חידושי הרי"ם אבן העזר קידושין רמג

את אשתי וא"ל דאנו מתייראין שיטרוף מלקוחות מזמן הקודם דז"א דעל זה מהני שפיר הסימן דלענין ממון מהני וזה אינו נוגע לאיסור דלענין איסור נאמן הבעל רק החשש לענין ממון ומהני הסימן וע"כ צריכין אנו לומר כדברי תוס' דבל"ז בעל שאמר גירשתי אינו נאמן אף להבא אם אומר למפרע ואינו נאמן כלל ולכך לא יחזיר וא"כ לא קשה קושית הרשב"א דבידו לקדשה כיון באומר שקדשה כבר אינו נאמן כלל אף להבא ואין לדמותו למיגו לחצי טענה דז"א דהכא אפשר לו לעשות שתיהן לגרשה עכשיו ואעפ"כ יאמר שכבר גירשה ותהיה מותרת מכאן ולהבא ממ"נ ולא יהיה לו היזק במה שיגרשה עכשיו וכן גבי הא דיש לו בנים שכתבו תוס' דנאמן במיגו דגירשתי דבעל שאמר גירשתי נאמן ואף שיפסלנה לכהונה יהי' נאמן ורוצים להוכיח משם דאמרינן מיגו לחצי טענה ולא אמרינן שהוא רוצה שתהא מותרת אף לכהן. ובאמת אינו מוכח שיכול לגרשה על תנאי אם אין לו בנים יהיה גט ואם יש לו בנים לא יהיה גט א"כ תהיה מותרת ממ"נ אחר מיתתו אם אין לו בנים מותרת מחמת הגט ואם יש לו מותרת מחמת המיתה. ואעפ"כ יכול הוא לומר שאין לו בנים ולפי דעתו שנאמן תהיה מותרת לכהן ויכול לעשות שתיהן ולא הוי לחצי טענה

הנה הרמב"ם פסק דאין צריך עדים על השליחות ומביא ראיה מגט. והראב"ד משיג עליו דבגט גיטו מוכיח על השליחות שעשאו שליח דאל"ה מנין לו הגט משא"כ בקדושי כסף ולא מהני הודאתם על השליחות דהוי מקדש בלא עדים ע"ש ברמב"ם פ' ג' מה' אישות ה' ט"ו. והנה נראה דלהרמב"ם אין זה סתירה דהנה הרמב"ם פסק דמן התורה לא מהני שטר כלל דהוי מפיהם ולא מפי כתבם רק העדים צריכין להעיד בפיהם אבל קיום לא מהני. והקשו עליו כל הפ' מגט דאמאי מהני בעידי חתימה בלא עידי מסירה הא הוי מפי כתבם ותירצו האחרונים וגם האו"ת בח"מ ה' עדות סי' כ"ח ס"ק ט"ז תירץ דבאמת לענין הכשר הגט מהני מפי כתבם וכן להכשר שטר קנין ויכול לגרש בגט בעידי חתימה בלא עידי מסירה אף שהוא מפי כתבם הוי גט כשר רק לענין שאנו הב"ד נחזיק הגט ונאמין לו בעינן עידי מסירה שהתורה צותה שלא להאמין עדים מפי כתבם. אבל באמת יכול לגרש בעידי חתימה וכשר ומותרת באמת לינשא בו רק הב"ד אינם מאמינים להם וכן לענין שטר קנין אם מודים יכול לקנות בו כבשטר כשר ע"ש

והנה לפ"ז מביא הרמב"ם שפיר ראיה מגט וא"ל דגיטו מוכיח עליו דז"א דלענין זה שנאמין להשליח שהמשלח עשאו שליח ע"י שהגט בידו יכולין שפיר לומר שהוא מזויף בידו. ועל זה לא מהני העידי חתימה דהוי מפי כתבם וכיון דליכא ע"ז עידי מסירה שאין כאן עדים על השליחות ממילא אינם פועלין עידי חתימת הגט שנאמין להשליח שעשאו שליח דהוי מפי כתבם דאנו הב"ד אינם מאמינים ע"י עדים מפי כתבם ומוכח שפיר מגט דלא בעינן עדים על השליחות וגם לר"י צ"ל כן בגט שתירץ דלא הוי מפי כתבם משום שנעשה מדעת שניהם. ולכך מהני ע"ש בכתובות פ' האשה שנתארמלה. והנה באמת יכול לגרשה בע"כ. וא"כ שפיר קשה קושייתם בגט אמאי מהני בעידי חתימה הא הוי מפי כתבם דלא אעשה מדעת שניהם כיון שמגרשה בע"כ וע"כ צ"ל גם כן כדברי האו"ת. ועוד קשה לשיטה זו דהטעם היא שנעשה מדעת שניהם מאי אמרינן בריש מס' קדושין אי תנא האיש קונה ה"א אפילו בע"כ ע"ש דה"א שיכול לקדשה בע"כ. ולפ"ז קשה הא קתני במתניתין דיכול לקדשה בשטר א"כ נימא דהוי מפי כתבם דכיון שמקדשה בע"כ ולא נעשה מדעת שניהם והוי מפי כתבם לשיטת הפ' דבעינן עידי חתימה בשטר קדושין ואיך הוי אמרינן דיכול לקדשה בע"כ והיה מוכח בל"ז והיכא דליכא למטעי תני שפיר לשון זה כמ"ש תוס' בהאיש מקדש. וע"כ כדברי האו"ת שיכול לקדשה אף שהוא מפי כתבם. ולפמ"ש לעיל דהטעות היה דתלוה וקדיש הוי קדושין דהוי תלוה וזבין מחמת שאר כסות כמ"ש בס' עצמות יוסף א"כ א"ש דבתלוה וזבין הוא הטעם במה שאומר הן גמר ומקני באמת אם כן הוי מדעת שניהם כיון שאומר הן ע"י האונס כמ"ש לעיל סי' כ"ח

ולפי פ' ר"ת א"ש כל זה שפירש דדוקא אלם פסול שאינו ראוי להגיד בפנינו אבל הם בשטר שראוים להגיד בפנינו רק שאינם בפנינו מהני ולא הוי מפי כתבם דהראוי לבילה אין בילה מעכבתו אך גם לפירושו קשה דאמרינן בכתובות בסוגיא דהעדים שאמרו (דף י"ט ע"ב) דפריך הש"ס אם עדים אחרים אומרים אנוסים היו אינם נאמנים אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אמאי הא הוי תרי ותרי ומשני ר"ש זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה ואין מכחישין את העדי' אלא בפניהם ואין מקבלין המכחישים שלא בפני בעל דין. והנה בס' שיטה מקובצת מסופק אי הפסול שאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד הוא כמו פסול קורבה דאף שידעינן שהוא אמת פסלם התורה אי נימא דהפסול הוא שמעידים שקר שאין פחד הבע"ד לנגד, עיניהם ע"ש. והנה אם נימא דהפסול הוא דאף שידעינן שהוא אמת פסלם התורה א"כ קשה אמאי מהני השטר ואין העדים נאמנים להכחישו הא הוי מפי כתבם. וא"ל כתירוץ הר"ת דכיון שהם ראוים להגיד בפנינו לא הוי מפי כתבם דז"א דהכא אם יעידו בפנינו לא יהיו נאמנין מחמת הכחשת העדים שהעדים מכחישים אותם רק כל הנאמנות שלהם הוא מחמת שאינם בפנינו ואין מקבלין הכחשת העדים שלא בפניהם א"כ הוי מפי כתבם שאינם יכולין להעיד בפנינו מחמת ההכחשה וכיון שאינם נאמנים רק שלא בפניהם הוי מפי כתבם. אבל אי נימא סברא השני' של הש"מ שאומרים שקר שלא בפני בע"ד א"ש דשפיר הם ראוים להעיד בפנינו שאם יעידו בפנינו לא יכחישום העדים כלל כיון שבאמת אומרים שקר: והנה יש רוצים לומר דגם להרמב"ם במלוה אם העידי חתימה בפנינו ואומרים שחתמו השטר הוי שפיר מפיהם והוי מלוה בשטר אף שאינו אלא מחמת פיהם ואינו נאמן לומר פרעתי וליתא. דהנה הפ' כתבו הטעם בשבועות דאמרינן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים אבל המלוה את חבירו בשטר צריך להחזיר לו בעדים וכתבו הטעם אף דגבי עדים ג"כ שייך היה לך ליקח שובר כמו שטרא בידך מה בעי בשטר וכתבו משום דהטעם הוא דלא הימני' כמו למ"ד צריך לפרעו בעדים ובעדים מ"מ הימני' שהי' לו לירא שמא ימותו העדים או ילכו למד"ה וודאי הימני' ולכך נאמן פרעתי. אבל בהלוה בשטר לא הימני' שאף אם ימותו העדים לא יוכל לכפור ולכך חייב לפרעו בעדים ע"ש. ולפ"ז א"כ אף שיש העידי חתימה בפנינו ואמרו שחתמוהו אעפ"כ יכול לומר פרעתי דאעפ"כ הימני' שאם ימותו העדים יוכל שפיר לכפור שיהיה מפי כתבם כיון שאינם בפנינו. וא"כ אף אם הם בפנינו יכול לומר פרעתי כמו במלוה ע"פ בעדים שהיה לו לירא שמא ימותו העדים ויהיה מפי כתבם וודאי הימני'. אך עכשיו שתיקנו חכמים שלא יוכל לכפור אף באין העדים בפנינו ממילא אם העדים בפנינו אין יכול לטעון פרוע מדאורייתא דלא הימני' דאף אם ימותו יתחייב לשלם מדרבנן

סעיף ו הכל כשרין לשליחות קדושין חוץ מחרש שוטה וקטן ועבד וכותי. הגה ויש אומרים דשליח ראשון יכול לעשות שליח שני אם מוסר לו כסף הקדושין וי"א דאין יכול לעשות שליח שני זה דעת הקדוש מרדו"ש ע"ש בחלקת מחוקק. והנה יש פ' הוכיחו מהא דקתני בו ובשלוחו ומשמע אבל השליח אינו יכול לעשות שליח. והנה לפ"ז נראה ליישב קושית התוס' ריש קדושין דאמרינן התם דאי קתני האיש קונה ה"א אפילו בע"כ שיכול לקדש אשה אפילו בע"כ לכך תני נקנית. והקשו בתוס' הא קתני האיש מקדש ואיכא למטעי דיכול לקדש בע"כ. ותירצו דכבר אשמעינן נקנית דוקא מדעתה. והנה הטעם של הקדוש מרדו"ש כתב המרדכי הובא בח"מ שיש חילוק בין קדושין לגירושין דבגירושין שיכול לגרשה בע"כ הוי כאלו נגמר המעשה מיד ששולח השליח אבל בקדושין הוי מילי ולא מימסר לשליח שלא נגמר המעשה עדיין ע' בח"מ. וא"כ לפ"ז מיושב דגבי האיש מקדש ליכא למטעי שיכול לקדש בע"כ דאמאי קתני בו ובשלוחו אבל השליח אינו יכול לעשות שליח כמ"ש הלא כיון שיכול לקדש בע"כ א"כ לא הוי מילי והוא כמו בגט ונגמר המעשה מיד וודאי יכול השליח לעשות שליח כמו בגט ומוכח דאינו יכול לקדש בע"כ וליכא למטעי. ואם נאמר לענין תלוה וקדיש א"ש קושית התוס'. אך באמת הרבה פ' פירשו כפשוטו

הנה לפי דעת הקדוש הנ"ל יש ליישב דברי הרשב"א שהבאתי לעיל סעיף ב' בהא דאמרינן הן הן שלוחיו הן הן עדיו רק אחר דתיקנו היסת הם מגעין ואם היא מודית שקבלה דלא הוי נוגעין ממילא הם כשרים שלא יצטרכו לישבע ופסק הרשב"א דהוי