חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רמד

מקדש בלא עדים. והוא תמוה כיון דהיא מודית הם עדים כשרים ממילא ע"ש ס' ב' ולפ"ז א"ש דהנה רוב הפ' פסקו דאף דהשלוחים נעשים עדים על הקדושין אינם נעשים עדים על שליחות עצמם שנעשו שלוחים וצריך עדים אחרים על השליחות. והנה התוס' הקשו ריש פ' האומר בגיטין כיון שצריך שני כתי עדים על השליחות ועל קבלת הגט הא הוי חצי דבר ולא מהני כלל ע"ש שתירוצם לא שייך רק בקדושי שטר אבל בקדושי כסף נשאר הקושיא וכתב בס' המקנה ובשאר אחרונים שני תירוצים, א' דבאמת לא משכחת לה רק שאותן עדים עצמן שמעידים על השליחות על הקדושין גם כן מעידים ב' דכמו דאמרינן לענין חזקת שלש שנים שכל כת מעידה על שנה אחת דלא הוי חצי דבר משום שבלא הכת השני' פועלת הכת הראשונה שיצטרך לשלם הפירות שאכל דהדרא ארעא והדרא פירי דזולת הכת השני' לא הוי חזקה והיו חוזרים הפירות ולכך לא הוי חצי דבר וא"כ גם בקדושין אם לא היו העידי שליחות רק העידי קדושין א"כ לא הוי קדושין והיתה צריכה להחזיר הכסף קדושין ולכך לא הוי חצי דבר שאף שבאמת אם הם לא היו גם כן היא מודית שקבלה הכסף קדושין והיתה, מחזרת להם רק אעפ"כ פועלין שלא תוכל לכפור שלא קבלה שאם תכפור תצטרך לשלם מחמת העדים ע"ש. והנה הכא לענין הן הן שלוחיו הן הן עדיו קשה קושיא הנ"ל כיון שצריך עדים על מינוי שליחותם הוי חצי דבר ולא שייך תירוץ הראשון שאותן עדים עצמם מעידים על הקדושין והשליחות דז"א כיון דעל הקדושין הם השלוחים עדים ועל השליחות צריכים עדים אחרים והוי שפיר חצי דבר רק התירוץ השני שפועלין זולת כת האחרת שתצטרך להחזיר הכסף קדושין אם תכפור ולא תוכל לכפור הכסף קדושין, והנה באמת לאחר דתיקנו היסת הם באמת נוגעין רק מחמת שהיא מודה אינם נוגעין. א"כ הם שפיר חצי דבר כמ"ש. ואין לומר שפועלים שלא תוכל לכפור הכסף קדושין שקבלה דז"א שאם תכפור הכסף קדושין שקבלה לא יהיו נאמנין ובודאי לא תצטרך להחזיר הכסף קדושין שיהיו נוגעין דכיון דבלא הודאתה אינם נאמנין כלל אם היא כופרת. דהם נוגעין א"כ הם שפיר חצי דבר שאינם פועלים כלל שלא תוכל לכפור דז"א שאם תכפור לא תצטרך להחזיר כלל שיהיו נוגעין. ואף דלענין קדושין הוא ספק אף אם היא כופרת הלא כתב הח"מ הטעם דלענין קדושין אזלינן לחומרא א"כ לענין שתצטרך להחזיר הכסף בודאי לא יהיו נאמנין שלא יוכל להוציא ממנה אך באמת למאי דאמרינן דעידי קדושין עצמם בלא עדי השליחות ג"כ הוא ספק קדושין. א"כ לא הוי חצי דבר שהשלוחים לבד פועלים ג"כ שיהי' ספק קדושין בלא עדי השליחות א"כ הוי עכשיו עם העידי שליחות ודאי קדושין דלא הוי חצי דבר. אך ז"א דאם עכשיו אינו אלא ספק קדושין שכיון שלא הי' רק ספק שהיו מסופקין שמא הוי קדושין בכה"ג בלא עדי שליחות או לא. א"כ גם עכשיו הוא ספק שמא לא הוי קדושין בלא עדי שליחות א"כ לא היו פועלין מאומה בלא עדי השליחות שאם באמת אינה צריכה גט לא הוי פעולה מה שהיינו מצריכים גט בשקר שגט הוא חספא שאינו צריך לו. וא"כ הוי חצי דבר והוי אף עכשיו ספק. אך אם נאמר כהרבה פ' שפסקו לקמן ס' נ' דבספק קדושין חוזרין הקדושין שלא נתן הכסף רק ע"מ לכונסה והוי כמתנה על מנת להחזיר א"כ לא הוי חצי דבר כלל שהיו פועלין שתחזיר הכסף קדושין מספק דספק ממון התורה התירה וממ"נ אי הוי קדושין פועלין שיהיו קדושין ואי לא הוי צריכה להחזיר הכסף וג"כ פועלין. אך באמת נראה דע"י שליח אינו יכול להתנות תנאי בכה"ג בקדושין. א"כ ממילא אינה צריכה להחזיר הכסף קדושין דהטעם הוא שנתן לה על מנת להחזיר או על מנת לכונסה וכיון שקדשה ע"י שליח לא מהני תנאי דקי"ל במשפטי התנאים שצ"ל המעשה שיהי' המתנה יכול לעשות המעשה על ידי שליח אז יכול להתנות תנאי בדבר אבל אם אינו יכול לעשות המעשה על ידי שליח א"י להתנות בדבר. והנה כיון דאמרינן הכא דאין שליח עושה שליח שני בקדושין א"כ אין השליח יכול להתנות תנאי בדבר כיון שאין יכול לעשות שליח שני וממילא אינה צריכה להחזיר הכסף לפי שקדשה ע"י שליח. וכתב הרשב"א שפיר דלא מהני משום חצי דבר והוי בלא עדים

סעיף ז האומר לשליח קדש לי אשה במקום פלוני וקידשה במקום אחר אינה מקודשת וכן בכל מה שישנה אי מצווה לקדש על תנאי וקידש סתם או בהיפך כו' ע"ש והוא מקדושין (דף נ') ע"ש. והנה המשנה למלך נסתפק אם עשה שליח לקדש לו אשה או היא עשתה שליח לקדשה והלך וקדשה קדושי ספק או קדושין דרבנן מסופק דאפשר לא הוי קדושין כלל אף ספק קדושין דהוי שינה בשליחות ע"ש. והנה לכאורה נראה להוכיח דהוי קדושין ממאי דאיתא לעיל סעיף ב' דאם יש כפירת ממון גבי הן הן שלוחיו הן הן עידיו אם היא כופרת שלא קבלה קדושין הוי קדושי ספק לאחר דתיקנו היסת וה"ג והרמב"ם ומרדכי והרי"ו כתבו כן דהוי קדושי ספק משום דאינו רק שבועה דרבנן ולפי דברי המ"ל קשה דלא הוי קדושין כלל שאמר להם לקדש סתם וקדשה שלא בפני עדים אחרים רק בפני עצמם ולא הוי רק קדושי ספק והוי שינה בשליחות ולא הוי קדושין כלל ומוכח דאף בכה"י הוי קדושי ספק. ודוחק לומר שאמר בפירוש להם שיוכלו לקדש קדושי ספק דהיה להרמב"ם לפרש בכה"ג

סימן לח

סעיף א המקדש ע"ת אם נתקיים התנאי מקודשת וא"ל אינה מקודשת בין שיהיה התנאי מן האיש בין שיהיה מן האשה

(א) המקדש ע"ת כו'. ח"מ וב"ש הביאו ד' הר"ן פ' האומר באירעו אונס דהקדושין בטלין דל"ד לגט דמדינא יש אונס. משום דקדושין ברצון שניהם ומי שמתנה את טובתו אינו מרוצה רק שיתקיים התנאי ומאי איכפת ליה באונסו ע"ש בב"ש וח"מ. ויש לפקפק ע"ז נהי דאם היתה היא מתנה היה שייך כזה אבל כיון דהתנה המקדש תנאי שלטובתה וראוי לחשב פטומי מין כדאמר בש"ס ב"מ ס"ו רק משום דבשעת גמר המקח כתבו תוס' ורא"ש וטור ס' ר"ז ח"מ דמסתמא הלוקח לקח רק על תנאי שאמר המוכר ע"ש. וא"כ כיון דדעת המקדש לא היה בסתמא על אונס א"כ ממילא מה שנתרצית היא על תנאי שלו ג"כ אין אונס בכלל דאל"ה היה לה לאתנויי בפי'. והגם די"ל כיון שמתנה לטובתה הוא כמתנה עבורה וכאלו היא היתה מתנה על דעתה. דאין לזה טעם ולמה נאמר כך כיון שמסתמא באמת אין דעתו על אונס כנ"ל, אדרבא כיון שקבלה סתמא ע"ד תנאי שלו נתרצית. ובפרט למ"ש רמב"ן ורשב"א קדושין כ"ז גבי על מנת שתכתבו לו השטר חוזר גם בשדה דאף שלטובת הלוקח א"י לומר הריני כאלו כ' השטר כו' דכיון שהמוכר התנה היה רוצה שיהיה בידו לבטל כשלא יקיים התנאי ע"ש ובח"מ סי' רמ"ג. ובאמת מה"ט לא חשוב פטומי מילי דמתנה עבור עצמו שיהיה בידו שלא לקיים. ועכ"פ מוכח דלא אמרינן כנ"ל שיחשב כהתנה הלוקח דא"כ היה יכול לומר הריני כאלו כו'. רק להיפוך דזה מתנה לעצמו והלה מרוצה. ממילא גם בהנ"ל כן דמתנה המקדש לטובתו ע"מ שאתן לך ר' זוז וכה"ג שיהי' בידו שלא לקיים. ושוב בקבלתה סתם מתרצית ע"ת שלו וממילא, אין אונס בכלל כנ"ל והר"ן ז"ל בעצמו כ' ג"כ בשם הרמב"ן פ"ק דקדושין גבי ע"מ שתכתבו כו' ע"ש

והנה בלשון הירושלמי שהביא הר"ן ז"ל מקדש אני לך כו' ע"כ מכנסך יום פלן כו' ואי אתי יום פלן ולא כנסתיך צל אונס ר"י אמר אונס כמה דלא עביד כו', החלוק פשוט דנהי בהא דאם לא באתי כו' אין בכללו רק כשאוכל לבא ולא אבא ולא אונס וכיון שאינו בכלל אינו גט. אבל שיהיה נקרא מה שנאנס כאלו בא ונעשה מעשה של קיום התנאי אין סברא דמ"מ לא בא וא"כ בקדושין שהתנה ע"מ מכנסך עכ"פ אונסא כמה דלא עביד דלא מקרי כנסה כנ"ל. וכמ"ש תוס' פ' א"ש גטין ע"ג גבי אם מתי מחולי זה ובין לא אעמוד ע"ש דפריך ש"ס דילן מ"ש ובירושלמי מחלק דמ"מ לא מת מחולי זה כיון דאכלו ארי ע"ש אף דבאונס דל"ש יש אונס בגטין כמ"ש תוס'. וכעין זה כ' תוס' שם ד"ה איתבי' תי' ב' ועוד אור"י דבאם לא באתי הוי בכלל משמעות לשוי דלא בא ע"ש. ממילא שייך לדידן בקדושין חלוק זה באונס דשכיח ולא שכיח כמו בגט באונס דלא שכיח כנ"ל

אמנם לרוב הפ' דבעינן תנאי כפול גם בע"מ ומעכשיו א"כ למ"ש חילוק הנ"ל שוב אף בקדושין אין כאן כפילות לענין אונס דמה שכפל אם לא אכנסך לא יהיה קדושין בזה אין