חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רמח

דאי בעי אמרי אהדרינהו ללוה כו' לא הוי נוגעין כמו כן התם גבי תביעה כיון שהי' יכול לתובעו באופן אחר כנ"ל. משא"כ כאן בקדושין כיון שרוצה שתהי' מקודשת לו אין לו שום אופן אחר רק להעיד שנתקדשה לו ושפיר מודה הריב"ש דהוי נוגע ואינו נאמן גם על זה שהיא מקודשת עכ"פ כנ"ל

או י"ל דהא גם שם בפלוני רבעני הקשה הראב"ן דעל עד השני שייך עדות שבטלה כו' ע"ש וקשה באמת ממ"נ אי שקר א"כ פסול השני לעדות ופסול גם על פלוני וצ"ל כמ"ש שם בח"מ די"ל [דבדיני] נפשות אין עד א' נפסל כלל דלא הועיל כלום שאינו ראוי להצטרף עם אחר דצריך שיעידו שניהם כא' בד"נ משא"כ בקדושין דמצטרפין והועיל עדותו שראוי להצטרף שוב פסול ממ"נ ע"ז שמקודשת כנ"ל אינם קדושין כו'

בש"ס יליף לה דבר דבר מממון ואף דהתם מהני הודאה היינו דלא מחייב לאחריני הכא מחייבי לאחריני. ופי' רש"י ז"ל דנאסרו הקרובים בהם. והרשב"א ז"ל דחה דאטו שאין לו קרובים יהי' מהני בלא עדים ולכך פי' דהחוב הוי מה שה נאסרת על כל העולם ותמה דמה אית להו עלי' שיהי' נקרא חוב להם הא הדבר תלוי ברצונה וכמו במכר שמודה מכרתי שדה זו לפלוני דמהני ואינו נקרא חב לאחרים במה שאחרים לא יוכלו שוב לקנותו ממנו. עוד תמה דבדבר שבידו קי"ל דנאמן אף דחב לאחרים והכא הוי בידו. ולכך תירץ דמסברא לא היה מהני כלל הודאת בע"ד דכ' ע"פ ב' יקום דבר כו' רק דגלי קרא כי הוא זה דמהני הודאת בע"ד וגלי דהא דכ' ע"פ ב' יקום דבר איירי רק במידי דחב לאחרים וכיון דכ' בקדושין דבר ואיתקוש לדבר הנ"ל ע"כ איתקוש רק לאותו ממון שיש בו חוב לאחריני דבעינן בי' עדים דקאי עלי' ע"פ ב' יקום דבר כו' וכיון שיש קצת חוב בקדושין איתקוש למאי שיש בו חוב ממש ע"ש: