חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קכז

בע"מ כנ"ל אבל עכשיו דמבואר דעכ"פ לכתחלה אין הע"ח רשאין לחתום עד שידעו שנכתב לשמה וא"כ ממילא אין הסופר צריך לזהר מלזרקו דהא לא יבא לידי מכשול שלא יחתמו העדים כנ"ל. וממילא כיון שאינו נזהר שוב פסול אפי' בדיעבד כשחתמו העדים ולא ידעו אם נכתב לשמה משום חשש הנ"ל. דכיון דאסיר לכתחלה שוב פסול אפי' דיעבד כנ"ל

ובאמת יש להסתפק בזה בדיעבד היכא שלא ידעו הע"ח מהכתיבה כלל אם נכתב כדין רק שהבעל ציוה להם לחתום כו' אי מהני וסומכין שכיון שאינו חשוד לקלקלה במתכוין ודאי נעשה כדין. או דיש לחוש כנ"ל שאינו יודע ומצא גט ונותנו ולא במתכוין ובאמת הא דסתם ספרי דדייני גמירי הוא כמו רוב מצוין אצל שחיטה מומחין וכן בתרומה וניקור הגיד כמבואר פרק גיד הנשה בראב"ד ורא"ש שם ע"ש דרוב המצוין אצל כל המצות הן מומחין ע"ש. אבל לא מצינו רק אותן העוסקין בעשיית הדבר כגון השוחט או המנקר או הכותב דאמרינן אם לא הי' מומחה לא הי' עושה הדבר. אבל הבעל שאינו עושה כלל רק דמצא גט כתוב כו' בודאי לא שייך עליו הרוב דאין שום ראי' שבקי. או אפשר כיון דמגרש בודאי שואל עד שיהי' כדין וכמ"ש לעיל אבל לא מצינו ראי' לזה

והיה נראה לדקדק מלשון הש"ס ריש גיטין דאמר וליבעי תרי כו' ומשני רוב בקיאין הן ופי' רש"י ז"ל רוב ישראל בקיאין. ואמר ולר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני גמירי ופירש"י הסופרים שרגילין לכתוב הגט כו'. ופי' תוס' דהוי שוב מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן אפי' לר"מ ע"ש. ומבואר מפירש"י ז"ל ב' דברים דהרוב היא על כל אדם שבקיאין רק דעכ"פ הוי מיעוטא גמור שאין בקיאין והוי חיישינן לר"מ רק דעל הסופרים הוא יותר מרוב ואינו רק מיעוטא דמיעוטא כו' כנ"ל. וא"כ לדידן דקי"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוטא ממילא שייך הרוב על כל אדם שבקיאין גם בלא הסופר

ובזה נתישב דברי תוס' שם ורבנן הוא דאצריך, כו' שהוא והן לא היו בקיאין כו'. וקשה ממ"נ אי שייך על העדים ועליו ג"כ הסתם מיגמר גמירי לא הועילו בתירוצם כלום. ואי לא שייך א"כ ליבעי תרי כנ"ל. ולמ"ש א"ש דנגד העדים אינו מיעוטא דמיעוטא רק רוב ולכך אצרכו רבנן שפיר כנ"ל. וא"כ ממילא גם לגבי הבעל שייך לומר דרוב בקיאין כלשון רש"י רוב ישראל בקיאין ועכ"פ יש רוב ולמאי דקי"ל כרבנן א"כ אין חשש בדיעבד שלא היה בקי כנ"ל כיון שאינו חשיד להכשילה במתכוין כנ"ל

אמנם נראה דז"א דהא הרא"ש ז"ל חולין י"ב הקשה אמאי אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין נימא סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור ואיתרע לה רובא ותירץ דהוי רק מיעוטא דמיעוטא כמו דאמר ריש גיטין אפי' לר"מ סתם ספרי דדייני גמירי כו' ע"ש. וא"כ ע"כ הא דלא אמרינן בגט סמיך מיעוטא לחזקת א"א הוא משום דהוי מיעוטא דמיעוטא כנ"ל. וא"כ לגבי הבעל שאינו רק רוב ויש מיעוט שייך שוב סמוך מיעוטא לחזקה כמו בכל רוב דעלמא דאמרינן סמוך כו' כמ"ש הרא"ש ז"ל. ואין להקשות דא"כ למה אמר] הש"ס אפי' לר"מ סתם ספרי כו' הוי לי' למימר גם לרבנן הא לא מהני הרוב דאיכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה וע"כ צריכין לומר גם לרבנן מטעם סתם ספרי כו'. אך לא קשה חדא דעדיפא מיני' נקט דאפילו לר"מ אין חשש. ועוד למ"ש תוס' דהא דסמיך מיעוטא לחזקה הוא רק מדרבנן אם כן אמר שפיר מקודם דמדאורייתא לא חיישינן דאף דסמוך כו' אינו רק דרבנן ואמר אח"כ ורבנן הוא דאצריך כו'

ועוד דהא באמת משני מקודם עד א' נאמן באיסורין רק דפריך אח"כ כיון דאיתחזיק איסורא אינו נאמן כו' וא"כ אמר אח"כ שפיר לרבנן דרוב בקיאין הן ומותר בלא עדותו. רק דנימא סמוך מיעוטא לחזקה נגד הרוב והוי פלגא ופלגא. וא"כ שוב עד אחד נאמן באיסורין דלא שייך איתחזיק איסורא דהא יש כאן הרוב ועם החזקה הוי פלגא ופלגא ושוב לא איתחזיק ועד א' נאמן באיסורין. ולכך לא פריך רק אליבא דר"מ דחייש למיעוטא לבד נגד הרוב והוי איתחזיק כנ"ל. ואמר דסתם ספרי דדייני כו' ואין כאן רק מיעוטא דמיעוטא כנ"ל ולא קשה. וא"כ ממילא עכשיו לדידן נגד הבעל שייך שפיר סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש. והי' מוכח מזה בפשיטות דגם בדיעבד חיישינן כשאין הע"ח יודעין אם נכתב כדין. דבשלמא ע"ח הם העוסקין בגוף הגט והוי כמו בשחיטה וניקור משא"כ נגד הבעל

אולם מ"מ יש להסתפק ניהו דיש מיעוט שאין בקיאין ושייך על הבעל. מ"מ כיון דסופרים בקיאין וחשש זה שכתבו להתלמד וזרקו ג"כ אינו רק מיעוטא והוי ג"כ שוב רק מיעוטא דמיעוטא כיון דהבעל ג"כ מסתמא בקי ואין רק מיעוט כנ"ל. או להיפך כיון דגם על הסופרים יש מיעוטא דמיעוטא שאינם בקיאין כמ"ש תוס' וגם יש עוד מיעוט כנ"ל שהבעל אינו בקי ושמא מצא גט שזרקו הסופר כנ"ל. ושוב הוי זה מיעוט גמור ושייך סמיך מיעוטא לחזקה דא"א ולא מהני אפי' דיעבד כנ"ל וצ"ע. גם אפשר דעכשיו דאמרינן דלכתחלה אין רשאין לחתום עד שידעו שנכתב לשמה כמבואר בש"ע. וגם בהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין צריך בדיקה לכתחלה ע"ש. וא"כ כיון דמבואר בש"ס פ"ב דכתובות כיון דאין העדים חותמין אלא א"כ נעשה בגדול הוי עדות גמור בחתימתם שנעשה כדין וכן באמנה דכיון דאין כותבין למלוה עד שיהי' לוה עמו הוי עדות שהי' הלוה עמו ע"ש דאעולה לא חתימי כו'. וא"כ כאן כיון דהדין דלכתחלה אין חותמין עד שידעו שנכתב לשמה כנ"ל. וא"כ מה שחותמין הוי עדות שמעידין שידעו שנכתב לשמה כיון דבעי לכתחלה כנ"ל. וא"כ שוב ממילא פסול אפי' בדיעבד כשחתמו ולא ידעו דהוי עדות שקר ומזויף מתוכו כנ"ל. ועיין ברשב"א ז"ל שם גבי הא דסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו כו' שכ' דאף במה שאומרים שעשו שלא כהוגן לכתחלה ושאינו חסיד ג"כ שייך אין אדם משים עצמו רשע ע"ש. אך נראה דלא מיקרי זה פדות על זה. ואם נפרש בדברי תוס' כמ"ש דגם נגד הע"ח לא שייך סתם כו' רק רוב ויש מיעוט גמור שאין בקיאין. א"כ הי' קשה דגם לרבא יצטרך בפני נכתב משום לשמה דאל"ה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דשמא מצאו ויש מיעוט העדים שאין בקיאין. והי' מוכח דהוי רק מיעוטא דמיעוטא עם החשש דזרקו לאשפה וכשר דיעבד. אך באמת אינו מוכרח דעל העדים העוסקין י"ל שפיר דהוי רק מיעוטא דמיעוטא כמו בשחיטה משא"כ נגד הבעל לחוד כנ"ל. ועוד דא"כ הי' קשה עדיין למ"ד כתב סופר ועד כשר וכמ"ש לעיל כנ"ל והוצרך רבא לטעמא (דקיום] כנ"ל. וכל זה הוא כשלא שאלו הע"ח להבעל או לסופר כלל. אבל כשהבעל או הסופר אומר להע"ח שנכתב לשמה בציויו כדין נראה לכאורה דמהני ורשאין לסמוך עליו

והנה כשהבעל אומר להם נראה ודאי דמהני דהא