חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קכו

באמת כדעת כל הפוסקים משום קיום וקשה כנ"ל. וגם לדידן למה צריך גם לכתחלה שיאמר בפניהם כו'

עוד קשה למ"ש רש"י והר"ן ז"ל ריש גיטין וכן דעת כל הפוסקים דדוקא שליח להולכה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאין אנו חוששין באמת כן רק לעירעורו של בעל ולכך בשליח להולכה שבשעה שהגט יוצא מת"י הבעל אינו גומר ומגרש עדיין יש לחוש שמא ימלך אח"כ ויערער אבל כשנותנו לידה או ליד שלוחה לקבלה גומר ומגרש ואין לחוש לעירעורו ע"ש. וא"כ למה ניבעי בעידי חתימה שיאמר בפניהם וידעו שנכתב לשמה ממ"נ אם ימסר הגט ליד האשה בודאי אינו צריך דלא יערער כנ"ל. ואם ישלחנו ע"י שליח א"כ צריך השליח ע"כ לידע שנכתב בפניו שיוכל לומר בפ"נ ומאי צורך שהע"ח ידעו ובפרט דמשמע דאיירי גם שמגרש מיד ואעפ"כ צריכין לידע וקשה כנ"ל. דגם לרבה אינו צריך כו' דהא מבואר להדיא בש"ס גבי אשה עצמה מביאה גיטה דהיכא דמכי מטי לידה איגרשה לה אינה צריכה לבפני נכתב ובפ"נ דע"פ דין אין חוששין כלל רק דלמא אתי בעל ומערער כו'

ולישב כל הנ"ל נראה לע"ד דהנה הרשב"א ז"ל ריש גיטין כתב הטעם לרבה דהיכא דלא אתי בעל ומערער למה לא חיישינן אנן משום לשמה וכתב הטעם משום דכיון דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי לכך אין חוששין באמת רק לעירעור וכן מבואר ברש"י ותוס'. וכן רבא דלא חייש כלל לשמה הוא מטעם הנ"ל ע"ש. והנה תוס' שם [ג' ע"ב] הקשו [למ"ד] כתב סופר ועד כשר למה ניחוש שמא כתבו הסופר להתלמד וזרקו ומצאתו היא והחתימה עליו עד אחד והרי אין כאן אלא עד אחד ותירצו דהסופרים נזהרים בכך כו' והיינו דכיון דכתב סופר ועד כשר והוי כתיבתו כעדות של העידי חתימה א"כ ממילא בודאי נזהר שלא יכתוב ויזרקו לאשפה וכמו דעידי חתימה ודאי נזהרין שלא יחתמו גט ויזרוק לאשפה. אמנם למאי דקי"ל כתב סופר ועד פסול ואינו עדות כלל בודאי שייך חשש הנ"ל שמא כתבו להתלמד דהא מותר לכתוב אף התורף כשאינו רוצה לגרש בו אח"כ רק להתלמד ושייך החשש שמא זרקו לאשפה. ומטעם זה באמת פסול כתב סופר ועד דהא בהא תלי' כנ"ל. והנה הא ודאי דלא אמר רק סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי. אבל המגרש לא שייך זה דאטו כל דמגרש דינא גמירי שצריך לשמה וכה"ג וזה פשוט דהוא רק כמו רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן וכן בשאר דברים אבל על המגרש לא שייך זה. והנה תוס' כתבו אהא דאמר בש"ס ורבנן הוא דאצריך כו' ופירשו משום דשמא כתב הסופר להתלמד והוא החתים עליו עדים שלא לשמה שהוא והן לא היו בקיאין ע"ש. ולכאורה קשה דהא חשש זה שייך גם לדידן וקשה קושית הרשב"א דאנן נמי ניחוש בלא עירעור, הבעל וכן לרבא דלא שייך ע"ז סתם ספרי גמירי כו'. וצ"ל, ע"כ או דלמ"ד כתב סופר ועד כשר בודאי לא קשה דהא לא יעשה כן כנ"ל. ולמ"ד פסול דלא שייך זה צ"ל דשייך זה גם על העידי חתימה דאמרינן מסתמא בקיאין הן דכיון שהם מעידים עדות גמור על כל הגט בודאי אין חותמין עד שידעו כל מה שצריך בגט ושייך הרוב הנ"ל רק דלא עדיף כמו בספרי דדייני ולכך חשו כתחלה ויכול הבעל לערער לרבה אבל אנן לא חיישינן וכן לרבא לא חיישינן כנ"ל

וא"כ כל זה שפיר אי אמרינן כהמרדכי וסה"ת וס"ה הנ"ל דאין העדים רשאים לחתום עד שידע שנכתב לשמה ובציוי הבעל ושייך שפיר כנ"ל דלא שייך שהחתים עליו עדים. דבשלמא תוס' כתבו שפיר דחיישינן שהחתים כו' שהוא והן לא הי' בקיאין לרבה במד"ה כיון שגם העדים אין בקיאין כו'. משא"כ לדידן דלא חיישינן וכיון דרק החשש על הבעל לחוד שייך כנ"ל וא"כ ממילא מיושבים דברי הפוסקים הנ"ל. דאף דקי"ל דלא חיישינן משום לשמה היינו מהאי טעמא כיון שהע"ח אין רשאין לחתום עד שידעו שהי' לשמה. אבל אם הי' רשאין לחתום הי' שייך החשש גם אליבא דידן כיון דכ' סופר ועד כשר ושמא כ' להתלמד וזרקו כנ"ל. דעל הבעל ודאי לא שייך חזקה או רוב הנ"ל. ולכך חוששין אף בלא עירעורו של בעל כיון דלא שייך סתם ספרי כו'. ולכך אף בנותן הגט ליד אשה ולא לשליח שייך כנ"ל דלא שייך טעם הר"ן ז"ל. ומהא דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים אין ראי' דמהני דהא אין עדים כלל ואעפ"כ סמכינן דנכתב לשמה. דז"א דכיון דאמרינן לא מקדים איניש פורענותא לנפשי' וא"כ בודאי לא כתב הגט כל זמן שלא הי' רוצה לגרשה רק כשרצה וממילא נכתב לשמה דהא כתבו בודאי לדעת גירושין ומהני. משא"כ בכתב סופר דשייך חשש הנ"ל. והי' אפשר לומר דפסול אפי' בדיעבד כשאין הע"ח יודעין שנכתב בציוי הבעל וגם לא שאלו להבעל והסופר אם נכתב לשמה. דהא התוס' הקשו אהא דג' גיטין פסולין למה הולד כשר בכ' סופר ועד ניחוש שכתבו להתלמד וזרקו כו' ומבואר דמשום חשש זה פסול גם דיעבד די"ל דזה הוי כנפילה דרבים דחיישינן דכיון שכותב להתלמד מתרמי שכותב שמות אלו. וא"כ כיון דלא שייך תירוצם כמ"ש ממילא פסול דיעבד ג"כ. אך יש לחלק קצת דשם החשש הוא שהאשה החתימה עד בשקר. משא"כ כאן שנעשה מדעת הבעל י"ל דמסתמא כיון שרצה לגרש באמת ודאי שאל וחקר שיהי' כדין כיון דבמזיד אינו חשוד לקלקל כמבואר בתוס' ורשב"א ריש גיטין. גם מוכח לכאורה למה שפירשו תוס' ריש גיטין דרבנן הוא דאצריך משום שמא כ' להתלמד כו' והוא והן לא הי' בקיאין לשמה וא"כ עכשיו לדידן דאמרינן רק על העדים שבקיאין ושייך עדיין חשש הנ"ל כיון שאין הע"ח יודעין וא"כ ממילא פסול גם בדיעבד כמו שם לענין בפ"נ לרבה דהא שוה בזה החשש לדידן כמו לרבה נגד העדים ואף דהתם משום עירעור דבעל אבל מדינא לא חיישינן היינו משום דשייך על העידי חתימה דמסתמא מגמר גמירי ג"כ וממילא לא חתמו עד שידעו שנכתב לשמה משא"כ באין הע"ח יודעין כנ"ל. אך לכאורה הא מבואר בש"ס בכל דוכתי דלר"א מהני בעידי מסירה לחוד בלא ע"ח כלל וא"כ ע"פ דלא חיישינן שמא לא נכתב לשמה כנ"ל אף בלא ע"ח. ודוחק לומר דאיירי שיש עדים שנכתב לשמה או שיודעים כנ"ל. אך אינו מוכרח די"ל ששואלים אותו ואומר הבעל שנכתב בציויו כנ"ל

עוד י"ל דאין ראי' כלל מהש"ס דבאמת י"ל אם הי' הדין דלא כדברי המרדכי וס"ה הנ"ל והעדים רשאים לחתום לכתחלה אף שאינם יודעין אם נכתב לשמה אז הי' שפיר מותר דלא שייך החשש הנ"ל דכמו שכתבו תוס' שם שהסופרים נזהרים שלא יבא לידי מכשול בכ' סופר ועד ע"ש. ממילא גם אי כתב סופר ועד פסול מ"מ י"ל דשייך שהסופר נזהר מלזרקו לאשפה מטעם הנ"ל בעצמו דשמא ימצאנו הבעל שלא יהי' בקי לשמה ויחתים עליו עדים והעדים לא יצטרכו לידע אח"כ וממילא כיון שיכול לבא לידי מכשול שפיר הסופר נזהר כנ"ל. ולכך שוב אין הע"ח צריכין לידע ורשאין לחתום דבודאי נכתב לשמה דספרי מיגמר גמירי והחשש הנ"ל לא שייך דנזהר כנ"ל. ולכך שפיר לדין הש"ס כשר וכן