חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג יב

וסברת הח"מ וב"ש שרוצים לומר דמסירה דוקא כשראוי' לביאה תמוה כיון דזה קנין מה שמוסרה לשלוחי'. ע"כ מה שתהיה ראוי' אח"כ ומאי חילוק בין שהיא נדה אז הא מ"מ תהי' ראוי' לכשתטהר. והדבר פשוט שקנין זה בתורת מסירה קני אף שאינה ראוי' רק היחוד שהוא חופה ממש שיועיל לענין תרומה ושאר דברים צריך שתהי' ראויה וטהורה. ומ"ש והוא הנקרא נשואין בכל מקום קאי על כל מה שהזכיר מקודם הכניסה לביתו והיחוד. וזה שכתב אחר כך אבל אם היתה נדה כו' לא גמרו הנשואין היינו שלא גמרו ודינה כמסר האב לחוד והיא כארוסה לכמה דברים. ומ"ש הה"מ לענין שאינו יורשה תמוה. וצ"ל דמיירי בלא כנסה כלל לביתו. ולכך כתב הרמב"ם שפיר ה"ו ולא תנשא עד שתטהר כו' היינו אף הכניסה לביתו בתורת מסירה ג"כ אסור לכתחלה מחשש שמא יבא עלי' אף שהוא ישן בין אנשים כו' וכדברי הכ"מ פ' י"א מהלכות א"ב. וזה הוא מה שהתיר בת"ח בז"נ דחימוד כדי להיות פת בסלו. מותר להכניסה לביתו שזה נשואין לכמה דברים. ואף שאסור לבא עלי' וביחוד ממש ג"כ מ"מ חשוב פת בסלו כמ"ש הכ"מ. ונשואין אלו בתורת מסירה שפיר קני דמ"מ מורה שנכנסה לרשותו שתהי' מותרת כשתטהר כנ"ל. ולכך פסק דאף דבנדה אין מברכין ברכת חתנים מ"מ אם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך אחר שתטהר. ואם לא הי' נשואין כלל מה הועילו הברכות הי' לו לחזור ונברך. וע"כ כמ"ש דהוי נשואה כמו מסירה לרשותו. רק לכתחלה צריך בשעת גמר הנשואין לגמרי אבל דיעבד מהני הברכות כיון שהוא נשואין לכמה דברים. וזה נראה פשוט דעת הב"י בהרמב"ם ז"ל כנ"ל. ולא קשה כלל מירושלמי דיומא דשפיר הכ"ג כונסה ביה"כ ומיקרי ביתו כיון דנכנסה לרשותו דזה קני גם שאינה ראויה לביאה. וכן מיושב מאי דקשיא לי דאמר הש"ס פרק נערה מ"ה במוציא שם רע דאישתני דינא בנכנסה לחופה ולא נבעלה דבחנק ובמוציא שם רע בסקילה וע"ש בתוס' דקמ"ל אף למאן דאמר מוציא שם רע אף בלא בעל גם כן חידוש הוא במוציא שם רע דהא אישתני דינא דאלו זנתה עכשיו בחנק ואף על פי כן זינתה מעיקרא בסקילה ע"ש. וקשה למאן דאמר. אין חופה בפסולות וממנה דייק ר' ששת ביבמות משלא שטיתי ארוסה כו' ודחי שבא עליה הארוס כו'. אבל אל"ה עדיין ארוסה היא ע"ש. וא"כ מה חידוש במוציא שם רע הא כיון דזינתה מעיקרא לא הועיל החופה כלל ועדיין ארוסה כיון שהיתה אסורה עליו וא"כ עדיין ארוסה היא ולא אישתני דינא כלל ושפיר ראוי להיות בסקילה. וצ"ל דקאי למאן דאמר יש חופה לפסולות ודוחק. ובפרט להרמב"ם. אך הרמב"ם מפרש פי' אחר בהא דחדוש או לדעת התוס' וש"ע בלא ידעת (ע"ש]. ולמ"ש מיושב דהא עכ"פ הוי מסירה לרשות הבעל דזה מהני אף שאינה ראויה ושוב גם כן בחנק כדיליף בש"ס מ"ט ושפיר אישתני דינא וחידוש הוא כנ"ל. ולענין סוטה שיהי' נקרא תחת אישך לא מיקרי עד שיהי' חופה ממש כנ"ל. או דאפשר דגם תחת אישך מיקרי'. ובהא הוא דפליגי רב ושמואל דפשיטא להו דיחוד ממש בתורת גמר חופה לא מהני בפסולות כיון שאינה ראויה רק הקנין שבתורה כניסה לרשותו לנשואין מהני עכ"פ כיון שרצונו לבוא עליה באיסור הוי הכניסה כשאר מסירה לרשותו לרב ולכך פוסל מתרומה ולשמואל גם כניסה לא מיקרי כיון שלעולם לא תהי' ראויה וגרע מנדה. ולכך אינה פוסלת ג"כ ודייק ר"ש דעכ"פ כניסה מיקרי' כנ"ל. ושפיר פסק הרמב"ם כרב דיש חופה כו' היינו בתורת כניסה כנ"ל

ונראה ראיה ברורה לזה מהא דאמר בקדושין י"ח ע"ב דבעי אי יעוד נשואין עושה או אירוסין ופשיט מהא דשווין שמוכרה אלמנה לכהן גדול כו' ופריך ה"ד דקדשה אבי' מי מצי מזבין לה כו' אלא בקדושי יעוד ונתאלמנה כו' ואי נשואין עושה הא משנשאת אין לאביה רשות כו' ומינה איפשיט דאירוסין עושה והכי קי"ל. וא"כ להפוסקים הנ"ל דקטנה פחותה מג' אין חופה מהני לשוי' נשואה או חולנית או נדה. מה דייק הא גם אי יעוד נשואין עושה לא עדיף מחופה וכשיעדה כשהיתה נדה או קטנה כנ"ל או נעשית נשואה וכשנתאלמנה הוי מן אירוסין. משא"כ היכא דחזיא לביאה י"ל שפיר דיעוד נשואין עושה. ומוכח כנ"ל דעכ"פ מסר לרשות הבעל הוי גם היכא דלא חזי'. ושוב יצאה מרשות האב דאין לו רשות בה כנ"ל

אך יש לדחות דהא עכשיו אי נימא דיעוד נשואין עושה. וא"כ בכלל מצות יעוד הוא שתעשה נשואה. וא"כ כיון דאינו מוכרה לקרובים משום שא"א לקיים יעוד ותני ושוין שמוכרה אלמנה לכ"ג כו' משום דקדושין תופסין כו' וא"כ אי יעוד נשואין עושה א"כ איך מוכרה אלמנה לכהן גדול הא אין חופה לפסולות כנ"ל וגם היעוד לא יועיל לעשותה נשואה א"כ ג"כ לא מקיים מצות יעוד. וע"כ עכשיו דגם שאינה ראויה לביאה נעשית נשואה. ושוב פריך שפיר איך משכחת לה הא כבר נשואה ביעוד הראשון. כיון שנאמר נשואין ומוכח דעושה נשואין אף כשאסורה ואינה ראוי כלל. אבל למסקנא דאירוסין עושה י"ל שפיר דבעי ראויה כנ"ל

אמנם לדעת רש"י וש"פ ורמ"א דסוברים באיסור יש חופה לפסולות. וכשאינה ראויה מצד עצמה כמו פחותה מג' או חולנית לא מהני החופה. א"כ שפיר נשאר הוכחה הנ"ל דאין ראיה מהא דמוכרה אלמנה לכהן גדול דשפיר מיקיימא ועוד אף לעשות נשואה דיש חופה לפסולות. ומיירי כשמכרה פחותה מג' ויעדה אז או שהיתה חולנית בשעת יעוד שלא הי' ראויה לביאה ולא נעשית נשואה וע"כ כנ"ל

אך גם זה יש לדחות דהא מפורש במשנה וברייתא כתובות מ' ע"ב קטנה מיום א' עד שתהי' נערה יש לה מכר. וא"כ בשלמא למסקנא דיעוד אירוסין עושה שפיר יכול למכור פחותה מבת ג' דהא ראוי ליעוד. אבל אי נימא דיעוד נשואין עושה לא היה יכול למכור קטנה פחותה מבת ג' דא"א לקיים יעוד עתה כיון שאין לה נשואין. ואף כשתגדיל יהי' בה יעוד נשואין. מ"מ הא איתא בירושלמי פ"ק דאינו יכול למוכרה למי שנשוי אחותה אף דכשתמות יהי' אפשר ליעדה מ"מ צריך שבשעת מכירה תהיה ראויה ליעוד. וע"כ אי נימא דיעוד נשואין יהי' מוכח ממשנה הנ"ל דגם קטנה פחותה מבת ג' נעשית נשואה ביעוד ולא בעינן ראוי ושוב פריך שפיר דנעשית נשואה ואין לאביו רשות משא"כ למסקנא דיעוד אירוסין אין ראיה

אך באמת ז"א דאף לירושלמי דוקא באחות אשה שאין בידו להתירה. משא"כ קטנה ודאי דאף יעוד נשואין עושה מ"מ מהני המכירה בפחותה מבת ג' כיון שתהיה ראוי' ליעד כשתהי' בת ג'. וא"צ להיות ראויה בשעת המכירה. ובל"ז אין הכרח מירושלמי למעיין שם. וא"כ שפיר משכחת לה בקטנה פחותה מבת ג' שמכרה ויעדה בקטנות דלא נעשית נשואה כנ"ל. אך אפשר דאי יעוד נשואין לא הוי צריכין להיות ראויה לביאה דלאו מטעם חופה אתי עלה. ודוחק

(ב) ויש מקילין ומתירין להתיחד כו'. נראה דרק על היתר יחוד אבל על יחוד דחופה מודה דצריך לכתוב הכתובה קודם דהא הר"ן שהוא דעת י"א הנ"ל