חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קטו

דמ"מ זכתה היא מטעם היאוש כו'. דז"א דאי לא יועיל נתינה שלו ולא תהי' מגורשת שוב לא תזכה כלל דלא הוי שינוי רשות דמה שקנתה אשה קנה בעלה כנ"ל ושוב גם הנתינה אינו מועיל ואינה מגורשת. ואף דגבי גט אמרינן גיטה וידה באין כאחת כיון דבעי רק נתינה כנ"ל וא"כ יהי' מהני בגט כנ"ל. אך ז"א דהתם שהגט שלו ונותן לה רק שאינה יכולה לזכות אמרינן שפיר כיון שאינה צריכה זכיה רק שיהי' נתינה וכיון שנותן לה מהני משא"כ כאן דהא נותן לה דבר שאינו שלו רק בנתינה זו אם תועיל להקנין יהי' שלו ולגבי דידיה צריך שפיר זכיה ואיך יזכה בנתינה זו כיון דלא הוי נתינה שאינו שלו ועדיין אינו שלו ולא אמרינן באין כאח' ולא מהני כנ"ל. ואף דבדין הרמ"ה מהני כשבאין כאח' זכיית הבעל והגט היינו התם דאף אם לא יהי' גט יהי' של הבעל דמ"מ היא זכתה בשבילו וכיון דבין כך ובין כך הוי שלו שוב מגורשת משא"כ כאן דכיון שאינה מגורשת אינו זוכה בו כלל דליכא שינוי רשות רק ע"י שמתגרשת זוכה בו ואיך תתחיל להתגרש כיון שאינו שלו כנ"ל

עוד י"ל למ"ש תוס' פרק מרובה דגבי נטלו מוכסין חמורו דכיון שבע"כ נתנו לו לא הוי שינוי רשות ע"ש. ואם כן ממילא כשמגרשה בע"כ ודאי לא מהני דליכא שינוי רשות כנ"ל. ואף להחולקים שם היינו גבי נטלו מוכסין כו' דאף שהי' בע"כ מ"מ הוא רק שלא הי' רוצה שיטלו ממנו אבל כשנטלו כבר רוצה עכ"פ הנתינה של החמור אחר והוי שינוי רשות מה שאין כן בגט דהוא לגמרי בע"כ מודים דלא הוי שינוי רשות כנ"ל. ובפרט להטעם דקונה הלוקח בשינוי רשות מטעם היאוש דבהיתירא אתי לידי' הוי זה מתיאש וזה אינו רוצה לקנות דלא מהני כדאמר בש"ס ע"ש. ואף שמגרשה בדעתה מ"מ נראה למ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו ריש קדושין גבי חציך מקודשת לי דבשני חציך לא מהני ג"כ כו' והקשו תוספות דנימא פשטה קדושין בכולה כיון שמתרצית ולא שייך תירוץ הש"ס הכא דעת אחרת כו' ותירץ הרשב"א דכיון דבעינן בקדושין. כי יקח ולא כי תלקח אשה לאיש וכאן כיון דאמירה שלו אינה מועלת מצד עצמו דאשה ולא חצי כו' ע"י שמתרצית תועיל אמירתו הוי כי תלקח כו' דבשלמא בכל דוכתי בקדושין אמירתו ונתינתו מועילים רק דבעינן דעתה וכשמתרצית מקודשת מחמת אמירתו מה שאין כן התם כו' דאינו מועיל אמירה שלו רק ע"י רצונה הוי כי תלקח עיין שם היטב. וא"כ כאן בגט דאמרינן ג"כ בש"ס דבעי ושלחה ולא שתשלח את עצמה עיין ריש קדושין ו' דבעינן גם כן שיהי' הגט רק על ידו וכן מונתן ילפינן כנ"ל. ולכך לא מהני קפצה ידי' בחוזק כמו שכתבו תוספ' כו'. ואם כ כאן כיון שנותן לה דבר שאינו שלו ולא הוי נתינה כלל רק ע"י רצונה לקבל נעשה השינוי רשות ונעשה הנתינה שלו רק ע"י הוי ממילא משלחת עצמה והוי ממש כמ"ש הרשב"א ז"ל בקדושין כנ"ל. וכיון שהנתינה שלו נעשה ע"י לא מהני כנ"ל. ולא דמי לדין הרמ"ה דמהני אף שזוכה הבעל רק ע"י קבלתה דהתם הוא זוכה על ידי הקבלה להתגרש דוקא ובעינן הקבלה עומדת רק במקומו לזכות בשבילו ומה שמתגרשת הוא ענין אחר

אך י"ל דגם כאן הוא כנ"ל דאף אם לא היתה מתרצית רק על הקבלה ולא על הגירושין גם כן היתה הנתינה מועלת דהוי שינוי רשות וא"כ אין הנתינה שלו ע"י רצונה להתגרש ובענין הגירושין הוי רק הוא המשלח ולא דמי לדברי הרשב"א הנ"ל דשם מה דפשטה קדושין בכולה הוא ע"י רצונה להתקדש והוי בענין הקדושין כי תלקח שאינו לוקח לבדו מה שאין כן כאן. וזה מוכרח דהא אמר בש"ס כתב גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ושם ג"כ הוי נתינה רק ע"י רצונה לזכות בחצר. ובאמת סבר אביי שם דלא מהני דבעינן שיהי' בין מדעתה ובין בע"כ ע"ש. אבל אנן קי"ל כרבא דמהני אף דליתא בע"כ וקשה לדברי הרשב"א הנ"ל וע"כ לחלק כמ"ש

אך י"ל לדעת הרשב"ם בבא בתרא פרק חזקת (דף מ"ד ע"א] דבלוקח באחריות לא הוי שינוי רשות כיון שאין לו הפסד אף אם לא יועיל הקנין עיין שם וא"כ בגט לכאורה הוי כמו באחריות. רק היכא דרצונה להתגרש הוי כמו שלא באחריות דיהי' לה הפסד שלא תתגרש דבאמת גוף נייר הגט אינו שוה כלום רק להתגרש ורק מחמת רצונה הוי הפסד כנ"ל. וא"כ לענין זה שייך שוב שפיר סברת הרשב"א ז"ל הנ"ל דכאן לא יועיל כלל נתינתו רק מחמת רצונה על הגירושין דאי לאו הכי לא יהי' שינוי רשות אף שתתרצה על הקבלה מכל מקום אינו הפסד שאינו שוה רק לגירושין ויהי' כמו באחריות והוא מחמת דעתה והוי משלחת עצמה כנ"ל ולא מהני כדברי הרשב"א הנ"ל. אך רוב הפוסקים חולקים שם על הרשב"ם ז"ל. גם י"ל שאף שאינו ש"פ מכל מקום כיון ששוה קצת לצור ע"פ צלוחית ולענין זה הוי כמו שלא באחריות וכיון שהיא רוצה לקבל אף שלא להתגרש תקנה גם כן כנ"ל ושוב הוי לענין הגירושין רק הוא המשלח כנ"ל. ויש לדחות

עוד י"ל למאי שכתבו הפוסקים דלכך צריך שיתן שכר הסופר דבעינן שגם השבח ששוה הגט יותר ע"י הכתיבה לגבי דידי' יהי' ג"כ שלו אי אין אומן קונה בשבח כלי מכל מקום גבי גט דכתיב וכתב בעינן כנ"ל. וא"כ כאן לא מיבעיא למאי דאמר בש"ס ניהו דמייאש מגופי' מדמי מי מייאש כו' וא"כ לא מהני כשגזלו מן הסופר דהא לא הקנה לו שבח זה הנ"ל ולגבי זה ליכא יאוש רק דאף אם נתייאש גם מזה מכל מקום לענין זה ליכא שינוי רשות דשוה רק לגבי הבעל ובנתינה זו לגירושין יש לו שבח הזה בגזילה וליכא שינוי רשות כנ"ל. לא קנה שבח הזה ולא מהני. אך י"ל דגם לגבי זה נקרא שינוי רשות דבא לידה עם שבח הזה ותוכל למסרו לו לגרשה בו. ויש לדחות

ועיין בספר ג"פ שהקשה להפוסקים דצריך הלוקח לשלם דמים בקנאו ביאוש ושינוי רשות אם כן במאי מיקדשה הא צריכה לשלם עיין שם. ובאמת כן כתב הב"ש סימן כ"ח ג"כ. אבל דבריהם תמוהים הא גם במתנה על מנת להחזיר מבואר בש"ס דהוי נתינה לענין קדושין ומקודשת מן התורה רק מדרבנן גזירה שמא יאמר אשה נקנית בחליפין ע"ש. והיינו משום שצריכה להחזיר אותו דבר עצמו שנתן אבל כאן שצריכה רק לשלם דמים ודאי מקודשת בגוף החפץ. רק יש ליישב דבריהם לשיטת הרמב"ם ז"ל שם שפי' דדמי' לחליפין היינו מן התורה אינה מקודשת דבעינן נתינה שיש בה הנאת פרוטה וכיון שצריכה להחזיר אין כאן הנאת פרוטה ע"ש. וי"ל דכיון שצריכה לשלם אין בה בנתינה זו הנאת שוה פרוטה כיון דצריכה להחזיר דמי החפץ משלם כנ"ל. אבל עכ"פ אינו קושיא על שאר פוסקים דרוב הפוסקים חולקים שם על הרמב"ם ע"ש. וגם הקשה הג"פ בגט ג"כ אי צריכין לשלם היכא דקנה בשינוי כו' למה תהי' מגורשת הא לא הוי נתינה גמורה עיין שם. ובגט ודאי תמוה למה אינו נתינה גמורה כיון שגוף הגט שלה דבגט לא בעינן שוה פרוטה רק שיהי' שנו ויתן לה