חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רמז

לומר דב' עדים כשרים משקרים דהא אי משקר אינו קרוב והם ב' עדים כשרים וכשרים ודאי לא משקרי וע"כ אומרים אמת שנתקדשה לו. אך באמת ז"א כדאמר ביבמות בש"ס בגר שאמר נתגיירתי ביני לב"ע דאמר לו לדבריך נכרי אתה ונכרי פסול לעדות ע"ש. ואף דגם כן אי משקר הוא ישראל וישראל אינו משקר וצ"ל דמ"מ כיון שהוא גזרת הכתוב לפסלו וכיון דלפי דבריו אינו עד שוב לא הוי עדות. וכן כאן כיון דלדבריו הוי קרוב לא הוי עד כנ"ל. עוד טעם ב' שאין המקדש עד דהוי נוגע שרוצה להעיד כדי לכונסה וכדאמר בש"ס גבי קדשתי את בתי וא"י למי דאינו נאמן לכנוס ע"ש. אמנם קשה לכאורה למה לא נימא פלגינן דיבורי' כמו פלוני רבעני כו' או לדידי אוזיף ברביתא דמאמינים לו שהלוה ברבית רק לאחר ולעצמו אינו נאמן דאדם קרוב אצל עצמו ע"ש. וכן כאן שמעיד שנתקדשה לו נאמין לו על כל פנים שהיא מקודשת ונימא דנתקדשה לאחר ולא לו כמו התם וכמו גבי אשתך זנתה עמי דפלגינן כנ"ל וכן כאן תהיה א"א על כל פנים ואסורה לכל ולענין מה שנוגע לעצמו באמת אינו נאמן כנ"ל ושוב הוי מקדש בעדים כנ"ל. ולדעת הש"ך ז"ל ח"מ סי' ל"ד שסובר גבי לדידי אוזיף ברבית דדוקא כשאינו תובע הרבית אבל בתובעו שיחזיר לו הרבית אינו נאמן גם לפסלו דלא שייך פלגינן דיבורי' כיון שהוא נוגע. והטעם פשוט דבשלמא גבי פלוני רבעני וכה"ג אינו נוגע לו העדות שעל פלוני ומה שרוצה לומר על עצמו שנרבע היה יכול לומר בלא פלוני רק שנרבע סתם ולכך יכולין להאמינו על פלוני משא"כ היכא שהוא תובעו הרבית אם כן גם העדות שעל פלוני נוגע לעצמו שע"כ צ"ל שפלוני אוזיף כדי שיחזיר לו ואיך שייך למפלג דיבורי' ולהאמינו על פלוני כיון שגם על זה הוי נוגע כנ"ל וממילא גם כאן לא קשה הנ"ל. דהא כיון שרוצה לכונסה צריך על כל פנים להעיד שנתקדשה דאל"ה לא יוכל לומר שנתקדשה לו ואי אפשר זה בלא זה והוא נוגע גם על העדות שנתקדשה לחוד ג"כ ולכך לא שייך כו' כנ"ל. אמנם להריב"ש הביאו הש"ך ז"ל שם דגם היכא בהוא תובע הרבית ג"כ אמרינן פלגינן דיבורי' משום דכיון דאנו אא הדין שאינו נאמן לגבי עצמו לגבות הרבית ממילא הוי שוב עד כשר לענין לפסלו דלא הוי נוגע כיון שיודע שלא יוכל לגבות ולא יהי' נאמן לגבי עצמו ושפיר פלגינן כנ"ל ע"ש. וא"כ קשה גם כאן שייך ג"כ כנ"ל דכיון דיהיה הדין דלגבי עצמו אינו נאמן שהוא קדשה ממילא לא הוי נוגע על עדות זה שהיא מקודשת על כל פנים כיון שיודע דהדין דאינו נאמן לכונסה וכמו גבי רבית להריב"ש הנ"ל וקשה כנ"ל

אך י"ל דלא קשה דבשלמא התם ברבית שאין צריך עדים לגוף המעשה רק אם המעשה אמת שלוה ברבית נפסל אף שלו היו עדים שייך שפיר פלגינן כנ"ל. אבל כאן בקדושין דבלא עדים לא מהני מגזרת הכתוב ואם כן אם האמת אתו שנתקדשה לו בפניו הוי בלא עדים ולא מהני שפסול הוא רק דנפליג שנתקדשה לאחר וא"כ כיון דזה הוי מכלל גוף עדות הקדושין להעיד שנתקדשה בעדים וא"כ כאן הא מעיד שלא נתקדשה כלל שמעיד שנתקדשה בלא עדים שאינם קדושין ואיך שייך פלגינן כו' וכמו בחד דיבור דלא פלגינן כמו שכתב התוס'. דבשלמא התם יכולין להאמינו על עדות זה שהלוה ברבית לגמרי שמעידים על כל פנים שפלוני פסול ואין חילוק לענין זה בין הלוה לו או לאחר. משא"כ כאן אינו מעיד כלל שנתקדשה כיון שמעיד שנתקדשה לו הוי בלא עדים ואיך שייך למיפלג כו'. ואף דיש פקפק קצת דהא הטעם דבעי עדים הוא דבעינן שיהיו נאמנים אחר כך לחוב לאחריני וכאן כיון דיהי' הדין דפלגינן דיבוריה ונאמין לו שנתקדשה לחוב כו' וא"כ ממילא אף שבאמת קדשה הוא היו שפיר עדים בשעת קדושין כיון שעדותו יועיל אחר כך מטעם פלגינן כו' דנאמר שאחר קדשה בפניו ושוב הועילו הקדושין אף שהוא קדשה. ויש לדחות כמובן

עוד י"ל דהא מבואר בפ' היכא דלא שמעו העדים שאמר לי רק הרי את מקודשת אף דאמר באמת לי לא מהני דהוי בלא עדים כיון דידים שאינן מוכיחות לא הוי ידים ע"ש. וא"כ כ"ן הוי בשעת הקדושין כמו שלא שמעו העדים שאמר לי דהא על זה שקדשה לו אין כאן ערים מיד בשעת הקדושין דע"ז לא יהיה המקדש נאמן מטעם נוגע שקדשה לו רק דנימא פלגינן דיבורי' ויהי' נאמן על הקדושין סתם וא"כ מיד בשעת הקדושין אינו עד רק ע"ז שנתקדשה ולא על אמירת לי, דע"ז פסול והוי כאין עדים שאמר לי וכיון שבאמת קדשה הוא לא הועיל מיד בשעת קדושין ושוב לא שייך עכשיו פלגינן דיבורי' דהא מעיד שאינה מקודשת כלל כנ"ל

אמנם באומר המקדש קדשתי' בפני ב' עדים והלכו למד"ה ויש עד אחר ע"ז קשה למה לא מהני כמבואר בש"ע הא שפיר שייך בזה כנ"ל דנימא פלגינן דיבורי' והוי גם המקדש עצמו עד דעל כל פנים היא מקודשת ושפיר מעיד שנתקדשה בעדים ולא שייך תירוץ הנ"ל ולדעת ריב"ש קשה. ודוחק לומר דוקא כשהמקדש פסול בלא זה וכה"ג. אך יש ליישב למ"ש הר"ן ז"ל קדושין ס"ב גבי קדשתי וא"י למי קדשתי כו' דלענין עדות זה למי נתקדשה שפיר עד אחד נאמן דלא הוי איתחזק דהא ממ"נ מקודשת לאחר רק לברר למי לענין זה עד אחד נאמן ע"ש. וא"כ מיושב דהא טעם הריב"ש גבי אוזיף ברביתא דפלגינן דיבורי' הוי משום דכיון דיודע שהדין הוא אף שנאמן לפסלו מ"מ אינו נאמן לגבי עצמו על הרבית לחייבו ושוב אינו נוגע. וא"כ הכא אם נאמר דהדין הוא דפלגינן דיבורי' והם נאמנים דעל כל פנים היא מקודשת רק שא"י למי דע"ז נוגע. א"כ ממילא יהי' הדין דמקודשת לו דהא עד השני מעיד שנתקדשה לזה רק דע"ז הוא עד אחד ואינו נאמן. אבל כיון דע"ז יש ב' עדים שמקודשת על כל פנים א"כ שוב נאמן העד הב' שנתקדשה לזה מטעם עד אחד נאמן באיסורין כיון שאינו מעיד רק לברר למי נתקדשה ולא הוי איתחזק כמ"ש הר"ן הנ"ל. א"כ ממילא יהי' הדין באמת דמקודשת לו. וא"כ שוב אינה מקודשת כלל דגם ע"ז שהיא מקודשת אין כאן ב' עדים דהוא נוגע גם ע"ז להעיד שמקודשת דלא שייך פלגינן כו' כיון דאף אי נימא פלגינן כו' יהי' שוב עד הב' נאמן ומקודשת לו ושוב נוגע לגמרי ואינו נאמן כלל ולא דמי לאוזיף ברביתא. ולכך שפיר לא הוי עדות כלל שנתקדשה כנ"ל. ולכאורה יש ליישב בזה דברי הרמב"ם פ' כ"ג מה"א שכ' עד אומר מקודשת והיא מכחשת כו' מותרת לינשא לכתחילה ואם עד מכחישו ואומר לא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ותמוה כמ"ש הראב"ד למה יגרע כשהעד מכחיש. ולמ"ש י"ל דאדרבה כשהעד מכחיש שוב מצטרף גם המקדש עם העד הב' שנתקדשה על כל פנים מטעם פלגינן דיבורי' וכאן לא שייך תירוץ הנ"ל דאי פלגינן יהי' הדין דמקודשת לו דז"א דנגד זה שהיא מקודשת לו לא יהי' עד הב' נאמן מטעם עד א' נאמן כו' דיהי' עד בהכחשה כיון שזה העד מכחישו א שלא יהי' נאמן שוב נאמנין שמקודשת משום פלגינן דיבורי'. ואם נשאת לא תצא דשמא באמת נתקדשה לזה כיון שא"י למי רק שמקודשת. משא"כ היכא שאין עד להכחיש טוב יותר דאז שייך תירוץ הנ"ל דהוי נוגע ואין המקדש עד דהדין יהי' דמקודשת לו. ואף שהיא מכחשת מ"מ י"ל דזה לא הוי הכחשה כיון שאומרת לא נתקדשה כלל וע"ז יש ב' עדים וזה אינה אומרת שלא נתקדשה לו רק לאחר. אך הא יכול להיות שגם העד העיד שלא נתקדשה כלל ולא יועיל הכחשתו. ועוד דוחק בכונת הרמב"ם מטעם צירוף המקדש דא"כ כשהוא פסול לא שייך זה. ועוד דדוקא היכא שבא העד המכחיש מקודם דאל"ה הי' יגע בשעת אמירתו. ואין להקשות דא"כ עדיין קשה קושי' הנ"ל דהיכא שהיא מכחשת יהי' המקדש עד ויצטרף כנ"ל. אך ז"א דממ"נ אם אומרת באמת נתקדשתי ולא לזה. א"כ באמת הדין דמקודשת כיון שאומרת שנתקדשה בפני עדים ואם מכחשת שלא נתקדשה לגמרי שוב שייך טעם הנ"ל דיהי' נאמן מטעם עד א' דזה לא מיקרי הכחשה כי שע"ז יש ב' עדים שמקודשת עכ"פ והוי נוגע כנ"ל. וגם בעד א' מכחיש לא קשה דהא מסתמא מכחיש אחר שאמרו הם שנתקדשה וא"כ הי' אז נוגע כנ"ל

עוד יש לחלק דדוקא שם כ' הריב"ש גבי לדידי אוזיף דאינו וגט דאם כוונתו רק לתבוע ממנו הרבית יתבע ממנו תביעה אחרת שהלוהו וכה"ג דמאי חילוק הוא לו דוקא לתבוע בתורת רבית אם הוא שקר ולא הוי נוגע וכמו גבי לפטיר דאמרינן מיס