז לא מצי למעבד כנ"ל רק בשעה שמקדש נעשה כמותו וממילא קודם לכן אינו יכול לעשות שליח דהוי מילי וכמ"ש בכתיבה. אבל בגט שהוא בע"כ ומצי למעבד ונעשה מיד כמותו שפיר עושה שליח

ומיושב בזה גם דברי הרמב"ם שפי' הטעם גבי כתוב לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דלא מהני יבמות נ"ב ופי' הטעם משום לשמה. ולמה לא פי' משום דלא מצי עביד השתא להמפ' בדברי הרמב"ם דבעי שליחות בכתיבה וכמו שכתבו תוס' שם. ולמ"ש אתי שפיר דא"כ הי' קשה קושית תוס' נזיר שם. דא"כ ביבמתו לא מהני ואמאי הא עכ"פ יהי' חל השליחות כשמיבמה ואז מצי עביד ולא שייך כמ"ש דמי איכא מידי דהשתא לא מצי עביד כו' והוי דבר שלא בא לעולם דז"א דבדבר שבידו לא שייך זה כמבואר כתובות נ"ט וביבמה בידו לבא עלי' בע"כ וכיון דלא הוי דבר שלא בא לעולם מהני השליחות על אז. ותוס' הוכיחו מזה דשייך כל דלא מצי כו' לא משוי שליח אף במאי שהוא בידו אף דלא הוי דבר שלא בא לעולם. אך מ"מ קשה כמ"ש דהא מהני השליחות על אז עכ"פ וכמו אם הי' אומר בפירוש שיהי' אז נעשה שלוחו כשייבמה והי' מהני כיון דדבר שלא בא לעולם לא הוי דבידו כנ"ל. ולכך פי' הרמב"ם ז"ל הטעם משום לשמה וא"ש. ומיושב ג"כ קושית תוס' מהא דלושי קמח והפרישי חלה עיין שם דכיון שבידה נעשה אז שלוחה כשלש. ותוספות לטעמייהו הקשו שפיר דמוכח מיבמתו משא"כ להרמב"ם ז"ל י"ל כנ"ל דביבמתו משום לשמה משא"כ בהנ"ל

אמנם בגוף הטעם הנ"ל יש לדחות דלא דמי למ"ש הרא"ש ז"ל לענין שמיעה דלא מהני שליחות דהתם אין השליחות כלל על מעשה רק על דבר שממילא וא"א לעשות שליח ע"ז אבל כאן אי נימא דהכתיבה מצד עצמה הוי מעשה וא"כ גם קודם הכתיבה נעשה מיד כמותו כיון שנעשה שליח על הכתיבה שהוא מעשה ובידו לעשות הדבר מיד אם כן נעשה מיד כמותו על זה המעשה ויכול לעשות שליח אחר גם כן: דגם בנתינה לא נעשה כמותו לענין דבר אחר רק על זה הדבר שעשאו שליח וכן בכתיבה נעשה על זו המעשה כמותו מיד ויוכל למשוי שליח ג"כ. אך מ"מ י"ל כן דהא אם הי' עושה שליח שאחר ל' יום יהי' נעשה שלוחו ליתן ג"כ וקודם לכן אינו עושהו שליח כלל. הי' נראה דודאי