חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קי

נתינה לא הי' מועיל רק ע"י מעשה שלה נגמר הנתינה ע"ש גיטין וב"מ. וא"כ כאן הא נתינת הסופר שהוא שליח הבעל כמותו לא הי' מועיל כלום כיון שאין הגט של הבעל עדיין בשעת נתינה רק כשמקבלת היא במשיכה או בהגבהה אז זוכית עבור הבעל הגט וזה הוא ע"י מעשה שלה ואז ליכא נתינה והוי טלי גיטך מעג"ק כמו קפצה ידי' כנ"ל כיון שבשעת נתינת הבעל אין כאן נתינה המועלת מחמת מעשה שלו לחוד. וא"ל דדוקא שם דלא הי' נתינה כלל משא"כ הכא דהי' נתינה רק שאינו מועיל דז"א דגם שם הוי נתינה לענין שאר דברים ע"ש ב"מ י"ב רק בגט לא הוי נתינה שיש בה כריתות משום דכריתות בעינן ע"ש. ומה חילוק בין שהי' נתינה שאין בה כריתות או שהי' נתינה דבר שאינו שלו דג"כ לא מיקרי ונתן רק ע"י מעשה שלה כנ"ל. אך רוב הפוסקים לא ס"ל כתוס' הנ"ל רק דהיכא שהיא סייע בנטילתה הוי נתינה כמו [ערק] חרצי' ע"ש לקמן בש"ע [קל"ח] וכן הכא הוי נתינה כיון שע"י נטלתו ואף שנגמר ע"י מעשה שלה מהני כנ"ל ע"ש. והתוס' י"ל דבאמת לא ס"ל כהרמ"ה הנ"ל. או יש לחלק קצת

עוד קשה לכאורה דהא קי"ל דהיכא דלא חזרה שליחות אצל הבעל לא מהני כמבואר בש"ס גיטין כ"ד וכמה דוכתי דהיכא דעשתה לשליח הולכה של הבעל שיהי' בעצמו השליח לקבלה לא מהני דאי אפשר שיהיה במקום הבעל והאשה כאחד וצריך שיגמור שליחותו ושיהי' יכול לחזור ולומר עשיתי שליחותך משא"כ כאן שצריך] מיד להיות במקום האשה כמו שפירש"י ז"ל ע"ש. וא"כ כיון דזכי' מטעם שליחות לרוב הפוסקים וא"כ כאן שהיא זוכית הגט בשביל הבעל בקבלתה ואז קונית היא ונעשה שלה א"כ לא חזרה שליחות אצל הבעל וצריכה להיות ביחד במקום הבעל ובמקומה בקבלה זו שהיא מטעם שליחות שיהי' כאלו קיבל הבעל ובמקומה כאלו קבלה היא וזה לא מהני כנ"ל

אך לא קשה דדוקא התם דהשליח הולכה הוי במקום הבעל לענין הנתינה עצמה ושוב אינו יכול להיות כמותה לענין הקבלה דלא נגמר השליחות של הנתינה עד שיתן לאיזה מקבל והוי לא חזרה שליחות כו' וכמו שאינה יכולה לעשות לבעלה שליח לקבלה כו' משא"כ כאן הזכי' הוא דבר אחר שאינו ענין להנתינה ולא להקבלה ואף שהוא נעשה שליח הבעל לזכות בשבילו והיא כמותו לענין זה מ"מ יכולה לקבל בשביל עצמה דמשליחות של הזכי' לא ניתקה כלל ויכולה לחזור ולומר עשיתי שליחותך שפיר דאף שקנתה מיד מ"מ הא לא הי' השליחות להקנות לה ומהני כנ"ל

והיה אפשר לומר עוד טעם אחר לכאורה שאין צריכין כלל לטעמא דזכי' שזוכית בשבילו. רק אף דהסופר מקנה לה לחוד והיא אינה מתכוונת כלל בשבילו מ"מ הא קי"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה רק בכל דוכתי אמר בש"ס בגט דגיטה וידה באין כאחד. וא"כ כל זה בשאר גט שהוא של הבעל ומתגרשת מיד ושייך כנ"ל אבל הכא שאינו של הבעל ואינה מתגרשת כל זמן שלא קנה אותו וא"כ כשהסופר נותן לה שוב קונה הבעל הגט מטעם מה שקנתה אשה קנה בעלה דלא שייך גיטה וידה באין כא' דהא מיד שזכתה היא בו לא נתגרשה עדיין דאינו של הבעל ושוב זוכה הבעל ממנה ושוב מתגרשת ממילא כיון שהוא שלו וכיון שבנתינה בא לידה מהני ואף שאינה מתכוונית לזכות בשבילו כנ"ל. אך באמת ז"א דקי"ל בנותן מתנה לאשה דאין לבעל בו רק קנין פירות לחוד כמבואר לעיל אה"ע סי' פ"ה. ואנן קי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"כ אם תהיה הזכי' שלו רק מטעם שזוכה במתנתה הוי רק קנין פירות ולא נקרא שלו שיהי' נקרא ונתן כנ"ל. אך למ"ש תוס' גיטין מ"ח דקי"ל בכל דוכתי דמביא וקורא דקנין פירות כקנין הגוף דמי שפיר י"ל כנ"ל דשפיר נקרא שלו כנ"ל

עוד קשה לכאורה איך הועיל מה שעשה הסופר שליח ליתן לה. גט זה הא קי"ל נזיר י"ב דכל מלתא דלא מצי למיעבד השתא לא מצי משוי שליח אף על אח"כ וע"ש בתוס' גבי לושי עיסה והפריש חלה דשייך כל מלתא כו' אף דבידו ללוש ויוכל להפריש בעצמו מ"מ לא מהני כיון דבשעת עשיית השליח לא הי' יכול לעשות בעצמו בלא מעשה אחרת ע"ש. וכן כאן כיון שאין הגט שלו לא הי' יכול לגרש בעצמו בגט זה רק עתה מקנה לו הסופר על ידה וא"כ הוי כל מלתא דלא מצי עביד כו' דכשעשה הסופר שליח ליתן לה הגט זה לא הוי מצי לגרש בגט זה שאינו [שלו[ ואף שהי' יכול לקנותו מהסופר זה לא מהני כמו התם כנ"ל. וא"ל כיון דאמר סתם תן גט ולא גט זה הוי מצי למיעבד שיכול לגרש בגט שלו ושוב מהני השליחות גם על הגט שלא הי' שלו אז כנ"ל. דא"כ הא גם התם אמר צא וקדש לי אשה סתם ואעפ"כ אמרינן דעל אשה שלא הי' יכול לקדש אז לא הועיל השליחות ונימא ג"כ דהי' מצי למעבד כנ"ל. וגם כאן על גט זה עכ"פ לא הועיל השליחות דלא הי' מצי למעבד כנ"ל

אך באמת לא קשה כלל דהתם דעיקר השליחות הוא על מעשה הקדושין והיינו על אותה שהשליח ירצה ויקדש וא"כ כיון שאשה זו לא הי' בכוחו לקדשה אז לא נעשה כמותו כלל לזה. וכן בחלה כיון דבקמח אין שום חיוב חלה עדיין ולא הי' בכוחו לא מהני אז השליחות. אבל כאן דהשליחות לגרש אשתו הי' בכוחו ובידו רק דחסר אופני המעשה של הגירושין איך לכתוב וליתן שפיר מהני השליחות דהשליחות הוא לגרש באופן המועיל וזה הי' בידו. דאל"כ יקשה באומר כתבו ותנו איך מהני השליחות על הנתינה הא אינו יכול לעשות בעצמו קודם הכתיבה והוי לא מצי למעבד השתא וע"כ כמ"ש כיון דזה רק מאופני המעשה כנ"ל

ולכאורה הי' נראה מפורש בירושלמי פלוגתא בסברת הרמ"ה ז"ל שם פ"ב דקדושין באמרה תנהו לעני דמקודשת דפליגי חד מ"ד דרוצה שתהי' כו' או דנעשה שלוחה לזכות לעני כו' וחד אמר דעני זוכה לאשה וחוזר וזוכה לעצמו ע"ש. אך עיין ברשב"א ריש קדושין ח' דאינו זוכה ממש רק עשאוהו כזוכה מטעם ערב ע"ש ומשמע לכאורה דלכ"ע לא אמרינן סברת הרמ"ה. אך החילוק הוא דשם אין העני יודע כלל שצריך לזכות בשביל האשה דהבעל נותן לו סתם רק דנימא דעשאוהו כזוכה והיינו מטעם ערב ופליגי כנ"ל. משא"כ הכא דהאשה יודעת שמתגרשת בזה וצריך שיהי' של הבעל שפיר מתכוונית לזכות בשביל הבעל וי"ל דמהני לכ"ע כנ"ל. וממילא נראה פשוט דכשאינה יודעת שהקלף של הסופר ולא נתכונה לזכות בשביל הבעל דלא מהני להרמ"ה כנ"ל. וכן צ"ל בהילך מנה והתקדשי לפלוני דאיירי כנ"ל שאינה מתכוונית לזכות בשבילו וכן בעבד כנ"ל

(ה) במתנה כו'. ותמוה למה לי' במתנה הא משלמין לו בשביל הגט והוי מכר ומה צורך למתנה בזה ועיין בס' ב"מ. ונראה טעם פשוט דיש קפידא שיתן לו הסופר דוקא במתנה ולא בתורת מכר דהנה קי"ל כר"י דד"ת מעות קונות ולא משיכה והתוס'