חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קל

המשלח ואינו מילי כלל ושפיר מהני בשליחות ראשון. אמנם לענין שיוכל לעשות שליח זה לא מהני דהא קודם שכותב אינו כלל כמו הבעל דממילא לא נעשה כמותו כלל ואינו שלוחו כלל קודם המעשה ושפיר אינו יכול לעשות שליח. אבל בשליחות של הנתינה כשמוסר לו גט ואינו מילי נעשה מיד שלוחו ולכך יכול לעשות שליח כמו שהבעל יכול לעשות שליח כיון דאית ביה מששא כמו שכתב רש"י ז"ל והוי מעשה מיד מה שאין כן במצוה לסופר לכתוב כיון שמיד אין כאן מעשה לא נעשה שלוחו עד שעה שעושה המעשה ולכך קודם לכן אינו יכול לעשות שליח. וכן בשליחות לקבלה אף שהוא מילי מ"מ כשמקבל הגט נעשה שלוחה דאז הוי מעשה אבל שליח אינו יכול לעשות כנ"ל. ומיושב שפיר לשון הש"ס מילי לא מימסרן לשליח היינו שאינו נעשה שליח כלל אף שליחות הראשון וכנ"ל

וממילא מיושב דברי הר"ן ז"ל הנ"ל דבאומר אמרו מדעתכם הוי מילי כנ"ל. דבשלמא בכתיבה שייך הנ"ל דנעשה בשעת הכתיבה שליח דהוי מעשה אבל לענין עשיית השליח שדבר זה עצמו הוי ג"כ מילי לחוד א"כ גם בשליחות הראשון אינו מועיל שעושה שליח ע"י השליח דאינו נעשה כלל שלוחו אף בשעה שמצוה להסופר לכתוב שיהי' אז כאלו ציוהו הבעל דבזה גם אז הוי רק מילי שאינו מעשה כלל וכ' הר"ן ז"ל שפיר דאומר אמרו מדעתיכם הוי מילי דלא מימסרן לשליח כנ"ל

והי' אפשר ליישב במ"ש דברי מהרי"ט ז"ל סימן קכ"ז שכתב דאם אמר אחד לחבירו צא והקדיש לו שור משורי לא מהני בי' שליחות כיון שהוא מילי רק דיבור של הקדש לחוד ומילי לא מימסרן לשליח דקי"ל שליח מתנה כשליח הגט ודוקא בתרומה דחשיב מעשה עיין שם ונראה לכאורה תמוה דהא שליחות הראשון מהני גם במילי ועיין בספר ב"מ דחה דבריו כנ"ל. ולמ"ש א"ש דכיון שגוף הדבר רק מילי לא מהני גם שליחות הראשון וכנ"ל. אמנם מטעם אחר נראה דליתא לדבריו דהא בהפרת נדרים שייך שליחות. ונראה פשוט דבכל דיבור שנגמר הדבר מיד ודאי הוי מעשה ולא מילי. דהא חזינן לענין לאו שאין בו מעשה דקי"ל אין לוקין ואע"פ כן אמר בש"ס ריש תמורה אמר ליה ר' מאיר לתנא לא תיתני מימר דבדיבורא איתעביד מעשה ופי' רש"י דכיון דנעשה הקדש בדיבור זה דכתיב והי' הוא כו' הוי דיבור זה מעשה עיין שם. וא"כ ממילא בצא והקדיש הוי מעשה ולא מילי כמו בתמורה כנ"ל. ולכאורה תמוה על מהרי"ט מש"ס הנ"ל. שוב מצאתי שנעלם ממהרי"ט ז"ל ש"ס ערוך תמורה י' ע"א דאמר רבא מצינו ציבור ושותפין כו' דשוי שליח לאקדושי כו' ומבואר דמהני. ודוחק דקאי לר"מ דמילי מימסרן כו'

אמנם זה הי' אפשר ליישב דבשלמא התם הוי שפיר מעשה כיון שנעשה הקדש ע"י דיבורו כנ"ל. אבל מ"מ מאי דהוי מעשה הוא רק אם דיבור ההקדש מועיל חשיב מעשה וא"כ שם בתמורה דבין כך ובין כך מועיל שפיר הוי מעשה כנ"ל מה שאין כן לענין שליחות בשלמא אם הי' מילי מימסרן לשליח ממילא הי' חשיב מעשה ג"כ כיון שמועיל הדיבור כנ"ל. אבל כיון דמילי לא מימסרן כו' א"כ אינו נעשה שלוחו כלל על הדיבור וממילא לא הוי מעשה דבשלמא בדבר שהוא מעשה מצד עצמו מהני שפיר השליחות מה שאין כן ובזה שהמעשה מסתעף מזה שמועיל הדיבור וכיון דמילי לחוד לא מימסרן אינו מועיל הדיבור וממילא לא הוי מעשה וכתב מהרי"ט שפיר דלא מהני כנ"ל ואין ראיה מתמורה: והי' אפשר לומר טעם זה ג"כ לדברי הרמב"ן בבא בתרא ותוס' נזיר י"א שכתבו דנדרים ונזירות לא שייך ע"י שליח וכן הפקר כתב הר"ן ריש פסחים דלא מהני בי' שליחות. וי"ל מטעם מילי כדברי מהרי"ט ז"ל. ומיושב במ"ש ג"כ מאי דקשה דהא חזינן ריש פרק ג' דקדושין דקי"ל אתי דיבור ומבטל דיבור ובלאחר ל' או בשליחות יכול לחזור ומבואר שם דאף בשליחות של נתינת הגט דלא חשיב מילי לענין מימסרן לשליח והוי מעשה מכל מקום לענין חזרה חשיב רק דיבור וא"כ מכש"כ בהקדש למהרי"ט ז"ל דחשיב מילי לענין שליחות ואם כן כש"כ לענין חזרה ונימא בי' אתי דיבור ומבטל דיבור אך זה טעות דהא התורה אמרה לא יחל דברו שלא יוכל לחזור אף שהוא דיבור. והי' אפשר דמזה הוכיח הרמב"ם ובש"ע ח"מ דהפקר מטעם נדר עיין שם. דאם לא כן לא יוכל לחזור בו כיון שאינו אלא דיבור ולכך הוכיח דמטעם נדר ושייך בל יחל כנ"ל

אמנם א"כ בהפרת נדרים דהבעל מיפר בדיבור יהי' יכול לחזור בו ובאמת מבואר בש"ס נדרים דאין נשאלין על ההפר ומכש"כ דאינו יכול לחזור בו עיין שם. אך בזה י"ל כיון דההפרה הוא רק ביטול הנדר שלה וכיון שכבר נתבטל מאי יועיל חזרה שלו כיון שאין ההפרה מצד עצמו. ובהקמה י"ל ג"כ טעם הנ"ל או דאיתקוש להפרה. אך שם פרק ג' דקדושין דפריך הש"ס למאי דקי"ל אתי דיבור ומבטל דיבור למה חוזר ומגרש בו עיין שם. ואם כן קשה מאי פריך הא כיון שהביטול עצמו דיבור א"כ שוב יכול לחזור בו מהביטול גופי' וג"כ אתי דיבור ומבטל דיבור ולכך חוזר ומגרש. וע"כ דהביטול כיון שנגמר מיד שוב הוי מעשה וקשה כנ"ל כיון דהוי מילי לענין שליחות. ולמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון שנגמר ע"י הדיבור הוי מעשה כמו בתמורה שם ולכך לענין חזרה בהפרה וכהאי גוונא אינו יכול לחזור כיון שכבר נגמר הוי מעשה שוב ואינו יכול לחזור אבל לענין מימסרן לשליח כיון שהדיבור לב"ד אינו מועיל ממילא לא הוי מעשה ולא מימסרן לשליח ואף דאם יועיל יהי' מעשה מ"מ אינו מועיל כלל כיון שמצד עצמו הוי רק דיבור כנ"ל. מה שאין כן היכא שודאי מועיל שפיר הוי מעשה ואינו יכול לחזור בו כנ"ל

ובל"ז בהפרת נדרים כמו דאמרינן בתמורה דמה שנעשה מחולין הקדש הוי מעשה כמו כן להיפך מהקדש חולין הוי מעשה וממילא בקונם דהוי הקדש ממילא בהפרה נעשה מהקדש חולין והוי מעשה ולא מהני החזרה וכן בביטול כיון דשליחות הנתינה חשיב מעשה הוי גם ביטול מעשה כנ"ל. אך מכל מקום לענין שליחות לא יועיל בהפרה ובביטול כיון שאינו מעשה רק אם נגמר ושייך מילי לא מימסרן כו' ובאמת מבואר בש"ס דמהני וי"ל ג"כ בשניהם כיון שאין הביטול וההפרה דבר מצד עצמו רק ביטול דבר אחר שפיר חשיב מעשה. ודוחק. ועכ"פ אף אי נימא דלא כמהרי"ט דלא שייך בזה מילי היינו מטעם שכתבנו דכיון דבאמת שלוחו של אדם כמותו וכיון דאם יהי' מועיל הוי מעשה כיון שנגמר ממילא אמרינן דמועיל והוי מעשה כנ"ל. מה שאין פן בדברי הר"ן ז"ל אתי שפיר דבאומר אמרו כו' דאף אם יועיל דיבור השליח לעשות' הסופר שליח מכל מקום לא יהי' אלא מילי דאף שמצוה בעצמו לסופר לא הוי רק מילי כיון שיכול לחזור ואינו מוסר לו שום דבר ולא מיקרי נגמר הדבר כלל כיון שאינו אלא שליחות לכך שפיר לא מהני ביה שליחות ג"כ דלא שייך שבשעה שעושה אותו שליח יהי' כאלו עשאו המשלח כיון שאינו רק דיבור גם אז. מה שאין כן בהוא עצמו מצוה לכתוב דעכ"פ בשעה שכותב נעשה שלוחו דהוא מעשה. ואף דלכאורה הי'