חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רמו

לא יבא שיבוטל ולא היה אונס בכלל רק שוב כמ"ש הר"ן שלא איכפת לה באונסו ושוב גם תנאו ע"ד כן כנ"ל ולא דמי לגט כנ"ל: א"כ אתי רק לאפוקי אם היה תנאי שלא לטובתה והיה מתנה אם לא אעשה יש אונס כמו בגט מדינא. אבל במתנה ע"מ שאעשה דבר פלוני ולא לטובתה כמו ע"מ שיאמר אבא הן וכה"ג מודה הר"ן ז"ל דאף דלא שייך טעמו שלא נתרצית גם באונס כו' מ"מ שייך טעם ריטב"א דלא חשיב קיום מעשה כיון שלא נתקיים אף באונס כמ"ש. וגם בגט לא חשיב מעשה כנ"ל: וא"כ נראה דבמ"ש ט"ז ח"מ ס' ר"ז דכשבשעת קציצת דמים אמר מוכר תנאי שלטובת לוקח אמרינן דמשום שראה לוקח שהתנה לא היה צריך להתנות ע"ש. א"כ גם בקדושין אף שלא דיברו מקודם וקדשה ע"ת מכנסך יום פלן וקבלה אחר כך הקדושין. כיון דמצד הלשון אונס לא חשיב קיום מעשה נתרצית רק ע"ת זה שגם אונס לא יהיה קדושין כנ"ל. וגם הר"ן ז"ל מודה לזה רק דאי לאו טעם הר"ן ז"ל הוי אמרינן דהתנה רק עבורה שבכונתה רק על אם לא יבא שיבוטל ולא היה אונס בכלל. אבל עכשיו דטעם הר"ן שאם היתה היא מתנה גם באונס בטל שוב כשמתנה הוא ע"מ מכנסך ממ"נ לא מהני אונס אם היה כונתו לצורך עצמו כמ"ש בע"מ שתכתבו השטר כדי שאם לא יבא יבטל כו' מ"מ לא מהני אונס דאין זה קיום מעשה. ואם עבורה הא לא אכפת לה באונסא כנ"ל

ורא"ה ז"ל ריש כתובות כ' דבקדושין יש אונס במתנה אם לא באתי וכה"ג דלא שייך טעמא דצנועות כו' כמו בגט משום דבגט כיון דמדינא ל"ח לאונס ומחמרי עשו תקנה. משא"כ גבי קדושין אם ו באתי יהיה קדושין דמדינא דל"ח לאונס מקודשת וכדין מעגנה לא עשו תקנה ובאם באתי לא שייך באונס דמ"מ לא בא ע"ש. וקשה דא"כ לר"ל דסבר בע"מ מכנסך כו' דכמאן דעביד ויש אונס א"כ שוב נימא דאין אונס כמו בגט דכשלא יבא מדינא ל"ח לאונס ומחמרי צנועות דלמא אנוס. וא"כ ממ"נ אין אונס ולא יהיה קדושין. ודוחק לומר דר"ל סבר גם בגט יש אונס כל"ק דרבא. דהא לא פליגי בהא. ולמה פקיד ר"י לחוש לדר"ל

ונראה די"ל דלכאורה החלוק פשוט דלא שייך בקדושין תקנה דצנועות כיון דתלי' בדעתה ג"כ איבעי לה לאתנויי גם על אונס ולא תעגן אך הא גם בדידי' מחלק הש"ס דפסקי' מברא דשכיח בעי ליה לאתנויי ומדינא אין אונס. ורק בשכיח ולא שכיח אמרינן דלא עלה על דעתו אז. א"כ גם בקדושין שייך שלא עלה על דעתה על אונס להתנות כנ"ל ושייך התקנה. אמנם שוב לא שייך תקנה דצנועות דמחמרי לחוש לאונס כשלא בא אף דמדינא ל"ח. א"כ שוב היה לה להתנות דזה שוב שכיח דהא כשלא יבא אף שלא באונס תעגן מחשש אונס וזה שכיח עכ"פ יותר מפסקי' מברא. כשלא יבא באמת לא בשביל אונס ואעפ"כ לא תוכל לינשא כיון דצנועות הן. א"כ היה להם להתנות על אונס כדי שלא יהיה חשש כשלא יבא סתם. וא"כ ממ"נ בצנועות ע"כ מדלא אתני היא מרוצית גם על אונס דשכיח ולא שכיח והיינו על תנאי שלו ע"מ מכנסך דלר"ל אונס כמאן דעביד ושפיר לר"ל לא שייך התקנה בקדושין ובעי גט. משא"כ בגט דבדידי' קיימא שייך משום צנועות כו' כיון דלא עלה ע"ד לא אתני דלא אכפת ליה במה שהיא תעגן משום חומרא כנ"ל משא"כ בקדושין

ומהר"ם אלשקר בת' ס' ל"ב כ' ומיהו ד' הר"ן צ"ע דמחלק בין גטין לקדושין ואשכחן בירושלמי פ' מ"ש דתלי מלתייהו דר"י ור"ל דקדושין בפלוגתא דרבנן ורשב"ג בגט. ע"ש שרצה לדחות סוגי' דפ' מ"ש מקמי הך דאיתמר בדוכתא ע"ש. וא"י מאי קאמר הא בגט כשמתנה הוא ע"מ שתתן לו או תניקי כו' ונאנסה הוי ממש כמו בקדושין לגבי דידה. דמאי איכפת לי' למגרש באונס שלה הוא לא רצה לגרש אא"כ תתן לו או תניק. ושפיר מדמי לה בירושלמי לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דהעכבה אינו ממנה אי חשיב כאילו קיימה והר"ן ז"ל לא כ' החלוק בין קדושין לגט רק כשמתנה המגרש על עצמו אם לא באתי כו' שאין דעתו על אונס ע"ש בסמ"ג ה' סנהדרין והג"מ הביאו דין הרמב"ם, ז"ל בהס' המבואר בח"מ ס' כ"א וכ' וכן בירושלמי פ"ג דק' אדם שמתנה אם לא אעשה לך כך וכך ביום פלוני יהא כך ואירע לו אונס ר"ו א' אונסא כמאן דלא עביד ור"ל כמ"ד כו' והלכה כר"י כו' פ"ש משמע מדבריהם שאין מחלקים בין קיום מעשה לביטול דהא העתיקו אם לא אעשה כו' ובאמת מבואר בע"מ שאעשה כו' או דס"ל כמ"ש לעיל מאחר דבעי כפילות או דמיירי שהיא התנית או הוא ע"י שנתרצה לתנאי שלה ואצלה עיקר הא דאם לא כנסתיך כו' כנ"ל

וגם הם אף דס"ל כסברת הר"ן. מ"מ נראה דבכל דבר שצריך דעת שניהם כמכירה ע"ת וכה"ג שייך טעם הר"ן דזה ממש כמ"ש תוס' פ' אעפ"י לראב"ע דלא כ' אלא ע"מ לכונסה ולכך מת אינו גובה תוס'. ובמכירה וכה"ג אינו מבטל מה שנעשה אח"כ טרפה וכה"ג משום דגם אם הי' עולה ע"ד להתנות בפירוש לא הי' מרוצה המוכר למכור ע"ת זה וממילא כיון שהלוקח רוצה ליקח הי' מרוצה ליקח שלא ע"ת. משא"כ בחיוב שתולה בדעתו לחוד ע"ש. וכן בדבר שידוע שאם הי' עולה ע"ד והי' מתנה קי' הלה מרוצה לתנאו אף שתלוי בשניהם גם כן מהני האומדנא ולכך בנפלה לפני מוכה שחין בעי למימר אדעתא דהכי לא קדש. שלא הי' מוחה בשביל תנאו דלאחר מותו ע"ש בתוס'. ולכך בנדר בחלה כו' וכן בגט שרק בדעתו תלי' פשוט לש"ס דאונס שלא עלה ע"ד אמרינן האומדנא ממש כמו לראב"ע הנ"ל שאם הי' עולה ע"ד הי' מתנה שאונס אין בכלל. משא"כ בקדושין שגם בדעתה אין כאן אומדנא שהיתה מתנה דשמא לא היתה מרוצה להתקדש בתנאי זה דאונס לא יהיה בכלל וממילא כיון שרוצה לקדש הי' מרוצה גם על אונם כנ"ל. והגם שאפשר להיפוך דהיתה היא מרוצה כנ"ל. מ"מ כיון שאין האומדנא מוכח ברור שוב אינו מבטל המעשה או התנאי שנתקיים שלא בא כמבואר בכל הפ' דאומדנא שאינו מבורר לא מהני כלל אף לספק וכיון שאמר ע"מ מכנסך כו' ולא בא שהבטול לפנינו וגם שבאונס מ"מ לא בא רק לבטל מצד האומדנא וליתא כנ"ל. וא"כ נראה דבתנאי שאין קפידא כ"כ דלפי האומדנא אם הי' מתנה, על אונסי היתה מרוצה גם להר"ן יש אונס גם בקדושין וממילא כיון דגבי מוכה שחין בב"ק אמרינן טב למיתב טן דו כו'. אם כן יש לומר דגם בזה שהתנאי על גוף הנשואין על מנת, מכנסך כו' משא"כ בשאר תנאים. ואף דעל הזמן ליום פלן אין קפידא שיחשב עיקר הדבר כמו שכתב ט"ז יו"ד סי' רל"ו והביאו ש"ך סי' כ"א. מכל מקום שם אם לא יבא ליום פלן שוב אין גבול למעגנה שוב הוי קפידא ולא היתה מרוצה אם היה מתנה וזה כסברת הט"ז י"ד סי' רל"ו ע"ש. ומה שהשיג הש"ך ז"ל ובח"מ סי' כ"א דהיכא דבשעת שידוך בתחלה התנו אף שאינו מעיקר הדבר רק הזמן וכה"ג מכל מקום אף דארעו אונס בטל ע"ש, והוכיח מהירושלמי הנ"ל דהקדושין בטלין ועל ידי זה תמה על מהרי"ו ע"ש. ולע"ד אין ראיה כלל דשם שקדשה ואם יהי' אונס מהני גם שלא יבא לכנסה ביום שהתנה תתעגן. ובצנועות אף בסתמא שלא יבא תתעגן לעולם דלמא אנוס וודאי דהוי קפידא דעי"ז לא היתה מרוצה וחשיב מעיקר הדבר. משא"כ בשידוכין שאין קפידא דכשלא יבא תהיה רשאי לעשות שידוך אחר כשלא יבורר אונס רק כשיהיה מבורר אונס יום א' או ב' ואחר כך רוצה לקיים מאן לימא לן שאם הי' הלה מתנה שאם יהי' אונס יום א' או ב' לא יבוטל עי"ז שלא הי' צד הב' מרוצה

סימן מ"ב

סעיף ב המקדש בלא עדים ואפילו בעד אחד אינם קדושין כו' ולכאורה קשה למה לא יועיל מקדש בעד א' ולמה לא נצרף את המקדש עצמו אא עד הב' שגם הוא ראה הקדושין וכמבואר בח"מ סי' ל"ד דהנרצח עצמו יכול להעיד שהרגו אף שהוא בע"ד ע"ש. וצ"ל דיש ב' טעמים על זה. א' קרוב כיון שנתקדשה לו ובעל כאשתו ופסול מטעם קורבה. אף דיש לומר לכאורה כיון שהאמינה התורה לב' עדים כשרים דודאי לא משקרי. רק קרובים פסלה תורה דנחזיקם למשקרים מגזרת הכתוב ואם כן במה שמעיד שנתקדשה לו אם הוא משקר אינו קרוב כלל ועל כרחך צריכין