חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג קח

מן התורה כיון שלא קנאו רק מדרבנן ומן התורה אינו שלו ולא הוי נתינה ולכך טבלא דידה לא אקנו לי' דמ"מ תהי' אסורה להנשא כיון שמן התורה אינה מגורשת ולא שייך תקנת עגונות כלל. רק המעות שפיר הקנו לו והוי שוב שלו מה"ת. ולהרשב"א ז"ל שסובר דאקנו ליה גוף הגט ואע"פ כן מועיל מן התורה י"ל דאף להפוסקים הנ"ל מ"מ הא ודאי דכשרוצים החכמים יכולין לתקן שיהי' שלו לגמרי מדאורייתא בדבר שבממון כמו שכתב הר"ן נדרים מ"ח. רק הפוסקים הנ"ל נחלקו בכל הקנינים דרבנן אם היתה התקנה להפקיע לגמרי הדאורייתא או לא והיינו בכל הקנינים שהיתה התקנה בממון ואיתרמי לענין קדושין וגיטין שייך מחלוקת הנ"ל אבל בדבר שהיתה תחלת התקנה בגט וכה"ג א"כ אנו רואין שתקנו שיהי' שלו לגמרי מדאורייתא ודאי מהני דיש כח בידם כנ"ל. ולכך גבי ד' אמות אי יכולה לשמרו בגט דמהני אף שהוא תקנת חכמים מ"מ מהני מה"ת כיון שעיקר התקנה הי' בגט כנ"ל. וכן כאן שפיר אקנו לי' רבנן והוי שלו מה"ת כיון שהי' התקנה כנ"ל. ולהחולקים הטעם דלא רצו לתקן רק כמו בכל הקנינים כנ"ל

ובספר גט פשוט הקשה ניהו דיש כח ביד ב"ד להפקיר כו' אמנם איך יזכה הבעל ויקנה המעות כיון שאינו בידו הגם שהם הפקר דלא מצינו בשום דוכתי דיש כח בב"ד לאוקמי ברשות אדם מה שאינו שלו ולא החזיק בו עדיין ע"ש. ואישתמיט לי' דברי הרשב"א ז"ל גיטין ל"ו ע"ב ד"ה רבא אמר הפקר ב"ד כו' שכתב מינה שמעינן שכח ב"ד יפה להפקיע ממון מזה ולזכותו לזה אפי' קודם שבא לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות כו' אף ראשים מנחילין וזוכה בו מעתה ע"ש. וכ"כ הר"ן ז"ל גיטין ס"ד ע"ב שכתב ואני תמה למה הוצרך לומר ש"מ דרבנן כו' אפי' דאורייתא כו' כיון דאית לי' זכיה מדרבנן הא קי"ל הפקר ב"ד הפקר מיהו אשכחן זכיה דרבנן דקלישא מזכי' דאורייתא כו' כיון דאכתי לא אתי ממונא לרשות זוכה כו' ומיהו התם הם אמרו והם אמרו ע"ש דמסיק דגם במה שלא בא לידו מהני זכי' דרבנן מן התורה היכא שלא אמרו בפירוש כנ"ל. ועיין מ"ש לעיל ה' קדושין סי' כ"ח. אמנם נראה דהרמב"ן ז"ל לא סבירא ליה כנ"י הנ"ל שיהי' הבעל מכתיבו דאם לא כן מאי הקשה על [הסוברים[ דצריך להקנות לו ממש ודחה דא"כ מאי פריך איהי כתבה ליה הא כיון דגיטא גופיה דבעל הוא שקנאו במשיכה ממש מאי בכך שהיא נותנת השכר ע"ש. ולהנ"י הנ"ל לא הוי מקשה מידי דהא מ"מ אין הבעל מכתיבו ופריך שפיר וע"כ לא סבירא לי' כנ"ל וצ"ל כמ"ש לעיל. או דסובר כיון שע"י ציוי הבעל נתחייבה היא לשלם לו מיקרי שפיר הבעל מכתיבו כמ"ש לעיל כיון שכותב רק ע"י גרמת הבעל כנ"ל

והנה בס' ת"ג האריך לדחות דברי הב"ש שאין טעם הרמב"ן ז"ל דקונה במעות לחוד דהא מעות אינו קונה ואף שאמר בפירוש זבין לי הגט בעד המעות ונתרצה ואח"כ לקחו שלא מדעתו אינו גט דלא אקנו לי' א הסופר ושמא חזר בו רק פי' דברי הרמב"ן דכשנותנו הבעל אחר כך סתם אז מהני כיון שמשך אף שלא אמר בפירוש ודעתו להקנות לבעל המעות מ"מ אקנו לי' והוא בעל המעות אבל צריך משיכה ע"ש. ועיין מ"ש לעיל

והנה בר"ן שם גיטין מבואר להיפך שכתב שמעינן מינה שא"צ שיתן הבעל הקלף כו' אלא בהאי זוזא דאקני לי' קונה הסופר הקלף וזוכה לו לבעל דהוא כשלוחו אבל אם הקלף של הסופר יש שכתבו שצריך שיזכה בו הבעל או שלוחו שאין הסופר זוכה לו במאי שהוא שלו כו' אבל אחרים אומרים שאינו צריך דבאותן דמים שהיא נותנת לסופר אקנו רבנן לבעל בין קלף בין דיו וטרחו ועמלו של סופר כו' ע"ש. ומבואר דדעת היש שכתבו הי' דבלא משך הבעל כלל אינו מועיל כיון שכתבו הטעם דאינו זוכה הסופר בשלו ואי איירי בנותן לו הסופר למה לא יקנה גם לדעתם הא סברי דכוונת הסופר להקנות לבעל רק שאינו מועיל וע"כ בלא משך כלל והסופר עצמו הוא השליח ודלא כהרמ"ה וכמו שכתב הב"ש וממילא האחרים החולקים שהביא הר"ן ז"ל סוברים דמהני אף בלא משך כלל רק דבמעות שנתנה לו לחוד קונה הוא הגט כמבואר למעיין שם ע"ש. ומה שתמה דהא מעות אינו קונה אין זה תימה דהא קי"ל מן התורה מעות קונה רק מדרבנן ובכמה דוכתי אוקמי' אדאוריית' שיקנה במעות לחוד כמו בד' פרקים וכהאי גוונא. וכן כאן אקנו לי' רבנן שיקנה במעות לחוד. ועוד נראה די"ל דכאן מדינא מעות קונה דהא מבואר בח"מ סימן קצ"ח דהטעם רק שלא יאמר נשרפו חטיך בעלי' וכשהי' אונס לא יהי' טרח ומציל ולכך בשכירות וכהאי גוונא דלא שייך טעם הנ"ל מעות קונות כמבואר בש"ע שם ע"ש

והנה בח"מ סי' ס"ו וסי' ש"ג בש"ך ס"ק ה' מבואר דבאומן וכהאי גוונא כשנאבד באונס צריך ליתן לו שכרו משלם כמבואר בש"ס בגזברים נשבעין ליטול שכרם ע"ש דכיון שעשה פעולתו חייב לשלם לו. ואם כן כאן בגט דנותן לו הדינר בעד הכל ונכלל בו הקלף וטרחו ועמלו ויכול לכתוב אף על דבר שאינו שוה פרוטה וממילא נראה דכשכותב הסופר הגט ונאנס ממנו אח"כ אין הסופר צריך לשלם כלום מהשכירות שקיבל אף שלא קנה הבעל עדיין הקלף דמ"מ גמר פעולתו כמו בהקדשות כנ"ל ואינו יכול לנכות אף בעד הקלף דהא הי' יכול לכתוב על עלה זית וכהאי גוונא וכל השכירות נחשב רק בעד שכר פועלה וכמו שכתב הת"ג בעצמו. ואף אם לא שילם לו עדיין חייב לשלם לו כיון שהוא באונס כנ"ל. וא"כ שוב נראה דמעות קונות כאן כיון שנותן לו השכירות שיקנה הגט כשיהי' כתוב על הקלף דזה מהני בקנין מעות כמו אחר ל' יום כו' וא"כ כשכתב עליו קונה שפיר ממילא דלא שייך נשרפו חטיך כו' שלא יהי' טרח ומציל ולכך לא יקנה דז"א דאף אם נאמר שאינו קונה גם כן לא יצטרך להחזיר כלל דניהו דלא קנה מ"מ מגיע לו השכירות כנ"ל כיון שיאבד באונס וג"כ לא יצטרך לטרוח ולהצילו. ואם יאבד בפשיעה א"כ הוא להיפך דאף אם יהי' מעות קונה מ"מ אינו מגיע לו השכירות עכ"פ וגם יצטרך לשלם הכל כמבואר שם בח"מ. וא"כ הוי ממש כמו בשכירות שם ושפיר מעות קונה מדינא וכתב הר"ן ז"ל שפיר דבמעות שנותנת היא כיון דאקנו לי' רבנן והוי כנותן הוא שפיר קונה הכל. ומדוקדק לשונו שקונה בין קלף בין טרחו ועמלו דמשום שנכלל הכל לכך קונה במעות לחוד כנ"ל. גם מ"ש בפשיטות בת"ג הנ"ל דאם לקחו שלא בפניו וגירש בו אפילו בדיעבד אין הגט גט אף שנתן מעות דאינו קונה. לא ידעתי איך כתב שאינו גט הא גם לדבריו עכ"פ מן התורה מעות קונות והוי גט מה כמבואר בטור ח"מ ושאר פוסקים דאם קדש הלוקח במעות הוי קדושי דאורייתא כיון שמה"ת הוא שלו ע"ש וכן כאן אינו רק פסול מדרבנן עכ"פ לפוסקים הנ"ל

ועוד נראה למאי דקי"ל גם בדבר שלא בא לעולם דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיני' ע"ש בח"מ סימן