חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קטז

דעל עלה של זית כשר. אולם גם הרשב"א כתב כעין זה עיין בב"י ח"מ סימן שנ"ג שכתב בשם הרשב"א עיין שם שנתקשו הפוסקים הרבה בדבריו. ותמהני שלא ראה דברי הרשב"א סוכה ר"פ לולב הגזול שכתב להדיא אבל כל שקנאו כו' ביאוש ושינוי רשות או שינוי מעשה שאינו חייב רק, דמיו כשירה דאי משום לכם הרי הוא שלו אף ע"פ שלא פרע דמיו הרי זה כלוקח ולא פרע דמים דהוא שלו לגמרי והדמים אינם רק חוב עיין שם. אך האחרונים כתבו שהרשב"א סוכה היא מהריטב"א)

(ט) וגזלו ממנו ולא פרע לו כו'. ואם הי' הקלף והדיו של הבעל רק שלא פרע לו שכר הכתיבה וגזלו כו' כתב הג"פ דתליא אי אומן קונה בשבח כלי דלהפוסקים אומן קונה כו' ויש להסופר חלק בגוף הגט ואינו של הבעל. ובספר ת"ג כ' דאישתמיטתי' דברי הרשב"א בבא קמא פרק הגוזל אמאי דקאמר בצמר וסמנין דבעל הבית וצבע אגר ידיה הוא דשקיל והקשה הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל מ"ש מנתן לחרש עצים לעשות שידה תיבה ומגדל כו' דאומן קונה ותירץ דלגבי צמר סמנין הוא דעבדי לי' לשבחא ואומן לא קני בהו כו', משא"כ בעצים כיון שאין צריכין לסמנין אומנותו זהו סמניו כו' עיין שם. וממילא כאן בדיו של בעל הוי כסמנין דבעל הבית ולא שייך אומן קונה כו' עיין שם. ולעניית דעתי לא נראה כן דהנה דברי הרשב"א ז"ל אינם מובנים כלל מאי חילוק בין נתן לחרש כו' דכיון שהאומן משביחו כו' קונה כיון שצריך רק לאומנותו ובין צמר וסמנין כו' דאף שהצמר צריך גם לסמנין מכל מקום הא שניהם צריכין לאומנותו של האומן וקונה בהם דמה חילוק בין נותן לו דבר אחד שצריך לאומנותו או נותן לו ב' דברים הצריכים לאומנותו. ואף בדבר שהשבח אין בו ממש שייך אומן קונה כדאמר בש"ס גבי רכוכי היינו שבחי' דבמה שריככו גם כן קונה

עוד קשיא לי דמיד בתר הכי פריך בש"ס שם אהא דבעי ר"ש אי קבלנות עובר בבל תלין או לא ופריך נימא פליגי אדר' אסי דאי אומן קונה אינו עובר עד דמשני בשליחא דאגרתא כו'. ולמה לא משני כדאמר לעיל בצמר וסמנין דבעל הבית דצבע אגר ידי' הוא דשקיל ולא שייך אומן קונה כו' ובעי שפיר אי עובר בבל תלין. והא איירי מזה לעיל ולמה הוצרך לאוקומתא אחרת. וכן דפריך מהנותן טליתו לאומן כו' ולא משני בצמר וסמנין דבעל הבית דעובר בבל תלין עיין שם וזה י"ל בדוחק דדייק מדתני וגמרו משמע שעשה דבר בגוף הטלית. אבל בהא דר"ש שפיר הוי מצי לאוקמי כנ"ל. ואף דהתוספ' כתבו בל"ז דהוי מצי לאוקמי דאגרי' לבטשא עיין שם. מכל מקום הא דלא מוקי משום דמתחיל הש"ס ולמאי דס"ד דלא אגרי' לבטשא ע"ש. משא"כ כנ"ל

ולכאורה הי' נראה פשוט הפי' בש"ס בצמר וסמנין דבעל הבית כו'. דהא ודאי אם ב' אומנין מתקנין הכלי שניהם קונין בשבח כלי ואין לאומן אחד רק החצי. או כשבעל הבית בעצמו עשה מלאכה ג"כ עם האומן יש לו חלק ג"כ בהשבח. וממילא בנתן צמר לצבע וצבע עם הבעל הבית ואחר כך קלקל האומן בעצמו ודאי צריך עכ"פ לשלם חצי השבח גם כן דאין כ השבח שלו שנאמר שלו קלקל. וא"כ בצמר וסמנין דבעל הבית כיון שהסמנין גורמים השבח בהצמר אף שצריך לאומנותו של האומן ג"כ מכל מקום גם האומן לבדו אינו יכול להשביח בלא הסמנין וממילא עשו שניהם השבח בהצמר האומן והסמנין כיון שהשבח הוא בהצמר וזה עשו שניהם והם ממש כשני אומנים שהשביחו ואם כן אף שהאומן גם כן קונה מכל מקום יש לבעל הסמנין ג"כ חלק בהשבח וכיון דסמנין דבעל הבית חצי השבח של בעל הבית. וממילא משני שפיר כיון דתני נותן לו דמי צמרו לבד ולא משבחו ע"כ מוקי לה שמואל בהקדיחו בשעת נפילה דאי אחר נפילה עדיין דמי צמרו ושבחו משלם כיון שהסמנין דבעל הבית צריך לשלם לו עכ"פ חצי השבח שאינו שלו כנ"ל. ומיושב הלשון גם כן בצמר וסמנין דבעל הבית דצבע אגר ידי' הוא דשקיל ואף שלענין זה קונה ג"כ בשבח כלי מחמת אגר ידי' מכל מקום אינו כל השבח וצריך לשלם לבעל הבית. וגם דברי הרשב"א אתי שפיר דהתם בעצים לחרש כיון שאין צריכין לדבר אחר קונה כל השבח כנ"ל. ומיושב ממילא קושיא הנ"ל דפריך שפיר אר"ש דבעי אי בקבלנות איכא בל תלין נימא פליגי דר' אסי ולא מצי לאוקמי בצמר וסמנין דבעל הבית דז"א דמכל מקום נגד אגר ידי' שפיר קונה בשבח כלי ושוב אין כאן בל תלין דבשלמא לענין תשלומין בהקדיחתו יורה שפיר משלם חלק השבח של בעל הסמנין אבל לענין בל תלין שפיר אינו עובר כנ"ל. והוצרך לאוקמי בשליחא דאיגרתא כנ"ל. וממילא להנ"ל כאן בגט אף שהדיו של הבעל מכל מקום שייך אומן קונה שהסופר קונה נגד אגר ידי' עכ"פ ואינו לגמרי של הבעל כנ"ל

ועיין בי"ד סימן ק"כ ובב"י וש"ע וט"ז שם מבואר בנתן ישראל כלי כסף שבור לתקן לא"י ונתן לו גם הכסף לתקן הנקב משלו ואע"פ כן שייך ביה אומן קונה בשבח כלי והי' צריך טבילה אי לאו דתלוי בנקרא שמו עליו עיין שם. ולמה לא אמרינן דהוי כצמר וסמנין דבעל הבית דגם התם צריך הכלי להכסף של הבעה"ב להיתקנן ונימא דא"י אגר ידי' הוא דשקיל. וע"כ דגם בזה שייך אומן קונה כו'. ולמה שכתבתי אתי שפיר דעכ"פ קונה בשבח כפי ערך מאגר ידי' וצריך טבילה כנ"ל. והוא באמת כמו בצמר וסמנין דבעה"ב והקנין הוא לפי ערך שאם הסמנין שוים ו' זהובים ושכר האומן ג' זהובים והשביחו ששוה הצמר כ' זהובים יש להאומן רק שליש בשבח ולבעל הבית ב' שלישים וכשהקדיחו יורה משלם הצמר וב' שלישים מהשבח כנ"ל. אמנם מפשט לשון רש"י ז"ל שם (דף צ"ט ע"א] שכתב בצמר כו' דהא ליכא למימר אומן קונה דסמנין הוא דמשבחי ליה וצבע [שכיר[ בעלמא הוא כו' עיין שם אף שיכולין לפרש כנ"ל ג"כ דלא קני כל השבח מכל מקום פשטא דלישנא משמע שלא קנה כלל בכהאי גוונא כשהסמנין דבעה"ב

נראה עוד למ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ב סי' ו' בנותן טבלא לאומן לצייר עליו ואסרה האומן עליו קודם שפרע לו שכרו וכתב דאף למאן דאמר אומן קונה בשבח כלי היינו היכא שיש ממשות בשבח כגון נתן עצים ועשה כלי כו' אבל הכא לא עשה אלא צייר בסמנין ואין בו ממש אי אין שבח סמנין ע"ג צמר דבעי' דלא איפשטא בצבע קוף צמר בסמנין דחברי' דלא בעי לשלומי דחזותא לאו מילתא עיין שם היטב. ותמהו עליו מש"ס הנ"ל דבנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה דשייך אומן קונה אף שאין שבח סמנין כו'. ובקצה"ח ח"מ סימן ש"ו פי' דאף דקונה מכל מקום כיון שהוא אין בו ממש אינו יכול לאסרו עליו כמו צבעו קוף דלית לי' גבי' ולא מידי. ואע"פ כן יכול להעביר סמנין דידי' ע"י צפין כיון דקונה בשבח כלי ואינו צריך לשלם לבעל הבית. ובספר נה"מ שם דחה דבריו דהא אף בדבר שאין בו ממש קונה בכלי השבח כמבואר בש"ס